1

החלטה

א.        פתח דבר

1.         בפני בקשה מטעמו של אליעזר יעקב רוטמן (להלן: "רוטמן") אשר היה נאשם

בתפ"ח 42022-11-13 (להלן ייקרא: "התיק האחר").

רוטמן עותר לבית המשפט באמצעות בא-כוחו, כי יורה שסך 211,000 ₪ אשר בני משפחתו מסרו למשיב 2 ונתפסו על-ידי על ידי המשטרה לפי סעיף 92 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט-1969 (להלן: "התסד"פ") - יופקדו בתיק האחר על-מנת שיוכל להשתמש בכסף זה לתשלום פיצויים למתלוננים בעניינו.

לחילופין, עותר בא כוחו של רוטמן שבית המשפט יורה על ביטול בקשת החילוט שהוגשה מטעם המאשימה, שכן לטענתו לא מדובר ב"שכר עבירה" כטענת משיבה 1, שהרי משיבה 1 טוענת כנגד משיב 2 שהוא קיבל במרמה את הכסף והוא איננו בעליו.

לחילופי חילופין, עותר בא-כוחו של רוטמן להורות למשטרה להמשיך ולהחזיק בכספים עד למתן הכרעת הדין בתיק דנן, בעניינו של משיב 2.

2

2.         נגד משיב 2 הוגש כתב אישום בתיק דנן, המייחס לו עבירה של קבלה במירמה בנסיבות מחמירות סך של 211,000 ₪ - כספים אותם הפקיד בקופת בית המשפט, במסגרת תנאי שחרור בערובה, ובעקבות הפקדתם, הוא השתחרר מהמעצר בהליך הפלילי.

3.         לטענת באת-כוח משיבה 1, הכסף שהופקד על-ידי משיב 2 במסגרת תנאי השחרור בערובה,

נתפס על-ידי משטרת ישראל, בהיותו "שכר עבירה", שכן לדבריה, משיב 2 רימה את המבקש רוטמן שאף הוא רמאי, וקיבל מבני משפחתו של רוטמן (מנחם וייס, אריה שטינהרטר, חנה רוטמן ובן ציון רוטמן) כספים על-פי הוראת רוטמן, וזאת מבלי שהבינו כי הם מרומים על-ידי משיב 2.

4.         ב"כ משיבה 1 מתנגדת לבקשה להעברת הכספים הנ"ל למבקש רוטמן, ולטענתה הכסף אשר הופקד על-ידי משיב 2 במסגרת השחרור בערובה - נתפס על ידי משטרת ישראל לפי סעיף 32 לפסד"פ. ב"כ משיבה 1 הוסיפה וציינה, כי בכוונתה לחלט את הכסף הנ"ל.

5.         משיב 2 באמצעות בא כוחו עו"ד מ' אלגלי מתנגד לבקשתו של רוטמן, ולטענתו מדובר בכספי הלוואה שהוא קיבל מרוטמן בסך 202,100 ₪ כולל ריבית, וההלוואה אמורה להיפרע על-ידו 14 ימים לאחר שחרורו ממאסר.

עוד לטענתו, על-פי הסדר הטיעון, תקופת המאסר הינה בת 26 חודשים, ולאחר שועדת שחרורים תפחית שליש מתקופת המאסר - יהא על משיב 2 לרצות עונש של כ- 10 חודשים בלבד.

ב.         דיון

6.         שלושה מבקשים לאחוז בכספים שמסרו בני משפחת רוטמן למשיב 2.

רוטמן טוען שזה כספו או למיצער זה כספם של בני משפחתו, ושמשיב 2 רימה אותם ונטל את כספם.

כספים שמסרו בני משפחת רוטמן למשיב 2, נתפסו על-ידי המשטרה, לפי סעיף 32 לפסד"פ, הקובע לאמור:

32. סמכות לתפוס חפצים

3

א. רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה או שעומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר על ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

סעיף 39 שעניינו צו חילוט קובע לאמור:

א. על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ.

ב. ניתן חפץ כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה ולא חל עליו אחד התנאים האחרים האמורים בסעיף 32, לא יחולט אלא אם החפץ ניתן מאת בעליו או מאת המחזיק בו כדין או על דעתו, כשכר בעד ביצוע עבירה שעליה הורשע הנדון או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת"....

7.         חילוט חפץ אפוא לפי סעיף 39(א) לפסד"פ מצריך שמי שהורשע בעבירה יהא בעליו של החפץ, ולכאורה, מכתב האישום שהוגש כנגד משיב 2, עולה טענה שהוא אינו הבעלים של הכסף, אלא מי שקיבל אותו במרמה, לעומת טענתו, כי מדובר בהלוואה כשרה אותה קיבל מהמבקש רוטמן, וטרם הגיע זמן פירעונה.

קיים אפוא צורך לעכב העברת הכספים עד למתן הכרעת דין בתיק דנן, שכן אם בסיום ההליך הפלילי יורשע המשיב 2 בקבלת דבר במירמה, משמע שהוא איננו בעלי הכסף ועל כן דרישתו לכסף תידחה.

מה גם שכך ניתן יהיה למנוע מלקבל הלכות סותרות על-ידי מותבים שונים.

8.         להבדיל מסעיף 39(א) לפסד"פ לפיו ניתן לחלט חפץ רק אם העבריין שהורשע הוא בעל החפץ, הרי לפי סעיף 39(ב) לפסד"פ ניתן לחלט חפץ גם כשהעבריין איננו בעל החפץ, אלא מחזיק בו כאמצעי לביצוע עבירה.

4

9.         אם יקבע בית המשפט, כי משיב 2 החזיק בכסף כתוצאה ממצג שווא שהציג בפני רוטמן, ויוכח שמוסרי הכספים לא השתתפו במזימה הנטענת - יכול ויורה בית המשפט על העברת הכספים אליהם.

10.       סיכומו של דבר, אני נעתרת באופן חלקי לבקשתו של המבקש רוטמן, והכסף שנתפס מכוח סעיף 32 לפסד"פ יישאר בידי משטרת ישראל עד אשר תינתן הכרעת דין בעניינו של משיב 2.

11.       המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה והודעה היום יא' בחשוון תשע"ה, 04 בנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.