עניינה של התביעה שלפני הינה לפינויו של מושכר שהינו בבעלות התובע ושהושכר לנתבעים עד ליום 31.8.23.

הצדדים הודיעו לביהמ"ש כי הנתבעים פינו את ביום 20.8.23 לכל המאוחר, ולפיכך התייתר הדיון בתובענה לגופה. לפיכך הסכימו הצדדים כי הדיון שנקבע בתביעה יבוטל וביהמ"ש ייתן פס"ד ביחס לסוגיית הוצאות ההליך לאור טיעוני הצדדים שהוגשו בכתב לביהמ"ש.

לכל אחד מהצדדים טענות ביחס להתנהלות הצד שכנגד. התובע טען במסגרת כתב התביעה כי הנתבעים הפרו הפרות יסודיות את הסכם השכירות שנכרת עימם ולפיכך היה זכאי להודיע להם על ביטולו- כפי שעשה, ובהתאם היה על הנתבעים לפנות את הנכס עם קבלת ההודעה בהתאם להוראות ההסכם. הנתבעים מצידם טענו כי עמדו בהוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים והתובע הוא שהפר את תנאיו תוך שהוא מפר את זכויותיהם ופרטיותם. כל אחד מהצדדים טוען שעקב התנהלות הצד שכנגד נגרמו לו נזקים כלכליים משמעותיים וזאת מעבר להוצאות הליך זה.

כבר עתה יש להדגיש כי התביעה לא תוכרע לגופה שכן כאמור לעיל, הסעד המבוקש- התייתר עם פינויו של הנכס ע"י הנתבעים עוד טרם מועד הדיון. משכך, לא יישמעו ראיות ולא ניתן לקבוע איזה מהגרסאות העובדתיות והמשפטיות עדיפה. לשני הצדדים נגרמו הוצאות לפי דבריהם, ומשלא הוכרעה המחלוקת הרי שלכל אחד שמורות טענותיו ביחס לנזקים הכספיים שנגרמו לו ללא קשר להליך זה, ביחס אליו תינתן הכרעה פוזיטיבית ביחס להוצאותיו.

כאמור לעיל, כל אחד מהצדדים העלה טענות עובדתיות ביחס לאחריות להפרות ההסכם אשר בסופו של יום הביאו לסיומה של המערכת החוזית בין הצדדים טרם המועד שנקבע בחוזה לסיומה.

הוראות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 קובעות כי ככלל יפסקו הוצאות לטובת בעל הדין שזכה בהליך. לאור העובדה כי התביעה לא הוכרעה לגופה ואף לא אחד מבעלי הדין "זכה בדין" במובנו הקלאסי של המונח, נראה נכון בנסיבות העניין כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו ותיק ביהמ"ש ייסגר- וכך אני מורה.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.