1.      בפני בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדם וזאת לפי סעיף 149(10) ביחד עם סעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982 (להלן - החסד"פ).

ובנוסף בקשה לביטול האישום נגד נאשמים 1 ו- 6 גם מכח סעיף 149(4) שכן לטענת בא כוחם, העובדות שבכתב האישום ביחס אליהם אינן מהוות עבירה.

2.      כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישיון עסק, אחסון צמיגים בניגוד לחוק, אי רישום דוח פינוי צמיגים, אחסון, שפיכה וסילוק שמנים בניגוד לתקנות וללא היתר ואי הימנעות מפעולה המזהמת או העלולה לגרום לזיהום מים.

כתב האישום מבוסס על ממצאים שנאספו במהלך 2 ביקורות במקום העסק, בתאריכים 5.7.16 ו- 1.3.17.

סעיף 149(10) ביחד עם סעיף 57א לחסד"פ

3.      אמנם ב"כ הנאשמים טען כי פעולת החקירה האחרונה היא מיום 6.7.18, אך מתשובת המאשימה עולה כי בוצעו פעולות חקירה עד ליום 12.12.18.

פעולת החקירה האחרונה היא חוות דעתו של ראש ענף קרקעות מיום 12.12.18, ושלושה שבועות קודם לכן בוצעה פעולת חקירה נוספת, גביית עדות של מפקח המוסכים.

תיק החקירה התקבל בלשכה המשפטית 6 ימים לאחר סיום פעולות החקירה, קרי ביום 18.12.18.

כתב האישום הוגש ביום 6.4.20, כ- 15.5 חודשים לאחר שנתקבל בלשכה המשפטית.

4.      סעיף 57א לחסד"פ קובע:

"משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיית היועץ המשפט לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה."

בנוהל היועץ המשפטי לממשלה 4.1202: "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן - "הנוהל") נקבע בסעיף 4א(2) לנוהל, כי בעבירות מסוג עוון ופשע שהעונש המירבי הקבוע בצידו הוא עד 10 שנות מאסר, על התביעה לפעול להגשת כתב אישום תוך 18 חודשים מרגע שתיק החקירה התקבל בתביעה.

5.      בפרשה שבפני, בשים לב שעסקינן בעבירות מסוג עוון וכי המאשימה הגישה את כתב האישום בתוך 15.5 חודשים, הרי שלא חרגה מהוראות החוק והנוהל, ולפיכך לא עומדת להגנה הטענה של הגנה מן הצדק כפי שנטענה על ידה.

סעיף 149(4) לחסד"פ

6.      העבירות שבכתב האישום בוצעו בתחומי מוסך שבבעלות נאשמת 4. נאשמת 4 היא בבעלותה המלאה של נאשמת 1. נאשם 6 הוא מנהלה המקצועי של המוסך שבבעלות נאשמת 4.

7.      לטענת ב"כ הנאשמים, נאשמת 1 שורבבה לכתב האישום ללא כל הצדקה רק בשל היותה בעליה של נאשמת 4 וכי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה ביחס אליה. כך גם נטען כי נאשם 6 הוא נעדר כל שליטה על המוסך ועל כן אין הצדקה להעמידו לדין.

8.      מתגובת המאשימה עולה כי נאשמת 1 לא הועמדה לדין רק בשל היותה בעלים של נאשמת 4 אלא כי פעילותה של נאשמת 1 שלובה עם פעילותה של נאשמת 4 וכי במהלך ניהול התיק תוצג התשתית הראייתית לכך.

9.      עוד נטען כי נאשם 6 הוגדר כמנהל המקצועי של המוסך ברישיון הפעלת המוסך, רישיון שהונפק על ידי משרד התחבורה, וחלה עליו האחריות מכח תפקידו זה.

10.  לאור עמדת המאשימה לא מצאתי כי ניתן לקבוע שכתב האישום אינו מגלה עבירה כנגד נאשמים 1 ו- 6.

כפי שעולה מסעיפים 14 ו- 18 לכתב האישום, הנאשמים (לרבות נאשמת 1) הפעילו מוסך תוך ביצוע העבירות הנטענות, ועל כן כתב האישום כן מגלה עבירה גם כנגד נאשמת 1.

11.  באשר לנאשם 6, הוא הועמד לדין בשל היותו נושא משרה. החוק לסילוק ולמחזור צמיגים תשס"ז 2007 קובע במפורש את אחראיות בעל בית העסק, כאשר בעל בית עסק כולל גם את מנהל בית העסק, את מי שהוא בעל היתר או רישיון לניהול בית העסק או מי שבהשגחתו או בפיקוח פועל בית העסק.

כפי שעולה מטיעוני המאשימה, נאשם 6 מוגדר על ידי משרד התחבורה ברישיון הפעלת המוסך כמנהל המקצועי של העסק, על פניו הוא עונה להגדרה של "בעל בית עסק" ועל כן, ולו מכח הוראה זו כתב האישום מגלה עבירה נגדו.

12.  לאור כל המפורט, אין בידי להיעתר לבקשת ההגנה לבטל את כתב האישום. הבקשה נדחית.

העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"ג, 26 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.