1

הנאשם, בן 27 שנים, הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 12.5.17, על רקע חשד לבגידה, תקף הנאשם את בת זוגו הקטינה (כיום בת 18) בכך שהשליך אותה על המיטה והיכה אותה באגרופים, וכתוצאה מכך נגרמה לה המטומה בסמוך לעין. כמו כן, איים עליה כי אם תפנה למשטרה, יגמור אותה אחרי שישתחרר.

2

לחובת הנאשם שלוש הרשעות קודמות, מהן שתיים בעבירות של סחר בסמים מהשנים 2007 ו-2014 בגינן נדון בראשונה למע"ת ובשניה למאסר בפועל של 10 חודשים. הרשעתו האחרונה היא בעבירה של איומים משנת 2016, בגינה נדון לכ-4 חודשי מאסר בפועל, וכן הוטל עליו מע"ת של חמישה חודשים למשך שלוש שנים.

גזר הדין הינו מינואר 2017, היינו ארבעה חודשים לפני ביצוע העבירה בה הורשע הנאשם בתיק שבפני.

המאשימה טענה כי מתחם הענישה הראוי הוא של מאסר בפועל למספר חודשים ועד שנה, ולאור עברו הפלילי של הנאשם, מבוקש להפעיל את המאסר המותנה ולגזור עליו מאסר בפועל לתקופה כוללת של שנה, וכן רכיבים נוספים.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בבני זוג החיים יחד מזה שנה והורים לתינוק בן חצי שנה. נטען כי הנאשם תמך במתלוננת בעת היותה במצב קשה עקב פגיעות שספגה במערכת יחסים קודמת, עזר לה כלכלית ונפשית, וכי התלונה הוגשה על רקע מריבות מילוליות בין בני הזוג, ולא על רקע הפגיעה הפיזית שאינה ברף גבוה. נטען כי המתלוננת ביקשה לבטל את התלונה, זמן קצר אחרי הגשתה, וגם לאחר שהנאשם נעצר, היא שומרת על הקשר עמו ומחכה לשחרורו. הסניגור ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, המגיעה לכ-4 חודשים.

לאחר ששקלתי את נסיבות האירוע, את נטילת האחריות וסנקציית המעצר הממושך, שהיה בה כדי ללמד את הנאשם לקח, לבל יחזור על התנהגות אלימה ופוגענית כלפי בת זוגו, ואת רצונם של שני בני הזוג בשיקום היחסים, לא אמצה עם הנאשם את הדין.

אני מפעילה את המאסר המותנה בן ה-5 חודשים מת"פ 22575-10-16.

בגין העבירות שבפני אני גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל.

העונשים ירוצו בחופף ובמצטבר בהתאמה, כך שבסך הכל ירצה הנאשם שבעה חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו - 19.5.17.

אני גוזרת על הנאשם 8 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות במשפחה.

4 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת איומים.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, במעמד הצדדים.

3