1

1.         ביום 28.2.22 הרשעתי את הנאשמים על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. עבירות לפי סעיף 25 ו- 26 לחוק הגנת השכר ועבירות לפי 2, 14 ו - 15 לחוק שכר המינימום. הרשעתי את הנאשמת 1 חברה שתחום עיסוקה במתן שירותי שמירה ואת הנאשם ששימש מנכ"ל בחברה בכך שבין השנים 2014 עד 2016 העסיקה את העובדים ששמותיהם ושפרטיהם מפורטים בנספח א' לכתב האישום וניכתה משכרם כספים בגין השתלמות וקורסי ריענון שלא כדין ובכך הפרה את הוראות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 והנאשם הפר את חובתו לפקח ולעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירות על ידי הנאשמת וכך כל אחד מהנאשמים עבר על חוק הגנת השכר. כמו כן הנאשמים הורשעו שבתקופת העסקת העובדים ששמם מפורט בנספח ב' לכתב האישום לא שילמה הנאשמת את שכר המינימום הקבוע בחוק ובכך הפרה את הוראות סעיף 2 לחוק שכר מינימום והנאשם הפר את חובתו לנקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת השמירה על הוראות חוק שכר המינימום.

2.         העונשים המקסימליים הקבועים בחוק לפי האישום הראשון, לנאשמת הוא 37,650 ₪ ולנאשם מחצית דהיינו 18,825 ₪. וביחס לאישום השני העונש הקבוע בחוק הוא שנת מאסר או קנס סך של 226,000 ₪ כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

הצדדים הסכימו לטעון לעונש אחד עבור שני סעיפי האישום.

2

3.         המאשימה ביקשה לגזור על כל אחד מהנאשמים קנס בשיעור שהוא בין 30,000 - 50,000 ₪ והתייחסה לכך שמדובר באישום הראשון בשישה עובדים ובאישום השני בחמישה עובדים ולנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבות האישיות של הנאשמים.

4.         הנאשמים ביקשו לגזור עונשים מינימליים. על הנאשמת קנס בסך של 7,530 ₪ ועל הנאשם קנס בשיעור של 1,882 ₪, קנסות המשקפים 10% מהקנס המרבי וזאת לאור הטיעונים שפירטה הסנגורית. הסניגורית טענה שיש להביא בחשבון את השיהוי הבלתי סביר בהגשת כתב האישום שהוגש בשנת 2019 בגין עבירות משנת 2014 עד 2016. כמו כן ביקשה להפנות לכך שהנאשמים טעו במצב הדברים והסתמכו בתום לב על ייעוץ משפטי שקיבלו מב"כ החברה, ייעוץ משפטי שמתמחה בדיני עבודה וערך את ההסכמים עליהם הסתמכו הנאשמים מול העובדים.

הנאשמים טענו כי לאורך כל הדרך הם סברו שהם פועלים באופן חוקי בכל הנוגע להליך קיזוז עלות ההכשרה ואף הסתמכו על החלטות של מנהל ההסברה במנהל האכיפה. במסגרת הטיעונים לעונש הפנתה הסנגורית המלומדת עו"ד אורית פרץ -פרוקס להחלטות של מנהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה ובכלל זה כאשר קיבלו התראה מנהלית באותן נסיבות עליה ערערו וערעורם התקבל לא היו יכולים לדעת שיש פסול במעשיהם. הדבר נכון באופן מובהק לגבי הנאשם שהוא נושא משרה והראיות לימדו, לטענתה, כי הוא לא היה מודע לנסיבות העבירה ובוודאי שלא התרשל בכך שאפשר את ביצועה. הנאשמים טענו שמדובר בניכוי מוסכם מהמשכורת על פי החוזה וניכוי זה גרם להפרה של חוק שכר המינימום, אולם שכר הברוטו שלפני הניכוי היה גבוה משכר המינימום ויש להביא זאת בחשבון. הסניגורית הפנתה לפסקי הדין שנתנו ביחס לתביעות העובדים, בתביעות האזרחיות מול החברה וכן טענה על הפגיעה האנושה בנאשמים שמעסיקים עובדים באזור הדרום ודואגים לפרנסה של עובדים רבים. הסנגורית טענה שעל פי נתוני רואה החשבון שהציגה לתיק בית הדין לנאשמת יתרת חובה לספקים ויש לה הלוואות שטרם השיבה בסכומי עתק.

3

5.         הצדדים הסכימו שהמאשימה תדרוש קנס אחד עבור שני סעיפי האישום. מתחם העונש הוא בין 25,000 - 75,000 ₪ בהתאם לפסיקה של בתי הדין בעבירות דומות. הערכים החברתיים המגונים הם הגנה על זכויות המגן. בנסיבות של ביצוע העבירה יש להביא בחשבון את חלוף הזמן, את העובדה שהנאשמים הסתמכו על ייעוץ משפטי לפיו הם רשאים לנכות את עלות ההכשרה מאותם עובדים והפגיעה בשכר המינימום הייתה רק לאחר הניכוי ולא לפני הניכוי. התרשמתי שמדובר בחברה נורמטיבית שמעסיקה עובדים רבים ובנאשם הגון שפעל על פי ייעוץ משפטי. בנסיבות אלה ומשהצדדים הסכימו להטיל קנס אחד עבור שני סעיפי האישום ובהתחשב במספר העובדים, אני סבור שיש להטיל את הקנס ברף התחתון, בין היתר לאור הטיעונים של הסנגורית.

            אני גוזר על הנאשמת קנס בשיעור של 30,000 ₪ ועל הנאשם קנס נמוך אף מהרף התחתון של המתחם, בשיעור של 15,000 ₪. במסגרת השיקולים הבאתי בחשבון את השפעת ההרשעה על הנאשמים וכן על הנסיבות האישיות שלהם.

            אני מאפשר לכל אחד מהנאשמים לשלם את הקנס ב-50 תשלומים שווים החל ביום 1.6.22 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. (הנאשמת תשלם 600 ₪ בכל תשלום והנאשם ישלם 300 ₪ בכל תשלום).

כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים מהיום אחרת יחויב בקנס המקסימלי. הנאשמים יחתמו על ההתחייבות עד ליום 1.5.22.

6.         הנאשמים מופנים למזכירות לקבלת שוברי תשלום וחתימה על התחייבות.

7.         לבקשת הצדדים גזר הדין יישלח אליהם בדואר.

8.         זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשפ"ב, 16 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.