בפני

כב' השופטת קלרה רג'יניאנו

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אמן בן חסן זיד

הנאשם

גזר - דין

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של שוד בחבורה וכניסה לישראל שלא כדין (עבירות בניגוד לסעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, בהתאמה).

2.         הודאת הנאשם באה בכפוף להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. עם זאת, סוכם בין ב"כ הצדדים כי המאשימה תעתור לעונש ראוי של 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס סמלי ופיצוי למתלונן וההגנה תטען באופן חופשי.

3.         כתב האישום

            הנאשם תושב הרשות הפלסטינאית ללא היתר כניסה לישראל.

            ב-16.9.13 בשעות הצהריים לערך, בכפר ח'רבת אל מצבאח (להלן: "הכפר"), פנה מוחמד מצלח (להלן: "מצלח") לנאשם וסיפר לו כי שני אחרים מבקשים להעביר רכב משטחי ישראל לשטחי הרשות. הנאשם ביקש לפגוש באחרים. הנאשם ומצלח יצאו בסמוך לשעה 14:00 מהכפר, אל עבר כביש 443 בדרכם לישראל. הם נסעו בתחבורה ציבורית לתל אביב. משהגיעו לתל אביב המתינו לשעות החשיכה.

הנאשם שאל היכן האחרים ומצלח השיב כי הם לא יגיעו ולכן עליהם לגנוב רכב בעצמם. השניים קשרו קשר לבצע שוד רכב. על פי התכנון הנאשם יתפוס את הנהג ומצלח ישלים את יתר הפעולות.

ב-17.9.13 בשעה 00:30 לערך, סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב, עלו הנאשם ומצלח על מונית, בה נהג אליהו אמיניאן, יליד 1943 (להלן: "המתלונן") וביקשו להגיע לכרמי יוסף.

הנאשם ישב מאחור ומצלח ליד המתלונן.

עם הגעתם כ-200 מטר לפני שער היישוב כרמי יוסף, הורה מצלח למתלונן לעצור את הרכב. המתלונן עצר את הרכב ואז תפס הנאשם בשתי ידיו את צווארו של המתלונן בתנועת חניקה מאחור ומצלח היכה אותו באגרופים על פניו וידיו, תוך שהוא דורש מהמתלונן כסף. בשלב כלשהו במהלך האירוע, היכה הנאשם מכת אגרוף בפניו של המתלונן.

בהמשך יצא מצלח מהרכב, ניגש אל דלת הנהג, פתח אותה ומשך את המתלונן בכוח אל מחוץ לה והמתלונן הוטל לרצפה. אותה עת, הנאשם המתין במושב האחורי.

בעוד המתלונן שרוע על הרצפה, נכנס מצלח לרכב, התיישב בכיסא הנהג ונמלט יחד עם הנאשם בנסיעה מהמקום.

כתוצאה מהאלימות שהופעלה כלפי המתלונן, נגרמו לו מכאוב ורגישות באיזור הצוואר, נפיחות וכאבים בכף יד ימין, שפשופים במרפק ימין ובשתי הברכיים.

נגד מצלח הוגש כתב אישום נפרד שנדון בפני מותב אחר, מצלח כפר. נשמעו ראיות וטרם ניתנה הכרעת הדין.

הנאשם העיד כעד תביעה במשפטו של מצלח.

4.         טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על אופייה וחומרתה של העבירה, כאשר הנאשם ומצלח נהגו בעורמה כלפי נהג המונית והעמידו פנים של נוסעים תמימים כאשר כוונתם האמיתית הייתה לשדוד את הרכב על פי תוכנית שרקמו קודם לכן. ב"כ המאשימה הפנתה לאלימות שהופעלה כלפי המתלונן וציינה בטיעוניה כי אלמלא נסיבות מקלות שנטענו על ידי בא כוחו במהלך המשא ומתן, היה מקום להחמיר בעונשו מעבר לעונש לו עותרת התביעה. ב"כ המאשימה ציינה כי שוכנעה שחלקו של הנאשם היה פחות דומיננטי מחלקו של מצלח, בהתחשב בכך שלא יצא מהרכב והיה זה מצלח שיצא מהרכב, משך את המתלונן בכוח מחוץ לרכב והטילו לרצפה. בנוסף, נשקלו היעדר עבר פלילי, הודאת הנאשם ולקיחת האחריות. הפללתו של מצלח כבר בשלב החקירה המשטרתית ועדותו של הנאשם כעד תביעה במשפטו של מצלח.

באשר לנזקים שנגרמו למתלונן, הגישה ב"כ המאשימה צילומים המתעדים את החבלות של המתלונן ומסמכים רפואיים של בית החולים לגבי הטיפול הרפואי שניתן.

בהתייחסה למתחם העונש ההולם, הציעה מתחם ענישה הנע בין 5 שנות מאסר ל- 8 שנות מאסר. היא סמכה טיעוניה על מספר פסקי דין שהציגה לעיוני (ופורטו בפרוטוקול הדיון).

בהתאם לסיכום עם ב"כ הנאשם, במסגרת הסדר הטיעון, עתרה ב"כ המאשימה לעונש כולל של 40 חודשי מאסר בפועל, עונש החורג מהרף התחתון של מתחם הענישה שהוצע. בנוסף, עתרה למאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס סמלי.

5.         טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

ב"כ הנאשם שטען כל מה שניתן היה לטעון למען מרשו, חלק על מתחם הענישה שהוצע על ידי ב"כ המאשימה וביקש לקבוע מתחם ענישה הנע בין 10 חודשי מאסר בפועל ל- 25 חודשי מאסר בפועל. ב"כ הנאשם התייחס לשיתוף הפעולה של הנאשם עם הרשות החוקרת, העדות שמסר הנאשם בבית המשפט נגד מצלח, עברו הנקי ונסיבות ביצוע העבירה. לשיטתו, הנאשם נגרר אחרי מצלח, שסיפר לו שעליהם לאסוף רכב ששניים אחרים מבקשים להעביר, באמצעותם, מישראל לשטחי הרשות ולאחר שהרכב לא הגיע נרקם ביניהם הקשר. הוא ציין כי הנאשם הסתבך בביצוע העבירה מבלי שהתכוון לכך. הוא לא הצטייד בכלים או בכל אביזר אחר. עוד ציין כי התכנון של השניים לשדוד את הרכב, לא כלל הסכמה לתקוף את המתלונן ומי שיזם את התקיפה היה מצלח.

ב"כ הנאשם טען כי במקרים דומים הטילו בתי המשפט עונשים קלים בהרבה מהעונש לו עותרת המאשימה ומשכך, אין להחמיר עם הנאשם מעבר למדיניות הנוהגת על פי הפסיקה. ב"כ הנאשם הפנה לת"פ 15606-02-12 של בית משפט זה שם הוטלו על הנאשם 18 חודשי מאסר. ת"פ 15368-10-12 שם הוטל עונש מאסר של 18 חודשים ות"פ 30700-09-13 שם הוטלו 24 חודשי מאסר בפועל. ת"פ 11659-03-10 שם הוטלו 20 חודשי מאסר בפועל.

לשיטתו, נוכח האלימות המינורית שהופעלה כלפי המתלונן זה וסכנת החיים הנשקפת לנאשם עקב שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, יהיה זה נכון וצודק לגזור דינו של הנאשם על פי הרף הנמוך של מתחם הענישה שהוצע על ידו. בהתייחסו לפסיקה עליה סמכה ב"כ המאשימה הוא טען כי היא לא רלבנטית בשל הנסיבות השונות.

הנאשם אמר דברו אחרון. הוא התנצל על מעשיו וביקש את רחמי בית המשפט.

6.         דיון והכרעה

נסיבות ביצוע העבירה הינן חמורות ואין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי מדובר בנסיבות שאינן חמורות.

אקדים ואומר שדי בעובדה שהנאשם ומצלח החליטו לבצע שוד רכב מנהג מונית כדי לקבוע שמדובר בעבירה חמורה. העובדה שהקשר בין השניים נרקם במהלך המפגש ביניהם ולא בראשיתו, אין בה כדי להפחית מחומרתה של העבירה.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם חבר למצלח לאחר שזה הציע לו להעביר רכב מתחומי מדינת ישראל לתחומי הרשות. משהודיע מצלח לנאשם שתוכנית זו לא תצא לפועל ועליהם לגנוב רכב בעצמם, הסכים הנאשם להצעה, והשניים קשרו קשר לבצע שוד רכב. על פי התוכנית "הנאשם יתפוס את הנהג ומצלח ישלים את יתר הפעולות".

לחומרה יש לציין, כי העבירה בוצעה בשעות הקטנות של הלילה ומשעצר המתלונן את הרכב, כפי שהורה לו מצלח "תפס הנאשם בשתי ידיו בצווארו של המתלונן בצורת חניקה מאחור ומצלח הכה באגרופים על פניו וידיו של המתלונן תוך שהוא דורש מהמתלונן כסף. בשלב כלשהו במהלך האירוע היכה הנאשם מכת אגרוף בפניו של המתלונן."

7.         בין אם תכננו השניים, במהלך קשירת הקשר, לנהוג באלימות כלפי נהג המונית ובין אם לאו, כאשר הגיעו לשלב הביצוע, תקפו את המתלונן במכות אגרוף בפניו ובידיו על מנת להוציא זממם לפועל. הנאשם היה הראשון שתפס בשתי ידיו את צווארו של המתלונן "כדי שמצלח ימשיך את יתר הפעולות" ובהמשך גם הכה אותו במכת אגרוף בפניו. התנהלותם של הנאשם ומצלח במהלך השוד מלמדת כי הם היו נחושים בדעתם להוציא לפועל את התוכנית שרקמו ביניהם, אפילו אם הדבר כרוך בהפעלת אלימות ותקיפת המתלונן.

8.         רבות נכתב על חומרתה של עבירת השוד ועל פגיעתה בתחושת הביטחון של הקורבן ובקניינו. מגוון עבירות השוד ונסיבותיהן הוא רחב, וחומרת העבירה משתנה בהתאם. טיב המעשה, סוג הקורבנות כלפיו מכוון מעשה השוד והנזק שנגרם לקורבן, מהווים אינדיקציה לחומרת המעשה.

על הצורך בהגנה על אזרחים תמימים העוסקים בשגרת יומם לפרנסתם, עמד השופט א' רובינשטיין בע"פ 9647/09, שור נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14.10.2009 [פורסם בנבו]:

"שוד כשלעצמו מן החמורות שבעבירות הוא, ועסקינן בשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, שעונשו המירבי עשרים שנות מאסר. שוד בתחנת דלק בשעות ליל ניתן להשוותו למשל, לשוד נהג מונית, שעל חומרתו עמד בית משפט זה לא אחת ולא שתיים, ורוב מלים אך למותר; הצד השווה ביניהם הוא הפגיעה במי שנכון לשרת את הציבור, לפרנסתו, גם באישון לילה, והוא חשוף לזדון הזולת. נהג המונית הוא בודד, וכך על פי רוב המתדלק הלילי. דרך יחידה שבתי המשפט יכולים לבטא בה את עמדתם הנחרצת כלפי החוטאים בכגון דא, ולתרום להגנת המתדלקים, היא בענישה"  

עבירות השוד המבוצעות כלפי נהגי מוניות אינן תופעה נדירה. בית המשפט העליון הצביע לא אחת על חובתו להגן על נהגי מוניות, המעניקים שירות לציבור גם בשעות שאינן שגרתיות ומפאת עבודתם חשופים לגחמות של עבריינים, בהיותם טרף קל לשודדים.

"נהגי מוניות הפכו בשנים האחרונות טרף קל למעשי השוד, הואיל ונאסר עליהם לבחור את נוסעיהם, ולא אחת מנוצלת עובדה זו על ידי אנשים חסרי מצפון כדי להסיעם למקומות מבודדים שם הם תוקפים את הנהגים, מאלצים אותם לברוח על נפשם, וגונבים את רכביהם. זו התנהגות שחומרתה רבה, ולא אחת פסקנו כי יש להשית בגינה תקופות מאסר ממושכות, במטרה להבהיר לכל את המחיר שיידרשו לשלם אם יימצאו חוטאים בכך..."

(ע"פ 1885/07, עיסא נאיף נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו)

ראו גם ע"פ 10828/04 אלטורי טלאל נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו.

9.         עבירת שוד המבוצעת כלפי נהגי מוניות קלה יחסית לביצוע. מדובר במעשים נפוצים, המלווים לא אחת באלימות. הפגיעה במתלונן בנסיבות שכאלה היא פגיעה כלכלית ופגיעה נפשית נוכח הטראומה שבמעשה השוד, שמן הסתם תלווה את המתלונן תקופה ארוכה.

10.       חלקו של הנאשם בביצוע השוד לא היה מינורי. העובדה שישב במושב האחורי של המונית אינה מפחיתה מחומרת מעשיו, בעיקר בשים לב לכך שהנאשם פעל על פי המתוכנן והיה הראשון שתפס את המתלונן בצווארו, בתנועת חניקה מאחור כשזה עצר את הרכב ובהמשך המשיך ותקף אותו.

11.       ב"כ המאשימה הציעה מתחם ענישה הנע בין 5 שנות מאסר ל-8 שנות מאסר וחרף זאת ביקשה להטיל על הנאשם 40 חודשי מאסר, עונש נמוך, בצורה משמעותית, מהרף התחתון שהוצע על ידה. ב"כ המאשימה הסבירה את החריגה בנסיבות לקולה והן הודאת הנאשם ולקיחת האחריות, שיתוף הפעולה עם רשויות אכיפת החוק, העדות שמסר נגד מצלח, היעדר עבר פלילי וחלקו הפחות דומיננטי של הנאשם. יצוין, כי שיקולים אלה, הם "נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה" ועל פי הוראת סעיף 40 יא. לחוק העונשין, הם מצויים בתוך מתחם הענישה. החריגה ממתחם הענישה היא על פי שיקולי שיקום שאין חולק שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם.

12.       מתחם העונש ההולם שהציע ב"כ הנאשם אינו הולם את המדיניות הנוהגת ואינו מתחשב בערכים החברתיים שנפגעו והם פגיעה בביטחון ציבור נהגי המוניות, החשופים מכורח עבודתם ובעיקר בשעות הלילה לפגיעה פיזית ובנוסף פגיעה בזכות הקניין של המתלונן שנשדדה ממנו המונית המשמשת אותו לפרנסתו. הפסיקה המקלה שהציג הסניגור המלומד, אינה רלוונטית לענייננו.

            העונשים בת"פ 15606-02-12 ות"פ 15368-10-12 נגזרו על פי הסדרי טיעון. בת"פ 11659-03-10 התחשב בית המשפט בפציעתו הקשה של הנאשם שנפצע במהלך השוד מירי של המתלונן. בת"פ 30700-09-13 נדון הנאשם ל-24 חודשי מאסר. בית המשפט התחשב בהמלצת שירות המבחן שהמליץ שתקופת המאסר "לא תהיה ממושכת מדי".

13.       במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לשקול על פי הוראת סעיף 40ט. לחוק העונשין, את התכנון שקדם לביצוע העבירה, ביצוע בצוותא, הנזק הפיזי והנפשי שנגרמו למתלונן, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, האלימות שהופעלה כלפי המתלונן והעובדה שהעבירה בוצעה כשהנאשם שהה בארץ באופן בלתי חוקי.

            אני סבורה שמתחם העונש ההולם בעבירת שוד בנסיבות של שהייה בלתי חוקית נע בין 4 ל-7 שנות מאסר.

מתחם הענישה שהציעה ב"כ המאשימה מסתמך על פסיקה בנסיבות אחרות חמורות יותר כמו שימוש בנשק (קר או חם) ונאשמים עם עבר פלילי.

14.       באשר לענישה שבתוך המתחם, נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אלה המנויות בסעיף 40יא. לחוק העונשין, יש לשקול את ההודאה ונטילת האחריות, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק, נכונותו להעיד במשפטו של מצלח והיעדר עבר פלילי.

            אני מסכימה עם טיעוני ב"כ הנאשם בכל הנוגע לשיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק וההשלכות העלולות להיות לכך במהלך מאסרו. אין לשלול את האפשרות שבמהלך שהייתו בכלא יסווג כטעון הגנה על כל המשתמע מכך.

15.       סיכומו של דבר, עונש של 40 חודשי מאסר לו עתרה המאשימה אינו מחמיר עם הנאשם ואפילו חורג ממתחם הענישה התחתון שנקבע על ידי וחורג באופן משמעותי מרף הענישה התחתון שהוצע על ידי המאשימה.

אלמלא העונש שהוצע על ידי המאשימה הייתי גוזרת דינו של הנאשם על פי הרף התחתון במתחם שקבעתי. אולם, לא אחמיר עם הנאשם מעבר לבקשת המאשימה ואדון את הנאשם לעונשים הבאים:

א.        40 חודשי מאסר בפועל ומניינם מיום מעצרו 17.9.2013.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג פשע.

ג.         6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג עוון ועבירה של כניסה לישראל שלא כדין. המאסר על תנאי לא יחול על עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

ד.         אני מחייבת את הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 4,000 ₪ שיופקדו בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.9.2014.

            לא יופקד הפיצוי במועדו, יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום גזר הדין והגבייה תועבר למרכז לגביית קנסות.

באשר לקנס, נוכח תקופת המאסר והפיתוי שהוטלו על הנאשם, החלטתי להימנע מהטלת קנס.

התביעה תמסור למזכירות בית המשפט פרטיו האישיים של המתלונן ותודיע לו תוכן ההחלטה.

זכות ערעור תוך 45 יום.