1

הנאשמת מס' 1 (להלן: "הנאשמת") הורשעה בעבירות של אי מתן הודעה על תנאי עבודה (בהתייחס לשתי עובדות בלבד), ועבירות של אי-ניהול פנקס חופשות כדין (בהתייחס ל- 10 עובדות).

אין מחלוקת שלנאשמת עבר נקי לחלוטין, וזו הרשעתה הראשונה לפני ביה"ד, כאשר היא כבר פועלת למעלה מעשרים שנים, ומעסיקה למעלה מ- 1000 עובדים.

אף שהנאשמת לא הודתה באשמות, והורשעה לאחר ניהול משפט ארוך, אזי ניתן לומר לזכותה כי הורשעה לבסוף רק בחלק ממה שהואשמה.

ב"כ המאשימה הדגיש את "מתחם הענישה" וביקש להשית על הנאשמת עונש שהוא בדרגה הקרובה יותר לזו המכסימלית.

ב"כ הנאשמת מצידו הדגיש, כי עצם הרשעת הנאשמת בדין זו ענישה קשה עבורה, העלולה להפריע לה בעת שתבקש לזכות במכרזים למתן שירותים לגופים ממשלתיים.

2

נתתי דעתי לכך שמדובר בהרשעה ראשונה, לאחר עשרות שנות פעילות של מעביד המעסיק כיום למעלה מ- 1000 עובדים. נתתי דעתי גם לכך שהנאשמת זוכתה לבסוף מחלק נכבד ממה שהואשמה, וגם במה שהורשעה, היא הורשעה בעבירות בעלות "אופי טכני". כלומר, היא זוכתה מאי מתן החופשות, והורשעה רק באי ניהול ראוי של "פנקס עבודה".

רוצה לומר, נסיבות ביצוע העבירה אינן בעלות חומרה גבוהה. ואולם, לא אוכל להתעלם מכך שהנאשמת היא מעסיקה בתחום הניקיון, והעבירות שבוצעו פגעו או שיכולות היו לפגוע בעובדים קשי יום שפרנסתם קשה ומצומצמת, וביה"ד מצווה להגן על זכויותיהם.

כששקלתי את השיקולים הנוגדים, אלו מול אלו, החלטתי להקל עם הנאשמת ולהסתפק בכך שייגזר עליה עונש של קנס כספי קרוב יותר לדרגתו הנמוכה של "מתחם הענישה", ובסך כולל של 35,000 ₪, שישולם עד ליום 31.3.14.

זכות ערעור: כחוק.

התיק ייסגר.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים (בהסכמתם, גזר הדין יישלח למשרדי ב"כ הצדדים בדואר).