החלטה

1. נגד הנאשם עומד כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית, בדרך של הפרת צו שנתן בית משפט לשם הגנה על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2. בכתב האישום נטען כי בית המשפט לענייני משפחה הוציא צו הגנה, שנועד להגן על חייה גופה או שלומה של המתלוננת, מפני הנאשם, ונאסר בו עליו ליצור עמה קשר בכל דרך. נטען כי הנאשם הפר את הצו שעה שיצר עם המתלוננת קשר ממתקן כליאה בו הוחזק.

3. הנאשם כפר באישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות. בד בבד הגיש הסנגור מסמך רשמי המלמד כי הנאשם והמתלוננת פתחו תיק נישואין במועצה הדתית. לטענתו, השניים כבר נישאו, ונוכח היותם בני זוג הרי שהמתלוננת אינה כשרה להעיד נגדו, זאת בהתאם לסעיף 3 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971.

4. ב"כ המאשימה טענה כי אין כל מקום לקבל את הטענה, הן בשל כך כי המסמך שהוגש אינו מלמד כי השניים נשואים, והן, ובעיקר, משום שגם אם הם בני זוג או אפילו כבר נישאו הרי שחל בעניינם הסייג הקבוע בסעיף 5 (א)(2א) לפקודת הראיות.

5. הצדק לחלוטין עם המאשימה. סעיף 5 (א)(2א) לפקודה קובע במפורש כי הסייג על עדותם של בני זוג, אינו חל כשמדובר בעבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, לעניין הפרת צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה או הפרת צו שיפוטי אחר שנועד להגן על בת או בן הזוג מפני המפר.