1.      ביולי 2022 הגישו התובעים תביעה לפינוי וסילוק יד, בה טענו כי על הנתבעת, לה השכירו דירת מגורים בכפר סבא, לפנות את הדירה שכן הסכם השכירות הופר משלא שולמו דמי השכירות החודשיים כסדרם.

2.      בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי שכר הדירה של חודש נובמבר 2019 שולם במלואו באיחור; כי שכר הדירה של מרץ 2020 לא שולם כסדרו; כי שכר הדירה של החודשים מאי ויוני 2020, וכן של נובמבר 2020, שולם באיחור. לאור זאת הוסכם על הסדרת הוראת קבע במסגרתה יועבר התשלום החודשי - אך זו בוטלה, והנתבעת שוב לא שילמה את שכר הדירה כסדרו (ביוני 2022).

3.      עקב התנהלות הנתבעת היא נדרשה לפנות את הדירה ולסיים את החוזה בין הצדדים.

4.      בנובמבר 2022 הודיעו התובעים כי הנתבעת פינתה את הדירה לאחר שכתב התביעה הומצא לידיה, וכי הותירה בדירה נזקים רבים. בהתאם, ביקשו להורות על מחיקת התביעה ולחייב הנתבעת בהוצאות.

5.      התביעה נמחקה, ומשהתברר כי ההחלטה בקשר לבקשת התובעים הומצאה לידי הנתבעת, וכי זו לא הגיבה לה - חויבה בשכ"ט עו"ד ובהוצאות ההליך.

6.      הנתבעת עתרה להורות על ביטול החיוב בהוצאות. לעמדתה, בשל קושי כלכלי לא הסדירה ייצוג משפטי אלא בשלב מאוחר - וכי הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה אולם הגשתה של זו נדחתה בשל אי תשלום אגרה (וזו, לעמדתה, בטעות - שכן הבקשה לא היתה צריכה להיות מחויבת באגרה). לעמדתה, היא מצויה בחסרון כיס ויש לה טענות נגד התובעים.

7.      בתגובה מנומקת שהגישה לאחר מכן הוסיפה כי למעשה לא היה לה חוב כלפי התובעים, כי הוסכם על הארכת החוזה עמם, וכי הסכימה לפנות את הדירה רק משהוברר לה כי הם מתכחשים להסכמה זו. כן העלתה טענות באשר למצב הדירה, שהתובעים נמנעו מלתקנה, וציינה את מצבה הכלכלי והאישי הקשר בעקבות הליך גירושין שעברה. לעמדתה, התובעים פעלו לחייבה בגין תשלומים שלא עליה לשלם.

8.      התובעים השיבו כי התגובה לא הומצאה לידיהם וציינו כי אין להיטיב עם הנתבעת מחמת מצבה הכלכלי כאשר התביעה כולה נולדה בעקבות התנהלותה והתנהגותה - ועליה לשאת בתוצאותיהן.

9.      ביצועה של ההחלטה המורה על חיוב הנתבעת בהוצאות עוכב, כקבוע בהחלטה מיום 20.12.22. בשים לב לכך, ובטרם מתן החלטה, הרי שלמען הסדר הטוב תוכל הנתבעת להגיב לתשובת התובעים - וזאת עד ליום 4.5.23.

ת"פ 7.5.23.

ניתנה היום, ב' אייר תשפ"ג, 23 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.