1.     המשיבים הגישו תביעה לפינוי מושכר נגד המבקשת, כלתם לשעבר.

2.     לכתב ההגנה צורף נסח רישום מקרקעין ממנו עולה כי המבקשת ובעלה לשעבר, בנם של המשיבים, בעלים במשותף בנכס אותו נדרשת המבקשת לפנות כשוכרת.

3.     המשיבים צרפו הסכם שנכרת לפני כ-24 שנים לפיו, לטענתם, הם זכאים להירשם כבעלי הנכס; המבקשת טוענת שההסכם מזויף ושהחתימה אינה חתימתה.

4.     ביום 8.4.24 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התביעה על הסף מהטעם שאין מקום לניהול התביעה בהליך מקוצר לפינוי מושכר נוכח בעלותה במחצית הנכס.

5.     ביום 11.4.24 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שחלף תביעה לפינוי מושכר יתוקן כתב התביעה לסעד הצהרתי לפיו יורה ביהמ"ש שהבעלות בדירה שייכת להם. בהתאם, משמדובר בתביעת בעלות, עותרים המשיבים כי לאחר התיקון יורה ביהמ"ש על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי שלו הסמכות לדון בתביעות בעלות במקרקעין.

6.     המבקשת מתנגדת לתיקון כתב התביעה ועותרת, כאמור, למחיקת התביעה.

7.     לאחר ששקלתי את הטענות, ומשעה שבסופו של יום המשיבים מעוניינים בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי בהתאם לסעד המתוקן המבוקש, לא מצאתי כל טעם בתיקון כתב התביעה בהליך זה, מה גם שלא מדובר בתיקון "קל" אלא בשינוי מהות התביעה.

8.     בקשתה של המבקשת למחיקת התביעה מתקבלת שעה שנמצא כי בהתאם לרישום היהיא הבעלים במחצית הנכס, ממילא אינה יכולה להיחשב כשוכרת, ומשכך תביעת המשיבים לפינוי מושכר כפי שהוגשה לא יכולה לעמוד.

9.     לאור האמור אני מורה על מחיקת התביעה.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת בסך 7,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשפ"ד, 31 מאי 2024, בהעדר הצדדים.