הנאשם הורשע בגרימת תאונת דרכים בעקבות הודאתו בעבירות של סטיה מקו נסיעה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, התנהגות הגורמת נזק, בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 לתקנות התעבורה וגרימת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

ביום 23.12.20 סמוך לשעה 10:30, נהג הנאשם רכב פרטי, בכביש 5, מכיוון מערב למזרח, והתקרב בסמוך למחלף מורשה. הנאשם נהג בחוסר זהירות, עקף רוכב אופנוע משמאל, (להלן: "הרוכב או המעורב"), סטה ימינה והתנגש בו. כתוצאה מהתאונה נחבל הרוכב חבלות של ממש בדמות שברים באגן, מפרק ירך שמאל, אושפז למשך 11 ימים ועבר שיקום אורתופדי. כלי הרכב ניזוקו גם הם.

הנאשם לא נפסל מנהלית.

ביום 28.6.22 כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וסניגורו ביקש לחקור את הבוחן בלבד.

ביום 28.12.22 נשמע הבוחן. בתום שמיעתו, ביקש הסניגור לקבוע התיק לתזכורת צדדים וביום 14.2.23 חזר בו הנאשם מכפירתו והודה במיוחס לו.

ב"כ המאשימה טענה לעונש: טענה כי נוכח ניהול ההוכחות, אין הנאשם זכאי להנחת הודאה, הפנתה למפורט בכתב האישום, לפיו הנאשם סטה תוך כדי שעקף את הרכב המעורב ועתרה לפסילה שלא תפחת מ-10 חודשים, שעות למען הציבור, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי למעורב.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה שלא הוגשה:

ת"ד 6696-04-11 מדינת ישראל נגד מוחמד קרש. הפסיקה לא הוגשה. יחד עם זאת, עיון בכתב האישום ופסק הדין מגלה כי הנאשם בתיק זה נהג אוטובוס, פגע בהולך רגל (שיוחסה לו רשלנות תורמת) ועברו היה מכביד יותר. לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה בקלות ראש, בניגוד לנהיגה בחוסר זהירות, המיוחסת לנאשם דנן. לא מצאתי מקום להקיש מהעונשים שהוטלו על הנאשם בתיק זה לנאשם בתיק דנן.

המעורב טען לעונש: הפנה לגילו, בן 63. סיפר כי רכש את האופנוע כדי להסיע את אשתו, אשר בעלת נכות, לטיפולים, תיאר כיצד עקף אותו הנאשם, תיאר את פציעותיו והשיקום ללא ניתוח שעבר. המעורב תיאר את התקופה בה ישב בכיסא גלגלים וההשלכות עליו ועל משפחתו. כמו כן, תיאר המעורב את הפציעות שנגרמו בעטיין של הפציעות הקודמות.

ב"כ הנאשם טען לעונש: טען כי הנאשם עלה לארץ בשנת 2000, מאז הוא בודד בארץ ומתגורר בדירה שכורה.

בנוגע למעורב- טען כי התקבל לבית החולים בהכרה, ללא הגעה לטיפול נמרץ, כשהוא סובל משבר באגן וללא ניתוחים. כמו כן, לא הוגשו מסמכים עדכניים בעניין הפגיעות והטיפולים.

ב"כ הנאשם הפנה למתחם ענישה הנע בין שלושה ועד עשרה חודשי פסילה, לצד ענישה מותנית.

דיון והכרעה

בבואו של בית המשפט לגזור עונש בעבירה של גרימת תאונת דרכים עליו לעמוד על שני עניינים: מידת רשלנותו של הנהג ותוצאות התאונה.

לא הוצגו בפני מסמכים בדבר מצבו הרפואי העכשווי של המעורב, או בנוגע להשלכות התאונה על חייו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהחבלות, שאינן פשוטות, אשר נגרמו לרוכב, ולעובדה כי אושפז משך 11 ימים ועבר שיקום אורתופדי (לשון כתב האישום). יש להניח כי המעורב ומשפחתו עדיין סובלים מהשלכות התאונה.

על הענישה להרתיע הציבור ולהגן על הערך החברתי של שלמות הגוף והנפש, ביטחון הציבור ואי סיכון המשתמשים בדרך.

כתב האישום מתאר סטית הנאשם תוך כדי עקיפה, המתגבשת לכדי נהיגה בחוסר זהירות ואינו מייחס לנאשם רשלנות עצמה.

נסיבות קרות התאונה, כפי שמתוארות בכתב האישום, מתארות סטיה ונהיגה בחוסר זהירות- רשלנות ברף הנמוך.

החבלות שנגרמו למעורב, כפי שתוארו בכתב האישום ומדבריו, הינן ברף הבינוני.

מדינית הענישה הנוהגת

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו הינה רחבה.

המחוקק קבע בסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, פסילת מינימום בת 3 חודשים למי שחבל בנהיגתו חבלה של ממש באחר. רף הרשלנות, חומרת החבלות והשפעתן על הנפגעים יקבעו את משך הפסילה הנאותה בנסיבות אלו והאם יש לצרף רכיבי ענישה נוספים, כגון רכיב מאסר כלשהו או של"צ.

רע"פ 1420/13 איגור זורקובסקי נ' מדינת ישראל­, בו הוטלו 7 חודשי פסילה, פסילה על-תנאי וקנס בסך 1,500 ₪. על נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בנהיגה בחוסר זהירות וגרם חבלה של ממש. להולכת הרגל בה פגע נגרמו שברים בכף הרגל. בית המשפט לתעבורה קבע כי מתחם הענישה בעבירה זו הינו פסילה לתקופה של 3-12 חודשים. ערעור למחוזי ולעליון נדחו על הסף.

עפ"ת 30822-01-13 אבידן יעקב נ' מדינת ישראל, הורשע הנאשם בנהיגה בחוסר זהירות ובגרימת תאונה אשר תוצאותיה חבלות של ממש כאשר 5 אנשים נחבלו , שניים מהם קשה ואחת מהן אף נזקקה לניתוח וקיבוע שבר, בית משפט קמא גזר על הנאשם פסילה בת 8 חודשים פסילה על תנאי וקנס.

בית משפט מחוזי דחה את הערעור בהיות העונש המצוי במתחם הענישה.

עפ"ת 4955-04-20 פאולה קולר נ' מדינת ישראל , בו בית המשפט המחוזי הפחית פסילה בת 12 חודשים, ל-6 חודשים, שהוטלו על נאשמת שהורשעה בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, והתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש. להולכת הרגל נגרמו שברים באגן והיא אושפזה מספר ימים ועברה הליך שיקום ממושך, והותיר את יתר רכיבי גזר הדין, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעת, על כנם. צוין שמתחם העונש מתחיל ב-3 חודשים, ויש להתחשב בגיל הנאשמת, בעברה התעבורתי, הודאתה המידית ולקיחת אחריות, בצירוף השלכת העונש על מצבה המשפחתי.

מתחם העונש ההולם:

לצידן של העבירות בהן הורשע הנאשם עומדת פסילת מינימום בת שלושה חודשים.

מתחם הענישה, המתאים לכתב האישום בו הורשע הנאשם, בהן החבלות הינן ברף הבינוני והרשלנות הינה ברף הנמוך, יחל בשלושה חודשי פסילה, לצד ענישה מותנית ועד 12 חודשי פסילה, לצד ענישה מותנית משמעותית בדמות מאסר מותנה. כמו כן, פיצוי למעורב.

העונש המתאים לנאשם:

נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה:

הנאשם, יליד שנת 1990, היה כבן 30 במועד קרות התאונה ומאז חלפו מעל לשנתיים.

הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 2011. לחובתו 13. עברו אינו מכביד ומעיד עליו כמי שהתאונה אינה מאפיינת את דרך נהיגתו.

הנאשם לקח אחריות והודה בעבירות המיוחסות לו. גם אם לאחר שמיעת הבוחן.

באיזון שבין רף הרשלנות לתוצאות התאונה מצאתי מקום להציב הנאשם באמצעו של המתחם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.           קנס בסך 700 ₪. הקנס ישולם בתשלום אחד, עד ולא יאוחר מיום 7.6.23.

להלן אמצעי התשלום הקיימים במערכת לצורך תשלום קנסות ובחלוף 72 שעות לפחות ממועד גזר הדין:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

·        מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או
בטלפון 073-2055000

·        במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

2.           פיצוי בסך 3,000 ₪ למעורב. הפיצוי ישולם ב- 5 תשלומים, שווים ורציפים, כשהראשון בהם, לא יאוחר מיום 7.6.23. הפיצוי ישולם במזכירות בית המשפט.

המאשימה תעביר פרטי המעורב למזכירות בית המשפט, עוד היום.

3.           פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים. הפסילה בפועל תחל לא יאוחר מיום 8.6.23 שעה 12:00. על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו במזכירות בית המשפט זה , גם אם אבד או פקע.

מובהר לנאשם כי תקופת הפסילה תחל להימנות מרגע ביצוע ההפקדה בלבד. לא יופקד הרישיון, יחשב הנאשם כפסול מלנהוג, ואולם, הפסילה לא תימנה.

4.           פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בחוסר זהירות או בקלות ראש שגרמה לחבלה של ממש ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

5.           מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בחוסר זהירות או בקלות ראש שגרמה לחבלה של ממש ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב יפו תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"ג, 08 מאי 2023, בנוכחות הצדדים.