1.      ביום 30.1.24 ניתן בתיק דנן פסק דין, במסגרתו נמצא כי תקופת השכירות של הנכס ששכר המבקש מהמשיב הסתיימה ושמכך - כי עליו לפנות את הנכס. המועד לפינוי הנכס נקבע עד ליום 20.2.24.

2.      המבקש עותר לדחות את המועד לפינוי הנכס בששים ימים נוספים נוכח קושי במציאת דיור חלופי ובהיותו נכה צה"ל. המשיב הסתייג מהבקשה, ציין כי לא הוצגו נימוקים המצדיקים את הבקשה והוסיף כי במהלך ניהול הדיונים יכול היה המבקש להיערך לפינוי. המבקש השיב כי הוא מקבל את פסק הדין ומבין את עקרון סופיות הדיון, וחזר וטען לנסיבות מצוקת הדיור האובייקטיבית שלו, כלשונו.

3.      יוזכר כי במהלך ניהול התביעה הסכים המבקש לכך שעליו לפנות את הדירה עד לסוף חודש מאי 2024, והמחלוקת היתה אם יוכל להשאר בנכס עד לאותו מועד. נסיונות של הצדדים להגיע להסכמה בדבר פינוי מוקדם של הנכס לא צלחו.

4.      בקשתו של המבקש, לדחייה של מועד הפינוי בחודשיים נוספים, משמעה למעשה איון של פסק הדין. לו אעתר לבקשה הרי שהמועד לפינוי הנכס ייקבע לשלהי חודש אפריל 2024, שבועות בודדים לפני המועד שממילא הוסכם כי לאחריו לא יוכל המבקש להמשיך ולהחזיק בנכס, וכעשרה חודשים לאחר המועד שנקבע כי בו הסתיימה תקופת השכירות.

5.      לא מצאתי להיעתר לבקשה, אולם בשים לב לזמן הקצר שנותר עד למועד שנקבע לפינוי (ההחלטה נחתמת בבוקר יום שישי, 16.2.24, וכנראה תומצא לצדדים על ידי המזכירות ביום ראשון, 18.2.24 - יומיים לפני המועד שנקבע לפינוי), אני מורה כי המועד לפינוי יוארך עד לסוף חודש פברואר 2024.

6.      זאת, ובלבד שהמבקש יקדים וישלם למשיב את ההוצאות שנפסקו לזכות המשיב בפסק הדין (ושהמועד לתשלומם עדיין לא חלף). לא ישולמו ההוצאות עד ליום 20.2.24 - יוותר מועד זה, כפי שנקבע בפסק הדין, כמועד האחרון לפינוי המושכר.

7.      לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשפ"ד, 16 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.