1

מונחת בפניי בקשה מיום 13.11.13 לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה ביחס למבנים נשוא הבקשה, וזאת עד ליום 14.5.14.

בהחלטת כב' השופט עטר שניתנה בו ביום נקבע:

"בהתאם לתקנות, הבקשה תידון רק לאחר שב"כ המבקשים יצרף את תגובת המשיבה".

חרף האמור, לא פעל ב"כ המבקשים לצרף תגובת המשיבה, או למסור הודעה כלשהי, ממנה ניתן יהא להתרשם כי העיכוב בקבלת תגובת המשיבה אינו נעוץ במחדלי המבקשים.

סופו של יום, תגובת המשיבה הוגשה ביום 21.5.14, ובמסגרתה מתנגדת המשיבה לבקשה, מן הטעם כי על פניו לא ניכר שמשתקף אופק תכנוני נגלה לעין, ביחס למבנים נשוא הבקשה, וכי בסופו של יום, חרף ארכות שניתנו על ידי בית המשפט לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, טרם הוגשה בקשה להיתר לוועדה המקומית.

הגם שלמבקשים לא הותר להגיש תשובה לתגובה, הגישו אלה תשובתם, ובמסגרתה הלינו כלפי מחדלה של המשיבה בהגשת תגובה כעבור זמן כה ממושך. לגופו של עניין, נטען כי המבקשים הגישו לרשות מקרקעי ישראל בקשה לשינוי ייעוד המבנים לצרכי חקלאות, וכי לעת הגשת התגובה, טרם חתמה הרשות על הבקשה, וממילא, טרם הוגשה הבקשה לוועדה המקומית.

2

לאור האמור, ובהינתן העובדה כי במועד הגשת תגובת המשיבה, ותשובתם העוקבת של המבקשים, חלף המועד שנתבקש בבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 14.5.14, ביקשו המבקשים כי תינתן בידם דחייה נוספת לביצוע צו ההריסה ב-6 חודשים נוספים.

דין הבקשה, במתכונתה, להידחות.

כאמור, בבקשה מיום 13.11.13, שהוגשה אחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 2(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 (להלן: "התקנות"), נתבקש ביהמ"ש להורות על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 14.5.14.

הלכה למעשה, לעת הזו, חלף המועד שנתבקש בבקשה, ובנסיבות אלה, הפכה הבקשה תיאורטית. פשיטא כי לא ניתן להלום שבמסגרת תשובה לתגובה - אשר לא הותר למבקשים כלל להגישה - יבקשו המבקשים לדחות מועד ביצוע צו ההריסה לפרק זמן ממושך נוסף, יתר על זה שנתבקש בבקשה מלכתחילה.

תשובה לתגובה לא נועדה אלא ליתן התייחסות ממוקדת לטענות שהועלו בתגובה, ואין המבקשים רשאים להופכה לבקשה המקורית עצמה.

יתר על כן. על פניו, דומה כי חרף משאלת הלב הכלולה בבקשה מיום 13.11.13, לא חל שינוי תכנוני ממשי עד הנה.

לאמור, בסעיף 5 לבקשה ציינו המבקשים כי הגישו לרשות מקרקעי ישראל תכנית לשינוי ייעוד המבנים לצרכי חקלאות, וכי התכנית "תוגש בקרוב לוועדה המקומית לתכנון ובניה..". והנה, אחר חלוף 6 חודשים, כפי פרק הזמן שנתבקש בבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, ציינו המבקשים כי הבקשה עודנה בהמתנה "לחתימתו של נציג המינהל על גבי הבקשה להיתר, כתנאי מקדים, לצורך הגשתה לוועדה המקומית "שמעונים", כמקובל" (ס' 6 לתשובה לתגובה).

ניכר, אפוא, כי למרות שחלפה כחצי שנה מאז הוגשה הבקשה, טרם הוגשה בקשה להיתר לוועדה המקומית, ולא מחוור כלל מה תהא עמדתה של הוועדה המקומית, ככל שתוגש הבקשה להיתר, והאם קיימת כלל תוחלת ריאלית לשינוי ייעוד המבנים, כמבוקש.

3

ממילא, ייזכר כי ההלכה הנוהגת הינה כי רק אם הכשרת העבירה מצויה 'בהישג יד' ממש, יבחן ביהמ"ש האם מכלול הנסיבות מצדיק היעתרות לבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה.

חרף כל האמור. מתגובת המשיבה אני למד כי לאור עמדת משרד החקלאות, אפשר כי ניתן להסיק קיומו של חרך תכנוני קונקרטי, לשינוי ייעוד חלק מן המבנים לצרכי חקלאות.

לאור האמור, ומבלי לקבוע מסמרות לגוף הבקשה שתוגש, עד ליום 29.5.14 יגישו המבקשים בקשה חדשה, אליה יצרפו תצהיר של "איש מקצוע", כמתחייב בתקנות, ובו יפורט, בין היתר, מדוע מתעכבת חתימת רשות מקרקעי ישראל על הבקשה לשינוי ייעוד, כמו גם מהו הצפי, אם בכלל, לחתימת הרשות על הבקשה לשינוי ייעוד, וכן יבואר לגבי אילו מבנים במדויק צירף משרד החקלאות עמדתו העקרונית בדבר היתכנות הכשרת המבנים בדרך של שינוי ייעוד לצרכי חקלאות.

כן יפורט בתצהיר לוח הזמנים המשוער להגשת הבקשה להיתר לוועדה המקומית, ויצורפו כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לעניין הנדון.

המבקשים יבהירו למצהיר מטעמם כי במידת הצורך עליו להיערך לחקירה על תצהירו.

לא תוגש בקשה כאמור, בצירוף כל אשר נקבע לעיל, אשקול דחייתה, על רקע זה בלבד.

ככל שתוגש בקשה כאמור, אורה על מתן זכות תגובה למשיבה, ולאחריה, אבחן האם יש מקום ליתן החלטה על יסוד הכתובים, ולחילופין, לקבוע דיון במעמד הצדדים.

שאלת ההוצאות, בשים לב למועד ולאופן הגשת הבקשה מיום 13.11.13, ובהתחשב בהגשת התשובה לתגובה ללא קבלת רשות ביהמ"ש, תיבחן במסגרת החלטתי המסיימת.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ד, 23 מאי 2014, בהעדר הצדדים.