1.         ביום 22.9.22 הרשעתי את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הרשעתי את הנאשמת באי הפקדת פיקדון לעובד זר, עבירה לפי סעיף 1 יא 1 + 2 (ב) (8) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 והרשעתי את הנאשם באחריות נושא משרה, סעיף 5 + 1 יא 1 + 2 (ב)(8) לחוק עובדים זרים.

2.         במועד הרלוונטי לכתב האישום הנאשמת הייתה בעלים ומחזיקה בעסק בבאר טוביה. הנאשם היה בעלים ומנהל בנאשמת. ביום 8.11.18 בשעה 9:00 או בסמוך לכך במסגרת ביקורת שערכו מפקחי המאשימה, נמצא שבאתר מועסקים 12 עובדים שפרטיהם מפורטים בסעיף 4 לכתב האישום. העובדים הם מסתננים כהגדרתם בחוק למניעת הסתננות. הנאשמת העסיקה אותם עד ליום 8.11.18 לכל הפחות, 9 מבין העובדים הועסקו מבלי שהנאשמת הפקידה עבורם בקרן או בחשבון הבנק את חלק המעסיק של הפיקדון במועדים ובשיעורים הקבועים בחוק בחודשים ספטמבר 2018 ועד אוקטובר 2018 (חודשיים עבור כל אחד מהעובדים). הנאשם לא עשה כל שביכולתו למנוע את העבירות שביצעה הנאשמת.

3.         ב"כ המאשימה ביקשה לראות במסכת האירועים המפורטים בכתב האישום אירוע אחד שכולל 18 מעשים של אי הפקדת פיקדון לגבי תשעה עובדים זרים בשני החודשים. לטענתה עבירה של אי הפקדת פיקדון של עובד זר היא עבירה שמתחדשת בכל חודש והיא הפנתה לסעיף 1(יא)(1) לחוק עובדים זרים שקובע את החובה להפקיד פיקדון עבור עובד זר ועד לחודש שבו משולם לו השכר מדי חודש. לטענת ב"כ המאשימה לעבירות של אי הפקדת פיקדון יש נזק מצטבר הולך וגובר ככל שעוברים החודשים של אי הפקדת הפיקדון, הן מבחינת הפגיעה בערך החברתי של שמירה על מדיניות כלכלית ותעסוקתית במדינה, והן של פגיעה במדיניות ההגירה של מדינת ישראל ופגיעה בזכויות הסוציאליות המינימליות של העובדים הזרים.

הנאשמת לא הפקידה את הפיקדון עבור החודשיים המפורטים בכתב האישום. ב"כ המאשימה ביקשה לראות במספר המעשים כבסיס לקביעת העונש וביקשה לקבוע שמתחם הענישה יהיה בין 90,000 שזהו הקנס המנהלי לבין 110,000 ₪ וכן לחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך שלוש שנים אחרת תחויב בקנס המקסימלי. אשר לנאשם, טענה הנאשמת שמתחם הענישה צריך להיות בין 15,000 ₪ לבין 29,000 ₪ וכן ביקשה שהנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה למשך שלוש שנים.

המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמת קנס בגובה של 100,000 ש"ח ועל הנאשם קנס בגובה של 25,000 ₪.

4.         ב"כ הנאשמים טענה במסגרת הטיעונים לעונש שהיא הופתעה מטענת ב"כ המאשימה שלא הופקד הפיקדון לחודש אוקטובר ונובמבר2018 , לטענתה המאשימה ביקשה מהנאשמת להפקיד רק עד חודש ספטמבר 2019. במסגרת הטיעונים טענה הסניגורית שהנאשמים לא הפקידו את הפיקדון בתום לב בשל אי ידיעת החוק (עמ' 3 שורה 27) ואף הוסיפה שלטענת הנאשמים, למאשימה יש אשם תורם לאי ידיעת החוק אצל הנאשמים מאחר שמדובר בחוק שנכנס לתוקף בחודש מאי 2017, לאחר מכן פרסמה המשימה קול קורא בחודש ספטמבר ולא עשתה פעולות להעביר את החוק לידיעת הציבור.

הסניגורית המשיכה בטיעוניה וטענה שהנאשם הביע חרטה והפקיד מחודש דצמבר 2018 ואילך והחוקרים לא דרשו ממנו להפקיד עבור החודשים בהם הודה שלא הפקיד. לטענתה, הנאשם הפקיד את הסכומים ממאי עד ספטמבר 2018 ולטענתה כל העובדים קיבלו בתלוש השכר בגמר החשבון את הסכומים רטרואקטיבית תחת הרכיב "הפקדות לקופה" לכן אי אפשר לטעון שזכויותיהם הסוציאליות של העובדים נפגעו. הסניגורית טענה שהקנס הוא מעין "כפל תשלומים" מאחר שהעובדים קיבלו את הכסף מהנאשמים וכן חלק מהעובדים כבר עזבו את הארץ. הסניגורית הוסיפה שהנאשם בן 74 ללא עבר פלילי ועם בעיות רפואיות והיא מבקשת בשמו חמלה, הבנה והתחשבות.

5.         הנאשם בדברו האחרון אמר שבניגוד לדברי עורכת הדין שלו הוא לא מי שמבקש חמלה אלא מבקש צדק והוא שילם את הכספים לעובדים ואף העובדים קיבלו ממנו בונוס. מדובר בעובדים שאוהבים אותו, העסק נסגר והוא לא חושב שאם הוא כבר שילם לעובדים הוא צריך לשלם עוד קנס.

6.         הנאשמת קיבלה קנס מנהלי וביקשה להישפט ולאור זאת הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשמים. אכן הקנס המנהלי בגין אי הפקדת פיקדון הוא 5,000 ₪ ולכן הקנסות המנהליים שהוטלו על הנאשמת היו בגובה של 90,000 ₪ (5,000 * 18). אינני מקבל את טענת הסניגורית שמדובר בכפל תשלומים, מדובר בעבירה שנקבע קנס לצידה וגם אם הנאשמים שילמו לעובדים כספים בסיום עבודתם אין הדבר מייתר את העבירה בה הורשעו הנאשמים.

7.         אני רואה בעבירות כאירוע אחד שכולל מספר מעשים ובהתבסס על מחדל אחד שנמשך חודשיים. אין להתעלם ממספר העובדים, אך עם זאת אין לבצע הכפלה אריתמטית של מספר העובדים במכפלת הקנס המנהלי אלא יש לקבוע מתחם ענישה כולל. משמדובר בחודשיים ובתשעה עובדים וכאשר לא נטען שהייתה פגיעה כלשהי בזכויותיהם של העובדים, מתחם הענישה עבור הנאשמת הוא בין 10,000 שזה כפל הקנס המנהלי לבין 45,000 המהווים 50% מהקנס המרבי בגין עבירה יחידה לכל מעשה.

אשר לנאשם, יש להעמיד את מתחם הענישה - מחצית ממתחם הענישה של הנאשמת כך שיעמוד בין 5,000 - 22,500 ₪.

8.         לאור חלוף הזמן מביצוע העבירה ולאור העובדה שהנאשמת מכרה את פעילותה, גילו של הנאשם ומצבו הבריאותי ומשהסיכוי שהנאשמים יחזרו על העבירה - נמוך, החלטתי לגזור על הנאשמת קנס בשיעור של 20,000 ₪ ועל הנאשם קנס בשיעור של 10,000 ₪.

9.         אני מאפשר לנאשמת לשלם את הקנס בחמישה תשלומים שווים החל ביום 1.2.23 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. אני מאפשר לנאשם לשלם את הקנס בחמישה תשלומים שווים החל ביום 1.2.23 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. אם אחד מהתשלומים לא ישולם במועד תעמוד יתרת הקנס שלא שולמה לפירעון מיידי.

כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מהעבירה בה הורשע אחרת יחויב בקנס בסך של 10,000 ₪ . הנאשמים יחתמו על ההתחייבות עד ליום 1.2.23.

10.       תשומת לב הנאשמים מופנית להוראות הכלליות הבאות:

א.     אם מועד התשלום חל בשבת או ביום חג, עליהם להקדים את התשלום על מנת להימנע מקנסות ומריבית פיגורים.

ב.     החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית הדין.

ג.       ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il.

·        במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

ד.      מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000.

11.       זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.