לפני בקשת המאשימה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על הנאשם, היות שלטענתה הוגש ערעור על גזר דינו של בית משפט זה מיום 20.12.2023, ולטענתה כי אי מתן עיכוב ביצוע ישמוט במידה רבה את הקרקע תחת הערעור שהוגש.

לטענת המאשימה לגזר הדין השלכה ניכרת על הליכים בעלי מאפיינים דומים.

הנאשם מתנגד לעיכוב הביצוע בטענה כי הכלל הוא שתחילת ריצוי העונש יהיה בסמוך למתן גזר הדין, ועיכוב הביצוע הוא החריג.

עוד נטען, כי גזר הדין הוא מבוסס ומנומק, ומנגד המאשימה לא הצביעה על נימוקים שיש בהם כדי לבסס קיומה של טעות כלשהיא בגזר הדין.

לבסוף נטען, כי בשים לב לזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, אזי האינטרס האישי של הנאשם והאינטרס הציבורי מחייבים שהביצוע יהיה מיידי.

המאשימה בתשובתה חזרה על הטענה, כי אי מתן עיכוב ביצוע ייתר את הערעור שהוגש, וכי בהתאם לפסיקה מקום בו מבוקש בערעור שהוגש, כי ערכאת הערעור תשית עונש שהוא שונה במהותו מן העונש שהוטל, אזי הכלל הוא שיש להיעתר לבקשה.

אשר לערעור לגופו נטען, כי עמדת המאשימה היא שיש בגזר הדין כדי לפגוע באינטרס הציבורי של הרתעת נאמני מערכת.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת הנאשם, כמו גם בתשובת המאשימה, ובשים לב כי המדינה עותרת לעונש השונה במהותו מן העונש שהוטל על-ידי מותב זה, יש מקום לעיכוב הביצוע על מנת שלא לשמוט את הקרקע תחת הערעור שהוגש. יש לומר עוד, כי עולה מתגובה שהגישה המאשימה שדיון בערעור נקבע לתחילת חודש אפריל 2024, וגם מטעם זה יש מקום להורות על עיכוב הביצוע.

לאור האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין מיום 20.12.2023.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"ד, 02 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.