בית משפט השלום ברמלה

ת"פ 21732-06-14 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' מ ו

בפני

כבוד השופטת רבקה גלט

המאשימה

משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה

 ע"י ב"כ עו"ד דואק

נגד

הנאשם

מ ו
ע"י ב"כ עו"ד אהרונוב

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודעתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן בעבירת היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק.

על פי כתב האישום המתוקן, ביום 7.6.14 בסמוך לשעה 13:36 בביתם, על רקע דבריה של המתלוננת לנאשם כי יעזוב את הבית, הנאשם קילל ותקף את המתלוננת בכך שבעט ברגלה הימנית והכה בידו בראשה. בנסיבות אלה הרימה המתלוננת קורקינט השייך לבנם ואמרה לו שיצא מהבית. הנאשם לא עזב והמתלוננת נכנסה לחדר השינה והתקשרה למשטרה. אז נכנס הנאשם לחדר השינה, השכיב את המתלוננת על המיטה ותקף אותה בידיו בראשה וידה הימנית, כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננת המטומות בידה הימנית וברגלה. בהמשך לכך נטל הנאשם את מכשיר ה"אייפון" של המתלוננת והשליכו לרצפה ובכך ניפץ את המסך.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, אך הנאשם שוחרר בתנאים ולאחר מכן שולב בתהליך טיפולי.

בעיצומה של פרשת התביעה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו יודה הנאשם ויורשע, אך לא גובשה הסכמה לעניין העונש. עם זאת, הוסכם כי ייערך תסקיר שרות המבחן.

התסקירים

בעניינו של הנאשם ניתנו חמישה תסקירים.

הנאשם בן 37, נשוי ואב לשלושה ילדים. לחובת הנאשם חמש הרשעות קודמות בעבירות סמים, אלימות ורכוש. כמו כן תלויים נגדו שני מאסרים על תנאי בני 5 ו-7 חודשים, שהם בני הפעלה בתיק דנן. מן התסקירים עולה כי הנאשם נטל אחריות, והסביר כי העבירות בוצעו נוכח התדרדרות במערכת הזוגית וקושיו לווסת את עצמו, הנאשם הדגיש כי זו הפעם היחידה בה נקט באלימות פיזית כלפי המתלוננת.

בתסקיר הראשון מיום 29.3.16 נכתב כי הנאשם החל שימוש בסמים לאחר שחרורו משירות חובה בצה"ל. ההתרשמות היא שהנאשם נמנע ממגע ישיר עם קשיים ובעיות יחד עם קיומם של קונפליקטים וכעסים במערכת הזוגית. לצד זה, המתלוננת מסרה כי מאז תלונתה, חל שיפור בהתנהגות הנאשם וכיום יחסיהם תקינים. הנאשם החל לעבוד כמנהל מחסן והשתתף בהליך טיפולי במשך שנה. נכתב כי ניכר שינוי חיובי, אך עדיין הוא מחזיק בעמדות נוקשות, וממעיט בחומרת התנהגויות אלימות. ההערכה היא קיים סיכון להישנות העבירות. במסגרת האבחון נבדק נושא השימוש בסמים, הנאשם טען כי אינו משתמש בסמים מזה שנים, אך התנגד למסור בדיקת שתן באופן תוקפני, לפיכך שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה שיקומית.

בתסקיר השני מיום 23.6.16 נכתב כי במהלך תקופת הדחייה המשיך הנאשם בתכנית הטיפולית, ובולטת הבנתו לצורך להתמודד עם מצוקותיו ללא אלימות. הנאשם שב ונטל אחריות לעבירות ובת זוגו מסרה כי נמשך השיפור ביחסיהם ואינה חוששת מפני הנאשם. בעניין השימוש בסמים נכתב כי הנאשם שוב נמנע מלהגיע לבדיקת שתן כפי שזומן, וטען שנפצע ברגלו.

בתסקיר השלישי מיום 4.9.16 נכתב כי הנאשם המשיך בתכנית הטיפול במרכז למניעת אלימות ברמלה, משתף פעולה עם הטיפול, אך עדיין מחזיק בעמדות נוקשות. הנאשם הגיע לבדיקת שתן שנמצאו בה שרידי קוקאין והתקשה להסביר זאת לרקע טענותיו כי הפסיק את השימוש לפני שנים. לאחר מכן טען כי היה שימוש חד פעמי בעקבות פיטוריו. לבדיקה נוספת שנקבעה לצורך בירור, לא הגיע. נוכח התנהלותו, ההערכה היא כי קיים סיכון להישנות עבירות והומלץ להטיל ענישה מרתיעה ומציבת גבולות.

בתסקיר הרביעי מיום 24.11.16 נכתב כי הנאשם מסר שהחל בעבודה חדשה כחשמלאי ומצוי בהליכי פש"ר. בשיחה עלו הסתרה וחשדנות, שהוערכו כנובעים ממצוקה. הנאשם התקשה להתייחס לבעיית הסמים ומסר כי החל בטיפול ביחידה להתמכרויות ברמלה. בשיחה עם העו"ס המטפלת נמסר כי בבדיקות סמים נמצאו שרידי קוקאין ויש קושי להעריך אם יוכל הנאשם להפיק תועלת מן הטיפול. שרות המבחן עתר לדחייה נוספת על מנת לבחון את יכולת הנאשם להתנקות מן הסם.

ביום 23.2.17 הוגש תסקיר אחרון בו נכתב כי הנאשם הפסיק להגיע לשיחות הטיפוליות כשהבדיקות האחרונות הצביעו על שימוש בסמים, וההתרשמות היא שאינו מכיר במצבו ההתמכרותי. הנאשם מסר שעזב את הטיפול בשל בעיות משפחתיות, ואינו זקוק עוד להמשך טיפול. המתלוננת מסרה כי חל שיפור במערכת הזוגית, וכי היא אינה חשה איום מצד הנאשם. נכתב כי הנאשם מצוי לפי ההערכה בהתדרדרות משמעותית והשימוש בסם עלול להגביר את הסיכון להישנות עבירות, בייחוד כיום, כשאינו עובד. לפיכך, אין המלצה שיקומית.

טיעוני הצדדים

התביעה טענה לחומרת העבירות, ולפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים: בריאותה ושלמות גופה של המתלוננת. נטען כי מדובר באירוע מתמשך בו הנאשם לא חדל ממעשיו ופגע במתלוננת וברכושה. נטען כי לנאשם ניתנו הזדמנויות רבות לשנות מצבו ועמדתו תוך שיתוף פעולה עם שירות המבחן, אך הוא לא מצא לנכון לעשות כן. כמו כן נטען כי לפי המלצת שירות המבחן יש מקום להטיל עונש קונקרטי. לדעת התביעה מתחם העונש ההולם נע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל. אמנם הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי, אך הוא בעל עבר פלילי רלבנטי, ולחובתו חמש הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, וסמים. בנוסף, תלויים נגדו שני מאסרים מותנים בני 5 ו- 7 חודשים, בני הפעלה, שהוטלו בגין מעשים שבוצעו כלפי אותה מתלוננת. ביחס להפעלת המאסרים המותנים טענה התביעה כי יש להפעילם במצטבר זה לזה כיוון שמדובר בעבירות שונות. לפיכך עתרה התביעה לעונש מאסר למשך 8 חודשים וכן הפעלת התנאים כך שיישא בסה"כ 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי למתלוננת והפעלת התחייבות בסך 5000 ₪.

ב"כ הנאשם טענה כי יש לשקול לזכות הנאשם את העובדה שהשתתף בתכנית טיפול שלמה בעניין האלימות כלפי המתלוננת, והעדר ההמלצה נעוץ דווקא בשימוש בסמים שאינו ממין העניין הנדון בהליך זה. נטען כי בכל מקרה, היות שמדובר במסכת עבריינית אחת, הלכה היא כי הפעלת התנאים תיעשה בחופף, כך שלמעשה יש להפעיל 7 חודשי מאסר בלבד. עתירת הנאשם היא להארכת התנאי, לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, מעצרו למשך חודש, התנאים המגבילים בהם שהה למשך 19 חודשים וזאת ללא כל הפרה, העובדה כי לא נשקפת מסוכנות למתלוננת ולאור העובדה כי בני הזוג מתגוררים למעלה משנה תחת קורת גג אחת. בנוסף הפנתה ב"כ הנאשם לכך שהנאשם מיוזמתו החל הליך טיפולי שנמשך כשנה וחצי ונטל בו חלק לשביעות רצון המטפלים ובכך יש הליך שיקומי, לפי סעיף 40(ד), שכן מדובר בהליך טיפולי הנוגע לעבירות בהן הורשע. בנוסף הפנתה לכך שיש מצד הנאשם נטילת אחריות, ואין תיקים חדשים. עוד טענה ב"כ הנאשם כי במקרה זה קיימת אכיפה בררנית, שכן אף המתלוננת נחקרה באזהרה, אך תיק החקירה נגדה נסגר מחוסר ראיות. נטען כי לבני הזוג חובות בסך 350,000 ₪, הנאשם החל בהליך של פשיטת רגל, ובעת האחרונה נדרש לסייע רבות לאמו ושני אחיו עקב אירועים רפואיים, שונים המצריכים את עזרתו.

הנאשם בדברו האחרון אמר שהוא מצטער, וזה לא יקרה שוב לעולם.

מתחם העונש ההולם

על חומרת התופעה של אלימות במשפחה כבר נשפכו נהרות של דיו, ודי אם נזכיר את שנאמר בע"פ 6758/07‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג".

טווח הענישה המקובל בעבירות ממין אלה הנידונות בפניי, הוא כידוע רחב. במקרים רבים מטילים בתי המשפט עונשים מכבידים של מאסר מאחורי סורג ובריח, כך הדבר בייחוד כשהמדובר במי שצברו לחובתם עבר מכביד, או מאסרים על תנאי, או שלא התקיים תהליך שיקום מוצלח בעניינם (למשל: רע"פ 1805/11 שמחייב נ' מדינת ישראל (7.3.11); רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מדינת ישראל (19.11.12); ע"פ 4800/12 סולומון נ' מדינת ישראל (12.2.13), ת.פ 18261-12-10 מד"י נ' מיצקו (18.10.12); ת.פ 33944-12-09 מד"י נ' סעדיה (17.1.11); ת.פ 19585-06-15 מד"י נ' סיבאני (14.9.14); לעומת זאת, קיימים מקרים רבים בהם הסתפקו בתי המשפט בעונשים של מאסר בעבודות שרות, או אף בענישה הצופה פני עתיד, וזאת בהתקיים שיקולי שיקום משמעותיים (רע"פ 1923/11 חטיב נ' מד"י (10.3.11); ת.פ 1345-08 מד"י נ' ששון (18.2.09); ת.פ 16979-05-13 מד"י נ' אדמה (30.11.15); ת.פ 2522-08 מד"י נ' אביטבול (14.2.10)), ובמקרים חריגים נמנע בית המשפט מהרשעתו של הנאשם (למשל: ת.פ 26003-12-09 מד"י נ' מחלוף (16.10.12); ת.פ 14367-06-13 מד"י נ' פלוני (20.4.15); ת.פ 36976-06-10 מד"י נ' דעיס (4.3.14); ת.פ 60519-10-13 מד"י נ' פלוני (1.6.14); ת.פ 2398-09 מד"י נ' בלאוסוב (29.1.12)). אינני רואה צורך להפנות בעניין זה לפסקי דין נוספים, שכן הדברים ידועים ומוכרים לכל.

הנאשם הכה את בת זוגו בבעיטה ברגלה ובמכות בראשה. לאחר מכן, השכיב אותה במיטתם, הכה אותה שוב בראשה, וגרם לה חבלות. בנוסף, ניפץ את מסך מכשיר הטלפון של המתלוננת.

אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע נע בין עונש צופה פני עתיד ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים לנאשם

הנאשם נושא על שכמו עבר פלילי בלתי מבוטל. בשנת 2002 נדון בגין עבירות סמים והוטל עליו מאסר על תנאי. בשנת 2004 נדון בגין הפרעה לשוטר ואיומים, והוטל מאסר על תנאי. באותה שנה נדון שוב בגין עבירות דומות והוטל שוב מאסר על תנאי. בשנת 2008 נדון בגין עבירות של החזקת סכין, סמים ונכס החשוד כגנוב, והוטל מאסר בעבודות שרות. בשנת 2012 נדון בגין עבירות אלימות כלפי בת זוגו והוטלו שני עונשי מאסר על תנאי, בגין עבירות של היזק בזדון (5 חודשים) ובגין אלימות כלפי בת הזוג (7 חודשים).

המאסרים על תנאי שהוטלו הם בני הפעלה במקרה דנן.

תסקירי שרות המבחן מתארים תמונה מורכבת ביותר, שכן מחד, הנאשם השתתף בתכנית טיפולית במרכז למניעת אלימות ברמלה על פני תקופה ארוכה, אך מאידך, כשל לחלוטין הליך הטיפול בגמילתו משימוש בסמים.

מאז שוחרר הנאשם בתנאים מגבילים, התמיד להשתתף בטיפול למניעת אלימות, אך יש לשים לב לכך שחוות הדעת שנמסרו מטעם גורמי הטיפול תיארו תחילתו של תהליך, תוך שהודגש כי עדיין הנאשם מחזיק בעמדות נוקשות. בנוגע לשימוש בסמים, הודגש שוב ושוב כי נמצאו שרידי סמים קשים, וכי העובדה שהנאשם ממשיך להשתמש בסמים תוך הכחשה, מעמידה אותו בסיכון ממשי להישנות העבירות.

יש להודות כי במהלך התקופה המשמעותית שמאז הגשת כתב האישום לא נפתחו תיקים נוספים, אך לכאורה בוצעו עבירות סמים רבות נוספות, כך על פי תוצאות בדיקות הסמים.

אני ערה לטענת הנאשם לפיה יש להבחין בין מצב השימוש שלו בסמים, לבין העובדה שהליך זה עניינו בעבירות כלפי בת הזוג, ולא בעבירות סמים. ואולם, תמונת המצב אינה דיכוטומית כפי שמנסה הנאשם לצייר, שהרי ברור כי השימוש המתמשך בסמים קשים וחוסר הנכונות להיגמל, יש להם קשר וזיקה למצבו הכללי ולא ניתן להחשיבו כמי שעבר תהליך שיקום מוצלח, תוך כדי שהוא משתמש בסמים בשגרה. לשימוש בסמים יש השלכה ישירה על כל תחומי חייו של הנאשם, לרבות יכולתו למצוא מקום עבודה יציב, ולשמור על יציבות ורגיעה בחייו עם המתלוננת.

לצד כל האמור, אני מוצאת לנכון להתחשב לקולא בכך שהנאשם השתתף כאמור בתהליך טיפולי ממושך, גם אם לא הגיע להישגים בולטים, והמתלוננת מסרה שחל שיפור בהתנהלותו.

הנאשם היה עצור למשך חודש, וכן שהה בתנאים מגבילים לתקופה ארוכה ביותר, תקופה זו תילקח בחשבון.

מטעם הנאשם הוגשו מסמכים רפואיים של בני משפחה, וכן מסמכים המעידים על הליך פש"ר. אלה יילקחו בחשבון.

לאחר כל האמור, יש להזכיר כי כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שיש להפעיל מאסר על תנאי, ואילו הארכתו היא חריג הדורש טעמים טובים (רע"פ 8122/12 פחמאווי נ' מד"י (27.1.13). לדעתי, למרבה הצער לא ניתן לראות את מצבו של הנאשם כיום, כמי שעבר תהליך שיקום מוצלח, ועל כן לא קיימים טעמים טובים דיים כדי להימנע מהפעלת המאסרים על תנאי. עם זאת, בקביעת משך המאסר, יש מקום להתחשב בנסיבותיו של הנאשם ובעובדה שכן השתתף בתהליך טיפולי.

אופן הפעלת המאסרים המותנים

כאמור, נגד הנאשם תלויים שני עונשי מאסר על תנאי, שהוטלו במסגרת גזר הדין מת"פ 31703-11-10, האחד בן 5 חודשים (בגין עבירות היזק בזדון) והשני בן 7 חודשים (בגין אלימות כלפי בת הזוג).

התביעה טענה כי המדובר במאסרים מותנים שהוטלו בגין שתי עבירות נפרדות, ומעיקרו של הדין יש להפעילם במצטבר זה לזה. במקרה דנן התביעה נכונה לחפיפה חלקית כך שהנאשם יישא 10 חודשי מאסר בפועל, במצטבר למאסר שיוטל בגין העבירות דנן.

מנגד טען הנאשם כי על פי ההלכה הפסוקה, שעה שמדובר במסכת עבריינית אחת, יש לחפוף מאסרים מותנים, כך שהנאשם יישא את תקופת המאסר המותנה הארוכה יותר, ובמקרה דנן - 7 חודשי מאסר בלבד.

לאחר בחינת הטענות, אני סבורה כי בסוגיה זו הצדק עם הנאשם.

בע"פ 4517/04 אחמד מסרואה נ' מדינת ישראל (10.3.05) אמר בית המשפט העליון:

עם זאת סעיף 58 אינו מעניק לנו פתרון באשר לשאלת היחס בין שני המאסרים המותנים, אשר הפכו לבני הפעלה לנוכח הפרת ה"תנאים" שנקבעו להם. השאלה היא אפוא אם מאסרים אלה, האחד בן 12 החודשים, והאחר בן 18 החודשים, יחפפו זה את זה כך שתקופת המאסר הארוכה מבין השתיים תבלע את הקצרה, כהוראתו של סעיף 45(ג), או שמא תקופות המאסר יצטברו זו לזו ויתווספו למאסר בשל ההליך הנוכחי, כבקשת המשיבה. פתרון לשאלה זו שומה עלינו לחפש בגדרו של סעיף 45 לחוק העונשין. כאמור, סעיף זה קובע כלל של ברירת מחדל, ולפיו בהיעדר קביעה מפורשת אחרת יישא הנאשם את העונשים שהוטלו עליו בחופף. עיון בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בהליך הראשון מעלה כי אין קיימת בו "קביעה מפורשת" שלפיה העונשים המותנים יופעלו במצטבר זה לזה, וכי כוונתו הייתה להרתיע את המערער מפני ההתנהגות שבעטייה הוא הועמד לדין באותו הליך, קרי זו המשלבת בתוכה נשיאת נשק ללא היתר וירי ממנו לעבר אדם. אך גם אם תאמר כי לא זו הייתה כוונתו של בית-המשפט המחוזי, דעתי היא כי חפיפתם של המאסרים היא הפתרון ההולם את נסיבותיו של המקרה הנוכחי.

אכן, צבירתם של עונשים מספר תתאים בעיקר לסיטואציה שבה אין כל זיקה בין כמה עבירות, או כאשר חומרתן המופלגת של העבירות מחייבת כי העונשים ירוצו במצטבר. אולם מקום שבו יש לראות בכמה עבירות כמשתייכות למסכת עבריינית אחת, כי אז הכלל הוא כי העונשים בגינן יחפפו זה את זה (ראו ע"פ 269/78 חליוואה נ' מדינת ישראל [13], בעמ' 402-401). כזה הוא המקרה שבפנינו, שבו לעבירה בדבר נשיאתו של הנשק ללא היתר זיקה של ממש לביצועה של העבירה האחרת שבה הורשע המערער שעה שניסה לפגוע מאותו נשק בחוסאם.

באופן דומה ניתח בית המשפט העליון את המצב המשפטי בע"פ 3205/12 מד"י נ' ניקולייב (24.2.13), שם נקבע כי בנסיבותיו של אותו מקרה לא היה מדובר במסכת עבריינית אחת ועל כן הופעלו התנאים במצטבר זה לזה.

במקרה דנן, לא יכולה להיות מחלוקת על כך ששתי העבירות בוצעו על ידי הנאשם כחלק ממסכת עבריינית אחת. הנאשם תקף את בת זוגו, ומיד לאחר מכן השליך את מכשיר הטלפון שנשבר. לפיכך יש לנהוג לפי הלכת מסרואה (במאמר מוסגר אציין כי הפסיקה אליה הפנתה התביעה (רע"פ 4935/12 עמאר נ' מד"י (13.1.13); עפ"ג 25544-08-14 מד"י נ' טולדנו (12.5.15) אינה רלוונטית לסוגיה דנן, שכן שם נדון מצב בו הוטלו 2 מאסרים על תנאי בגזר דין אחד, בגין עבירות פשע ובגין עבירות עוון, והשאלה שעמדה לדיון היתה: האם לאחר שכבר הופעל המאסר על תנאי בגין עבירות הפשע, ניתן עדיין להפעיל את המאסר על תנאי בגין עבירות העוון או שמא הוא "נבלע" בהפעלה הראשונה. לכך השיב בית המשפט העליון כי ניתן עדיין להפעילו, ואין לקבוע שההפעלה הראשונה מונעת חלותו. ואולם, אין בקביעה זו כדי ללמד לענייננו שבו אין מחלוקת על עצם אפשרות הפעלת התנאי, אלא המחלוקת נסובה אודות אופן ההפעלה, בחופף או במצטבר).

סיכום

בסופו של יום, אני סבורה כי תקופות התנאי שהוטלו על הנאשם הן מכבידות, ואילו היה מראה הליך שיקום מוצלח והמלצה חיובית מטעם שרות המבחן, ייתכן שהיה מקום לשקול הארכת המאסרים על תנאי. אמנם לנוכח מכלול הנסיבות, קבעתי כי יש להפעיל את המאסרים על תנאי, אך אני סבורה כי האינטרס הציבורי יבוא על סיפוקו בהפעלתם בחופף זה לזה, ללא הטלת מאסר במצטבר.

על כן אני גוזרת את העונשים הבאים:

א.     5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 9.6.14 עד יום 2.7.14.

ב.     יופעלו 2 מאסרים על תנאי מת"פ 31703-11-10, למשך 5 ו-7 חודשים, בחופף זה לזה, ובחופף ובמצטבר למאסר שהטלתי, כך שבסה"כ יישא הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל.

ג.       7 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים משחרורו והתנאי הוא שלא יבצע עבירות אלימות כלפי בת זוגו.

ד.      2 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים משחרורו והתנאי הוא שלא יבצע עבירות של היזק בזדון.

ה.     תופעל ההתחייבות שהוטלה על הנאשם בסך 5,000 ₪ מת"פ 31703-11-10. הנאשם ישלם את הסכום ב-10 תשלומים חודשיים ורצופים החל מיום 1.9.17 ובכל 1 לחודש עוקב.

סכומים שהופקדו יושבו למפקיד או לנאשם בכפוף לכל הוראה חוקית.

זכות ערעור כדין.