1

1.         ביום 26.5.2013 הוגש כתב אישום נגד הנאשם המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין - תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), זיוף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק.

2.         בכתב האישום רשימה של 11 עדי תביעה. בדיקת הרשימה מעלה ששמם של חלק מהעדים מופיע פעמיים וכי בפועל מדובר בתשעה עדים.

3.         לפי גרסת התביעה, האירועים נשוא כתב האישום התרחשו בחודש אוקטובר 2009.

4.         לאחר שההגנה השקיע מאמצים רבים להכנת הגנתו של הנאשם, התברר לתביעה בחודש פברואר 2014 כי קיים חומר חקירה נוסף בעניינו של הנאשם.               

            ההגנה מבקשת לדחות את בקשת התביעה להוספת חומר נוסף בתיק זה וטוענת כי שיקולי צדק מחייבים לדחות את הבקשה.

            ב"כ הנאשם טוענות כי היו פגישות עם המאשימה וכי כלל לא הוזכר שיש בידי המאשימה חומר נוסף.

            ההגנה הסתמכה על דברי נציגי המאשימה וכאמור הכינה קו הגנה שהצריך גם השקעה כספית.

            נוכח התנהגות התביעה, סבורה ההגנה כי אין לקבל את עתירתה.

2

5.         בתגובתה, טוענת המדינה כי החומר שהיא מבקשת להגיש באמצעות עדי התביעה 5 ו- 7, הוא חומר שנמצא בתיק חקירה אחר, "בטעות לא נקלטו לתוך תיק החקירה נשוא תיק זה".

            התביעה מודה כי הטעות התגלתה בעקבות פניית ההגנה לעניין החומר שעדים אלה אמורים להגיש.

6.         התביעה מבקשת לדחות את בקשת ההגנה ולאפשר לה לצרף חומר זה לתיק החקירה. התביעה מציינת כי המשפט נמצא בשלב ההתחלתי שבו הנאשם טרם השיב לאשמה. לגישת התביעה, מקרה זה אינו עומד במבחנים שנקבעו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח'.

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות תגובת ההגנה לעמדת התביעה וכן קו ההגנה שהוצג בפניי במעמד צד אחד, החלטתי לדחות את בקשת ההגנה.

8.         תפקידו של בית המשפט הוא: קודם כל להגיע לחקר האמת תוך שמירה על הליך שיפוטי תקין והוגן. אין ספק כי טעות התביעה גרמה לפגיעה מסוימת בהגנה. אולם, אין בכך כדי להצדיק מניעת העברת חומר החקירה המלא להגנה כדי שהדיון יתקיים כשכל החומר ברשות שני הצדדים.

9.         בתום שמיעת הראיות, בית המשפט יתן דעתו לטענות ההגנה.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהעדר הצדדים.