1.       בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

2.       התובעת הגישה ביום 26.10.22 תביעה נגד הנתבע, לפינוי מושכר. בכתב התביעה נטען כי התובעת השכירה לנתבע דירה בפרדס חנה, בהסכם שכירות מיום 1.7.20. הסכם השכירות הסתיים במהלך חודש יולי 2022, אולם הנתבע סירב לחדש את הסכם השכירות, ואף לא שילם את דמי השכירות.

3.       הנתבע לא הגיש כתב הגנה, וביום 21.12.22, לבקשת התובעת ולאחר שהשתכנעתי כי כתב התביעה הומצא כדין לידי הנתבע - ניתן פסק דין המורה לנתבע לפנות את הנכס המושכר תוך 15 יום. עוד חוייב הנתבע בתשלום הוצאות התביעה (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך 3,500 ₪.

4.       ביום 17.1.23 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין. בבקשה נטען כי כתב התביעה לא הומצא לנתבע. נטען כי דפים מכתב התביעה נמצאו ליד דלת ביתו של הנתבע. עוד טען הנתבע כי הסכם השכירות נחתם בינו לבין אביה של התובעת, והוא האדם שאיתו עמד הנתבע בקשה, והעביר לו את דמי השכירות. משכך, ובהיעדר יריבות בין התובעת לבין הנתבע, הרי שלנתבע סיכויי הגנה טובים.

5.       לטענת הנתבעת, דין הבקשה להידחות. נטען כי כשהומצא פסק הדין לנתבע, התברר כי הלה עזב את המושכר. הנתבעת עמדה על כך שכתב התביעה הומצא כדין לנתבע, וכי הלה סירב לחתום על דבר ההמצאה לידיו. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי היא ירשה את הדירה מאמה המנוחה, לפי צו קיום צוואה. עם העברת המושכר לידיה, פעלה הנתבעת על מנת שהנתבע יחתום על הסכם שכירות עמה. בחודשים שקדמו למועד הגשת התביעה - העביר הנתבע את דמי השכירות לחשבון הבנק של התובעת. מכאן שאין כל ממש בטענות הנתבע בדבר היעדר זיקה בין התובעת לבין הנכס המושכר.

דיון והכרעה:

6.       לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, על נספחיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

7.        במסגרת שיקולי בית המשפט , במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, יש להבחין בין עילה לביטול המבוססת על חובת הצדק, עילה לביטול המבוססת על שיקול דעתו של בית המשפט.

8.       העילה הראשונה (ביטול מחמת חובת הצדק) שמורה למקרים בהם כתב התביעה לא הומצא כדין לנתבע. פסק דין כזה נחשב פגום מיסודו, ועל כן ביטול פסק הדין אינו תלוי בסיכויי טענות ההגנה של הנתבע. העילה השנייה (ביטול על יסוד שיקול דעת בית המשפט) אינה מבוססת על פגם בהליך אלא על פגמים אחרים (למשל, מחדל של הנתבע בעטיו לא הוגש כתב הגנה). במצב דברים שכזה, יש לבחון הן את סיבת המחדל בגינו לא הוגש כתב הגנה, והן את סיכויי הגנתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין [ר' למשל רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור (2.6.2015)].

9.       כאמור, הנתבע טוען כי כתב התביעה כלל לא הומצא לו ולפיכך יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. לעומתו, טוענת התובעת כי המציאה לו את כתב התביעה, וכי הלה סירב לחתום על אישור ההמצאה. טענה זו של התובעת נתמכת באישור המסירה מיום 13.11.22 (אשר כולל, בניגוד לטענת הנתבע, גם את פרטי התיק). משכך, ובשים לב להוראת סעיף 161 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שיש לראות את כתב התביעה כאילו הומצא כדין לידי הנתבע, וזאת אף אם הלה סירב לחתום על אישור המסירה.

10.   נוכח האמור, שוכנעתי כי דבר הגשת התביעה הובא לידיעתו של הנתבע, וכתב התביעה המתוקן הומצא לו כדין. משכך, הרי שלא קמה עילה לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק.

11.   אשר לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט - הרי שביחס לסיבת המחדל להגיש כתב הגנה במועד, הנתבע אינו טוען דבר. יתרה מכך, טענת ההגנה שהעלה - קלושה. הנתבע אינו טוען כי הוא מחזיק בידו הסכם שכירות לתקופה הרלבנטית, ולא צירף כל אסמכתא המלמדת כי בתקופה הרלבנטית שילם דמי שכירות כדת וכדין. העתק ההתכתבויות בין התובעת לנתבע, והעתק האסמכתאות בדבר העברות בנקאיות של דמי שכירות לחשבון התובעת - כל אלה מלמדים כי הנתבע היה מודע לכך שהתובעת היא-היא המשכירה של הנכס, ומטעמים השמורים עמו, הפסיק לשלם את דמי השכירות. בהיעדר טעמים המלמדים כי סיכויי הגנתו של הנתבע טובים, הרי שגם לא קמה עילה לביטול פסק הדין.

12.   סוף דבר - הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

13.   אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪ בלבד, אשר ישולמו לתובעת (באמצעות בא כוחה) תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר תשפ"ג, 06 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.