1

1.         הנאשם הורשע בבית משפט זה בעבירות רבות של כליאת שווא, אינוס, תקיפה, איומים, גרימת היזק בזדון, ופגיעה בפרטיות (ר' הכ"ד מיום 15.8.06) ונדון בשל כך ל-10 שנות מאסר ופיצוי המתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח (גז"ד מיום 29.10.06).

2.         בבקשה זו עותר הנאשם לביטול תוספת הפיגורים (בסכום של כ-150,000 ₪) שהתווספה לרכיב הפיצויים ולביטול ההגבלה שהוטלה על רישיונו.

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם ומשפחתו נעדרים יכולת כלכלית כלשהי לפרוע את החוב; אין ברשות הנאשם נכסים שניתן להיפרע מהם; וההגבלה שהוטלה על רישיונו הושתה במעמד צד אחד, מבלי שזומן לדיון, ומבלי שהשמיע טענותיו והסתייגויותיו בעניין.

הנאשם צירף לבקשה תצהיר, מכתב מעו"ס השירותים החברתיים במועצה מקומית לקייה, ומכתב מאת מעסיק המאשר את העסקתו כנהג משלוחים.

3.         המשיבה בתגובתה מיום 2.9.21, מתנגדת לבקשה אם בשל העובדה שהסמכות לגביית חובות נתונה למרכז, אם בשל היעדר אסמכתא לכך שרישיונו אכן נשלל ע"י המרכז ואם בשל העובדה כי בקשת הנאשם לבטל את ההגבלה על רישיון הנהיגה משמעותה, שינוי גזר הדין שניתן והמועד לכך חלף לפני שנים רבות.

4.         לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

2

הנאשם, כך על פי טענת בא כוחו, שוחרר ממאסר בשנת 2013. בקשה זו מוגשת רק עתה, דהיינו, למעלה מ-8 שנים, ממועד השחרור. למרות כל האמור, ולמרות שביהמ"ש בגזר דינו לא עיכב את תשלום הפיצוי אלא קבע במפורש, כי ישולם במועד מתן גזר הדין (כאמור, גזר הדין ניתן ביום 29.10.06) שאם לא כן הסכום יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום גזר הדין ועד הפירעון המלא, עד כה, לא שילם הנאשם מאומה מהפיצוי שחויב בו.

יתרה מכך, הנאשם לא הציע בבקשתו כל מנגנון לפירעון החוב; לא צרף את דפי חשבון הבנק שלו ושל רעייתו כאסמכתא לנטען בבקשתו; ולא ציין כיצד ניסה לפרוע את חובו מהיום שהוטל.

בהערה אוסיף, כי עיון בנספחים שצורפו לבקשה עולה, כי מכתב העו"ס מטעם המועצה המקומית לקייה, הודפס על גבי נייר מכתבים, ללא לוגו המועצה, וכשהנתונים בו אינם מדוייקים. כך, למשל, הנאשם ריצה עונש מאסר ממושך לא רק בשל עבירות אלימות אלא גם בשל עבירות קשות נוספות כפי שפורט בפתיח להחלטה זו.

באשר לסמכות בית המשפט לדון בבקשה זו, הרי שלאור הוראות סעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, הסמכות לדון בבקשה לפטור חייב מתשלום תוספת פיגורים, כולה או חלקה, שהיתווספה לחוב שמקורו בפיצוי, נתונה לבית המשפט ולא למרכז, וזאת להבדיל מההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של הנאשם, שהוטלה, ככל הנראה, ע"י הרשם לענייני המרכז לבקשת מנהל המרכז. הדרך לערער על החלטה שניתנה על ידי רשם המרכז, אינה בפניה לביהמ"ש שגזר דינו של החייב (ר' סעיף 7ו לחוק).

5.         לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים, למרכז לגביית קנסות, ולמחלקה לשירותים חברתיים במועצה מקומית לקייה.