1

בעניין: בקשת הנאשם לחזרה מהודאה בהתאם לסעיף 153 (א) לחסד"פ.

לאחר עיון בבקשת הנאשם להתיר לו לחזור מהודאתו ומהסדר הטיעון שגובש ובתגובת המאשימה, הגעתי למסקנה, כי ראוי לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולהוכיח את חפותו בביהמ"ש וכי במקרה דנן אין להכביד במשקל אותם שיקולים מיוחדים הנדרשים בחוק לצורך כך (ראה לעניין זה: דעת הרוב בע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' דר' קאסם סמחאת [פורסם במאגרים המשפטיים]).

החלטתי ליתן משקל ממשי לטענות הנאשם ולפיהן, הודאתו נמסרה עקב חולשה ומצוקה אישית/נפשית קשה/דכאונית בה היה שרוי, כמו גם את העובדה כי לא הבין את משמעות הודאתו עד תום וכן, את טענתו לפיה כלל לא עשה את המיוחס לו בעובדות כתב האישום.

על כן, הנני מתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו.

2

הנני מבטל את הכרעת הדין בעניינו מיום 27.2.17.

יחד עם זאת, מצאתי טעם של ממש בטענת המאשימה ולפיה בקשת הנאשם הוגשה בשיהוי ניכר מאוד ולאחר שהן שירות המבחן והן הממונה על עבודות השירות עסקו בטיפול בעניינו, כמו גם בעובדה שיש בהתנהלותו שלעיל משום בזבוז זמן שיפוטי יקר.

אשר על כן, הנני מחייב הנאשם בתשלום הוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. סכום זה ישולם בתוך 60 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מאחר ולמעשה במועד שנקבע בזמנו בתיק למסירת כפירה מפורטת, הודיעו הצדדים בפתח הישיבה כי הגיעו לידי הסדר טיעון, הרי שמצאתי לקבוע התיק לשמיעת כפירה מפורטת ביחס לכתב האישום המקורי וזאת ליום 23.11.17 שעה 11:00.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.