1

ב"כ הנאשם הגיש בקשה שכותרתה בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ.

עיקר טענתו של ב"כ הנאשם הוא כי נגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה לפי חוק העונשין ואילו לטעמו היה מקום לייחס לו עבירה לפי תקנות התעבורה, כפי שנהוג לעשות באשר למעשים מעין אלה המיוחסים לכאורה לנאשם בכתב האישום.

לשם כך ביקש ב"כ הנאשם לקבל לידיו את כל כתבי האישום אשר הוגשו על ידי המאשימה בשנים 2011 - 2013 בעבירה לפי תקנה 62(4) לתקנות התעבורה .

לדבריו, לאחר שיהיו אלה בידיו , יוכל לטעון טענת אכיפה בררנית בעניינו של הנאשם.

לא אדון עתה בגופה של טענה, אותה עתיד ב"כ הנאשם לטעון כפי שהבהיר, רק אציין את ההלכה הידועה כי יש לה את הפררוגטיבה לבחור בסעיף אישום הנראה לה ובלבד שהעובדות והמעשים תואמים לו. גם אם קיימים שני סעיפי אישום בחוקים שונים המתאימים לאותו מעשה, ואחד מהם אף מחמיר יותר מאשר השני, רשאית התביעה לבחור באחד מן הסעיפים.

ואולם לגופה של הטענה אשר נטענה בשלב זה.

2

ידועה ההלכה כי התביעה חייבת לספק להגנה כל חומר חקירה ואפילו זה אינו מצוי ברשותה ובלבד שהוא רלבנטי ועומד במבחנים נוספים, דוגמת שאינו פוגע יתר על המידה בפרטיותו של אחר וכיו"ב.

אלא שהמבחן הראשוני הוא קביעה כי אכן מדובר בחומר חקירה.

כל כתבי האישום אשר הוגשו בשנים 2011 - 2013 באשר לעבירה מסויימת, נגד כל הנאשמים במדינה, בעבירה זו, אינם בגדר חומר חקירה, אף במובנו הרחב ביותר של מושג זה, כפי שהתפתח מעת לעת בפסיקת בתי המשפט.

נתונים באשר לכתבי אישום אלה מצויים במגרי המידע הידועים והמתפרסמים מעת לעת ופתוחים לעיון הציבור כולו ובכלל זה לב"כ הנאשם.

מעבר לכך, יוכל ב"כ הנאשם לפנות בשאלה באשר לנתונים אלה בהתאם לחוק חופש המידע.

אין הבקשה עונה על התנאים לפי סעיף 74 לחסד"פ ועל כן היא נדחית.

ההחלטה תועבר אל הצדדים.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ד, 05 מאי 2014, בהעדר הצדדים.