1

 

 

 

 

1.         בפני בקשה לפסילת שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 (להלן :"חוק בתי המשפט").

 

2.         רקע :

 

            א.        בתאריך 30/6/13 הוגש כתב האישום כנגד הנאשם.

 

            ב.         התיק התנהל בפני כב' השופט מרגלית בבית משפט השלום קריית שמונה.

 

            ג.         בתאריך 4/5/14 פסל עצמו כב' השופט מרגלית מלדון בתיק.

 

            ד.         בהחלטתו זו רשם כב' השופט מרגלית :

"בשל כך שנחשפתי לאחר הודאת הנאשם ובמסגרת טיעוני הצדדים לכל היבטיו של תיק זה לרבות קיומן של מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו, מצאתי כי לא נכון שכעת אמשיך לדון בתיק העיקרי והנני מחליט לפסול את עצמי מלדון בו" (להלן : "החלטת הפסלות").

 

2

ה.        בתאריך 14/5/14 קבע כב' הנשיא ג. אזולאי על העברת התיק בפני מותב זה וזאת בהחלטה בפתקית ע"ג החלטת הפסלות.

 

ו.         בתאריך 18/5/14 הוריתי בהחלטה בפתקית ע"ג החלטת הפסלות לב"כ הנאשם להעביר מועדים פנויים לצורך קביעת התיק לדיון בפני.

 

ז.         בתאריך 21/5/14 הועברו ע"י ב"כ הנאשם מועדים פנויים לצורך קביעת מועד דיון. באותו היום הוריתי על זימון הצדדים לדיון ליום 10/6/14. לציין כי במענה אותו הפנתה ב"כ הנאשם עם ציון מועדים פנויים לא הועלתה בקשה לפסלות שופט.

 

3.         ביום 26/5/14 הוגשה על ידי ב"כ הנאשם בקשה לפסלות שופט שעיקריה הינם :

 

א.        בית המשפט נחשף לעובדה כי הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון וביקש לחזור בו מהודאה תוך פירוט הנימוקים לחזרתו מהודאה וכן העובדה כי לחובת הנאשם מאסר מותנה בר הפעלה.

 

ב.         ב"כ הנאשם מציינת כי עובדות אלו הביאו את המותב הקודם בתיק לפסול עצמו מלשבת בדין.

 

ג.         העברת המועדים הפנויים נעשתה מבלי שב"כ הנאשם ראתה את הבקשה וזו הוקראה לה בידי המתמחה טלפונית ולכן חל לא הוגשה הבקשה לפסילת שופט בהזדמנות הראשונה.

 

לאור מהות הבקשה ותוכנה לא מצאתי מקום במקרה זה לבקש תגובת המאשימה לבקשה.

 

4.         דיון והכרעה :

 

            א.        סעיף 77א לחוק בתי המשפט

"שופט לא ישב בדין אם מצא , מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

 

3

 

 

            ב.         טענת היחשפותו של בית המשפט לעברו הפלילי של נאשם :

 

סיטואציה זו אינה סיטואציה כה נדירה והיא נדונה פעמים רבות בבית המשפט, במיוחד על רקע ישיבתו של מותב בדין בעניינו של נאשם בתיק העיקרי לאחר שאותו מותב נחשף לעברו הפלילי של הנאשם במסגרת דיון בתיקים נוספים שהתנהלו כנגד הנאשם או אגב דיון בבקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים באותו התיק.

 

היחשפותו של בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, אין בה כדי להביא לפסילת בית המשפט. יש להחיל את מבחן החשש הממשי למשוא פנים בכל מקרה על פי נסיבותיו. שאלת הפסלות תוכרע בהתאם להשפעה שיש לחשיפה להרשעות קודמות על השופט היושב בדין ועל יכולתו לשקול את הטענות והראיות הבאות לפניו(ראה ספרו של יגאל מרזל, "דיני פסלות שופט"(התשס"ו), עמ' 303).

 

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע הכלל, כי אף אם שופט דן נאשם בעבר, אין בכך כדי למנוע שאותו שופט ישוב וידון בעניינו במועד אחר כלשהו בעתיד (ראה: ע"פ 716/85 בן-חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 725; ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

 

עוד נקבע כי, פסילת בית המשפט מקום בו דן השופט בהליכים פליליים קודמים נגד הנאשם, תיעשה לעיתים נדירות בלבד (ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), כאשר על אף הנחת מקצועיותו של היושב בדין יש לחשוש למראית פני הצדק.

 

בע"פ 771/05 דוד ועקנין נ' מדינת ישראל (פורסם בתקדין) חזר בית המשפט על ההלכה לפיה עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין שמדובר בתיקים אזרחיים, ובין בתיקים פליליים, בין שפסק לזכותו של צד ובין שפסק לחובתו, אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת.

4

 

עוד נקבע בע"פ  7342/08 שלמה זריהן נגד מדינת ישראל (מיום 25.9.08 , פורסם במאגר נבו), בטענות כגון הטענות שבהן עסקינן וסיכם את ההלכה בקובעו:

"הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט נחשף להרשעות קודמות של נאשם, ואף העובדה כי הכריע בעבר בעניינו של נאשם וגזר את דינו, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות (ראו: ע"פ 2879/07 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 1623/08 אלירן דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008) (להלן: עניין דרי); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 304-302 (2006)).

 

            ג.         טענת היחשפותו של בית המשפט להודאת הנאשם ונסיבות חזרתו מהודאה :

 

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע את סדרי הדין בעת בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו :

 

"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

 

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות."

 

אין זה מאורע נדיר בהליך פלילי שנאשם מודה בכתב האישום, בית המשפט מרשיעו ולאחר מכן נדרש בית המשפט לבקשת הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודייתו מטעמים מיוחדים ובכל זאת מתחיל אותו מותב לשמוע את התיק מתחילתו מבלי שהדבר יהווה פסול או חשש ממשי למשוא פנים. לא בכדי נמנע המחוקק מקביעת חזקה לפיה מותב אשר התיר חזרת הנאשם מהודייה יפסול עצמו מלשבת בגין שכן על פניו אין חשיפת בית המשפט להודאה ולחזרה מהודייה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים וכך גם המקרה שבפני.

 

 

5

 

ד.         פעולתו היחידה של מותב זה בתיק היתה מתן הנחיה להעברת מועדים פנויים , קבלת מועדים אלו וקביעת מועד קרוב לדיון במעמד הצדדים. לא נאמרה כל אמירה או הובעה כל דעה העשוייה להוביל למסקנה כי קיים חשש למשוא פנים מצד מותב זה ולמעלה מכך אציין כי אין בנתונים אשר הובאו בפני בית המשפט כאמור בבקשה כדי ליצור בלבו של מותב זה דיעה מוקדמת או משוא פנים כלפי הנאשם.

 

ה.        העובדה כי מותב קודם החליט לפסול עצמו מלשבת בדין אינה מובילה למסקנה כי על מותב זה לפסול אף הוא עצמו מלשבת בדין. מבלי להיכנס לשיקוליו של מותב קודם הרי שמותב זה ניהל מספר ישיבות, שמע הצדדים בעת ההודאה והבקשה לחזרה מהודאה וחש כי אין זה נכון שימשיך לשמוע התיק העיקרי.

 

            לעומתו, נחשף מותב זה לפרוטוקול דיון יום 4/5/14 בלבד ואני קובע כי הנתונים המובאים בו אינם מקימים החשש הממשי למשוא פנים או גיבוש עמדה מוקדמת על ידי בית משפט זה.

 

לסיכום, לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הנאשם, באתי לכדי מסקנה כי אין מקום לפסילת מותב זה, משלא מתקיים כל חשש אובייקטיבי לגיבוש עמדה מוקדמת בעניינו של הנאשם.

 

           

על החלטתי ניתן לערער בפני נשיא בית המשפט העליון, או מותב שיקבע על ידי כב' הנשיא, כאמור בסעיף 77א'(ג), לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

 

סוף דבר:

 

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

 

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדחיפות.

 

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

6