בפני טענת ב"כ הנאשם כי כתב האישום הוגש בניגוד להוראת סעיף 57א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ").

1.     ב"כ הנאשם טענה כי תיק החקירה עבר מספר פעמים מהתביעה להשלמות חקירה, אולם יש לראות רק בשני פרקי זמן בהם התיק שהה בהשלמות חקירה ככאלה העוצרים את מרוץ הזמן שנקבע לשם טיפול המאשימה בתיק. בטיעוניה, לא הרחיבה מעבר לעצם טענה זו.

2.     המאשימה השיבה לטענת ההגנה, כי במסגרת חישוב משך טיפול התביעה בתיק עד להגשת כתב האישום, אין להתחשב בכל פרקי הזמן בהם תיק החקירה נשלח ליחידה החוקרת לשם השלמות חקירה.

דיון והכרעה

3.     טענת ב"כ הנאשם מתבססת על הוראת סעיף 57א' לחסד"פ, והנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 שניתנה על בסיסו (להלן: "הנחיית היועמ"ש").

סעיף 57 א' לחסד"פ הוסף במסגרת תיקון 87, תשע"ט - 2019, וקבע כי יש להגביל את משך החקירה וההעמדה לדין:

"57א.    (א) משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה...".

במסגרת תיקון חקיקה זה, תוקן אף סעיף 9 לחסד"פ העוסק בהתיישנות עבירות.

על מצע חקיקתי זה, ניתנה הנחית היועמ"ש בה נקבע כי פרק הזמן לגיבוש החלטה על ידי התביעה בתיק בו עבירה מסוג עוון, כפי המקרה הנדון, יעמוד על 18 חודשים (סעיף 4א(2)(ב) להנחית היועמ"ש). עוד צוין כי "מניין התקופות המצוינות לעיל יחל ביום מועד קליטת התיק ביחידת התביעה ועד למועד קבלת ההחלטה הסופית בדבר העמדה לדין או סגירת תיק".

במסגרת הנחית היועמ"ש, נקבעו עילות שבהתקיימן ייעצר מנין פרקי הזמן הקצובים לטיפול התביעה בתיק. שתיים מהעילות שנקבעו הן השלמת חקירה ופרק הזמן שחלף לשם טיפול בתעודת חיסיון (סעיפים 4ג(1)(2) להנחית היועמ"ש).

4.     הצדדים הסכימו לגבי הנקודות הבאות:

-        התיק נקלט ביחידת התביעות ביום 26.11.20.

-        יש להתייחס לשני פרקי זמן, ככאלה שאין להתחשב בהם במסגרת גיבוש החלטת יחידת התביעות: 28.12.20-21.4.21 (השלמת חקירה); 22.5.22-9.6.22 (טיפול בתעודת חיסיון).

-        כתב האישום הוגש ביום 14.12.22.

קיימת מחלוקת לגבי אופן ההתייחסות לפרקי זמן אחרים. התיק נשלח להשלמות חקירה שלוש פעמים נוספות, אולם ב"כ הנאשם טענה כי פרקי זמן אלה אינם עוצרים את מרוץ הזמן בו היה על המאשימה לגבש את עמדתה: 9.6.21-26.10.21 (להלן: "התקופה הראשונה"); 28.11.21-7.12.21 (להלן: "התקופה השניה"); 16.12.21-7.4.22 (להלן: "התקופה השלישית"). תחילה, טענה כי במהלך תקופות אלה לא בוצעו כל פעולות חקירה, אולם בהמשך טענה, לגבי התקופה הראשונה, כי כל פעולות החקירה שבוצעו הן שיחת טלפון אחת וחקירה אחת של הנאשם .

המאשימה הגיבה, כי בתקופה השניה לא בוצעה כל פעולת חקירה ואילו במהלך התקופה השלישית בוצעו פעולות הנוגעות לחיסיון.

5.     טענת ההגנה מתמקדת בהשתהות המאשימה בקבלת החלטתה בתיק. המחוקק, ובעקבותיו הנחיית היועמ"ש, התייחסו לשני פרקי זמן נפרדים ושונים: פרק הזמן לגיבוש החלטת התביעה ופרק הזמן לסיום החקירה (מועדי ההתיישנות הקבועים בהוראת סעיף 9 לחסד"פ, אינם רלוונטיים להחלטה זו).

לא מצאתי בטיעוני ב"כ הנאשם כל הנמקה ובסיס משפטי לבחינת אופי התנהלות החקירה בעת שהתיק נמצא אצל היחידה החוקרת לשם השלמת חקירה. יש לבחון פרקי זמן אלה, של השלמת חקירה, ולהתחשב בהם במסגרת פרקי הזמן המוקצים לסיום החקירה (ראו: נהלי אח"מ, "הגבלת משך החקירה נגד חשוד", פורסם 17.11.20).

כך התייחס כב' בית המשפט המחוזי בחיפה, לתקופות שונות ונפרדות שיש לבחון, כ"קופסאות בגדלים שונים" - זמן התיישנות כללי; משך החקירה המותר; משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום:

"לטעמנו עניין זה הגיוני וסדור, משל היה שלוש קופסאות בגדלים שונים. קופסה ראשונה, שעניינה בזמני ההתיישנות הכלליים, קופסה שנייה (הכלולה בראשונה) אך קטנה יותר שעניינה במשך החקירה המותר (הרחב יותר מזמני הטיפול בתיק) וקופסה נוספת שלישית במספר (הנכללת בשנייה), שעניינה משך הטיפול בתיק (ללא שזה הועבר להשלמות חקירה).

יש להזכיר פעם נוספת, "..בית משפט זה אינו מחליף את רשויות החקירה ואכיפת החוק, אינו מסיג את גבולן ואינו פועל כ'יועץ משפטי-על' או כ'שופט חוקר..'" (בג"ץ 6087/17 בנימין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4, ניתן ביום 24.9.17)."

(תפ"ח (חיפה) 22983-04-22 מדינת ישראל נ' פלוני, החלטה מיום 24.2.23).

6.     בהתחשב בכל האמור לעיל, בחינת פרק הזמן בו טופל התיק מאז הגיע לראשונה לתביעה, ללא מנין הזמן בו היה ביחידה החוקרת לשם השלמות חקירה, ועד להגשת כתב האישום - מביאה לדחיית הבקשה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשפ"ד, 19 יוני 2024, בהעדר הצדדים.