לפני מסמך המתיימר להיות "ערעור" על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' קרץ) בבצה"מ 47762-07-22, ומשתמע כאילו זהו ערעור על החלטה "המורה על מתן צו הריסה". ה"ערעור" לא מציין את יום מתן ההחלטה.

אולם, כפי שגם עולה מפרטי "הודעת הערעור" המדובר בהליך בו ניתנה החלטה מוסכמת ביום 16.1.23 הדוחה בקשה של "המערערת" לביטול צו הריסה מנהלית מחד גיסא, אך דוחה את מועד ההריסה בפועל מאידך גיסא.

בקשה לביטול אותה החלטה, בטענה כי ההסכמה ניתנה על ידי ב"כ המערערת הקודם, אך ללא ידיעתה, נדחתה על ידי בית משפט השלום בהחלטה מפורטת מיום 29.5.23.

על החלטה זו, מיום 29.5.23, מבקשת המערערת לערער. דא עקא - שעל פני הדברים חלפו מזמן 45 הימים הנתונים להגשת ערעור על החלטה זו.

לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, לפיכך הערעור על ההחלטה המהותית- נמחק. ממילא, הבקשה לעיכוב ביצוע ההריסה עד לדיון בערעור, נופלת גם כן.

עוד מתבקש - לערער על החלטת בית משפט קמא שלא לדחות את מועד ביצוע הצו מטעים הומניטריים. החלטה מהותית לענין זה ניתנה ביום 19.6.23.

הערעור דנן הוגש רק היום, משום מה, כאשר צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 1.8.23.

לפי תקנה 2(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, החל על ערכאת הערעור מכוח תקנה 7, ניתן לדון בעניין זה על יסוד הכתב, ללא צורך בדיון.

הטענה המהותית בערעור היא כי לא ראוי לבצע את ההריסה נוכח נסיבותיה האישיות של המערערת, מצבה הרפואי ועוד.

אולם, הודעת הערעור אינה מתייחסת כלל לנימוק של בית משפט קמא, לפיו אין סמכות להורות על עיכוב נוסף בביצוע ההריסה, לפי הדין החל היום, לאחר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה. שכן, הבניה שנבנתה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין.

איני מוצא שגיאה בקביעת בית משפט קמא לעניין הסמכות. לפיכך, הערעור על ההחלטה שלא לדחות ההריסה מטעמים הומניטריים - נדחה לגופו.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים - ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ח' אב תשפ"ג, 26 יולי 2023, בהעדר הצדדים.