1

בפני בקשה אשר הוגדרה על ידי המבקש כבקשה להעברת הדיון למותב אחר.

מקרא נימוקי הבקשה מלמד כי לגופו של ענין מדובר בבקשת פסלות, בשל העובדה שמשפטו הקודם של המבקש התנהל בפניי. מכאן שכיום יודע המותב, הלכה למעשה, כי המבקש כבר הורשע בעבר בדין, באופן שלטעם המבקש מעורר חשש למשוא פנים.

לא ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה.

הדיון הקבוע בפניי הינו כחלק מיום "מוקד", במסגרתו כלל כתבי האישום המוגשים על ידי יחידת התביעות של מחוז ש"י נידונים בפניי. עסקינן בדיונים בעלי אופי מקדמי, במהלכם נבחנת האפשרות לצמצם מחלוקות עובדתיות או משפטיות, נבחנת האפשרות לייתר את הצורך בשמיעת הראיות, נידונות טענות מקדמיות, וכיוצא בזה.

2

על דרך הכלל, ככל שלא מגיעים הצדדים להסכמות אשר יש בכוחן להביא לסיום הדיון בתיק, מועבר המשך הדיון למותב אחר.

נוכח דברים אלו איני רואה מקום להורות על העברת הדיון כבר כעת.

בבחינת למעלה מהצורך יובהר כי הטענה בגוף הבקשה, לפיה מותב זה הרשיע את המבקש במסגרת תיק אחר, לאחר שלא נתן אמון בגרסתו, אינה מדויקת, בלשון המעטה. עיון בתיק בית המשפט מלמד כי לאחר שמיעת הראיות הגיעו הצדדים באותו הליך להסדר טיעון, אשר אף כלל ענישה מוסכמת, ולפיכך לא נקבעו בעניינו של המבקש קביעות אשר עסקו בדחיית קו הגנתו או במהימנותו של המבקש, כנטען.

אשר לעצם החשיפה להרשעה קודמת של המבקש, הרי שמותב זה נחשף למאות תיקים וכתבי אישום, ומן הסתם אינו זוכר את עברו הפלילי של נאשם כזה או אחר, אף אם זה נחשף בפניו לפני זמן.

המבחן לפסלות מותב הוא בחשש ממשי למשוא פנים, בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הלכה היא כי אף אם ניטע בלב נאשם חשש מפני משוא פנים, נוכח חשיפתו של בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, ואף כאשר אותו מותב הוא שגזר את דינו של הנאשם בעבר, הרי שאין די בחשש זה כדי לפסול את בית המשפט מלישב בדין (ר' ע"פ 1934/17 בענין פאלח, וע"פ 8744/16 בענין קיטובני).

נוכח כל המפורט לעיל, איני מוצאת כי מתקיים חשש למשוא פנים בעניינו של המבקש, ולפיכך נדחית בקשתו.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ח, 28 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.