1

ביום 4.9.17 הוגש נגד מספר נאשמים כתב אישום בת"פ 1988-09-17, בגין אירוע אלימות חמור (להלן: "התיק הראשון").

ביום 10.4.18, בחלוף 7 חודשים, זוהתה לכאורה טביעת אצבע של הנאשם במקום האירוע וביום 30.4.18 הוגש נגדו כתב אישום במסגרת ת"פ 56155-04-18.

במהלך דיוני, צורף ביום 24.5.18 התיק של הנאשם לתיק הראשון.

מאחר ואחד מהנאשמים היה עצור עד תום ההליכים ולנוכח חלוף הזמן, נשמעה ישיבת הוכחות ראשונה ביום בו צורף הנאשם לתיק הראשון.

במקביל, נקבעו מועדי הוכחות נוספים ובהם 18.6.18 ו- 28.6.18.

ביום 14.6.18, בישיבת תזכורת, טענה ב"כ הנאשם כי לא קוימה חובת היידוע כאמור בסעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח חדש],תשמ"ב-1982 ( להלן: "החוק") ובכך קופחה זכות הנאשם על פי ס"ק (ד) לחוק לפנות לפרקליט המחוז בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום. משכך, יש לבטל כתב האישום ולאפשר לנאשם לממש זכותו על פי חוק.

2

ב"כ המאשימה טען בתגובה כי פרקליט אשר הואצלה לו סמכות פרקליטת המחוז עשה שימוש בסמכות הנתונה לו על פי ס"ק (ה) והחליט בנסיבות שנוצרו להגיש כתב האישום עוד בטרם נשלחה הודעה לנאשם בדבר הכוונה להגיש כתב אישום וכפועל יוצא למנוע זכות הנאשם לפנות בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב האישום. העתק התרשומת ובה הנימוקים הוגשו לעיוני.

דיון

סעיף 60א לחוק קובע:

"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך."

(ב) ...

(ג) ...

(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב) בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב האישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית ... ".

(ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).

הזכות לעריכת שימוע עוגנה בסעיף 60א לחוק. מדובר בזכות מהותית, אשר נועדה לאפשר לנאשם החשוד בעבירת פשע לשטוח טענותיו בפני רשויות התביעה, קודם להגשת כתב האישום. זכות השימוע מגנה על זכויותיהם של חשודים והיא עשויה לייעל את מלאכת התביעה. ככל שיהא בידי חשוד לשכנע את התביעה שאין להעמידו לדין, תיחסך ממנו הפגיעה המלווה בניהול הליך פלילי, וייחסכו משאבי התביעה והשיפוט (ע"פ 1053/13 הייכל נ' מדינת ישראל (23.6.13); בג"צ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.6.06)).

3

לפי סעיף 60א לחוק, על התביעה לאפשר לנאשם להשמיע טענותיו בטרם יוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע ועליה להודיע לנאשם על זכותו לשימוע, בשלב שבו התביעה טרם גיבשה החלטה סופית להגיש נגדו כתב אישום. הכלל הוא בדבר שימוע מראש. אין דין העלאת טענותיו של חשוד בפני התביעה קודם להגשת כתב האישום, כדין העלאת טענותיו של נאשם לאחר הגשת כתב האישום. אך טבעי ומובן כי יש בהחלטה על הגשת כתב אישום כדי להשליך על נכונותה של התביעה להקשיב לטענותיו של הנאשם בנפש חפצה, שהרי ההחלטה על הגשת כתב האישום כבר התקבלה.

למרות מעמדה של זכות השימוע, מצא המחוקק להגבילה על ידי הענקת שיקול דעת לפרקליט המחוז שלא ליידע נאשם על קבלת חומר החקירה או להגיש את כתב האישום בטרם חלפו 30 ימים מיום קבלת ההודעה על ידי הנאשם.

לעניין תוצאות הפרת זכות השימוע קבע בית המשפט העליון כי יש להבחין בין הפגם בהליך ובין תוצאות הפגם. החלת דוקטרינת הבטלות היחסית בנוגע לפגם משפטי בפעולת הרשות, תעשה תמיד על רקע נסיבותיו הפרטניות של המקרה (ענין הייכל). על ההחלטה בדבר הסעד הראוי לקחת בחשבון את נסיבות המקרה, ובכלל זה: התנהגות הצדדים, הפגיעה שתיגרם להם או לאינטרס הציבורי, האפשרות לתיקון וריפוי הפגם, השלב שבו מועלית הטענה, פגיעה בהגנת הנאשם למול הפגיעה שתיגרם לתביעה ולאינטרס הציבורי (ההדגשות אינן במקור) (ראו למשל: תפ"ח (ת"א) 1138/05 מדינת ישראל נ' ארד (8.2.07); תפ"ח (ת"א) 1199/05 מדינת ישראל נ' פולנסקי (3.1.07); ת"פ (רח') 37079-07-13 מדינת ישראל נ' ליטוב (17.1.15)).

מן הכלל אל הפרט

כתב האישום מייחס לנאשם ביחד עם הנאשמים האחרים עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד לרכב- עבירות מסוג פשע.

אלה הנתונים המטים את הכף לטובת ביטול כתב האישום :

1.         המסוכנות, אשר היוותה נדבך מרכזי בהחלטת הפרקליטות אינה קיימת. הנאשם משוחרר בתנאים אשר יבטיחו התייצבותו למשפט, ותו לא. בשלב מעצר הימים שוחרר הנאשם בתנאים אשר יבטיחו הופעתו למשפט. עתה, עם הגשת כתב האישום, נפתח במקביל הליך מעצר עד תום ההליכים אשר בסופו נותרה מסגרת התנאים בעינה תוך הגדלת סכום הערבויות.

ב"כ הנאשם נתנה הסכמתה לכך שאם יבוטל כתב האישום יעמדו התנאים על כנם.

4

2.         צילו של נאשם 1 העצור עד תום ההליכים מאז 26.8.17 מרחף מעל קצב קביעת שמיעת הראיות. דא עקא שעניינו של נאשם זה צורף לתיק הראשון אך ביום 24.5.18 ובאותו יום נשמעו ראיות רק לגבי שני הנאשמים האחרים לפי שב"כ הנאשם קיבלה הייצוג ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידה לקבל מלוא חומר החקירה. בישיבה מיום 14.6.18 הוברר כי טרם קיבלה חומרי חקירה נוספים ומהותיים הנוגעים לליבת הראיות. משכך לא עלה בידה ליתן מענה לכתב האישום והיא אף אינה ערוכה לישיבות ההוכחות הקבועות לימים 18.6.18 ו 26.6.18.

יש לזכור כי כתב האישום בעניינם של שני הנאשמים האחרים הוגש בתחילת חודש ספטמבר 2017 ונדרשו לבאי כוחם חודשים ארוכים להיערך למשפט. מה לנו אפוא כי נלין על ב"כ הנאשם אשר כתב האישום בעניינו הוגש לפני חודש וחצי, על אשר טרם היה בידה לקבל מלוא חומר החקירה ללמוד אותו ולעבד אותו.

בנסיבות שנוצרו סברתי כי יש לאפשר לב"כ הנאשם להיערך כדבעי להגנתו ועל כן פטרתי אותה ואת הנאשם מנוכחות בשתי הישיבות הקרובות תוך תקווה כי התובע ישכיל לנצל את הזמן השיפוטי ולהביא לעדות עדים הנוגעים לשני הנאשמים האחרים בלבד כפי שנעשה הדבר בישיבת ההוכחות ביום 24.5.18.

3.         העיון בחומר הראיות ולימודו אינם מן השפה ולחוץ. כך למשל למדתי לדעת בעניינו של נאשם אחר כי בעוד שהכל סברו כי טביעות אצבעותיו נמצאו על מכונית המתלוננים וכך אף היה כיוון החקירה, הוברר בפועל כי טביעות האצבע נמצאו על בקבוק בקרבת מקום !

4.         האינטרס הציבורי אינו יוצא נפגע מביטול כתב האישום. להיבט המסוכנות נדרשתי לעיל. אשר למישור הפרקטי - דיוני ,הנאשם אינו יכול ממילא ליטול חלק בישיבות ההוכחות הקרובות לפי שב"כ אינה ערוכה לכך בשל סד הזמנים הקצר אשר עמד לרשותה.

5.         ב"כ הנאשם הצהירה כי אם יוגש כתב אישם מחדש לא תטען לזיכוי הנאשם הגם ששמיעת העדויות מצויה בעיצומה. לכך יש להוסיף, כי ממילא לא ניתן עד כה על-ידי הנאשם מענה לאישום.

אין בליבי ספק אשר להגינות נציגי המדינה. עם זאת, בנסיבות שנוצרו אין מנוס מביטול כתב האישום וכך אני מורה.

אני קורא לצדדים להחיש ככל האפשר את ההידברות ביניהם ולכל המאוחר עד סוף חודש זה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

5