בטרם ניתנה תשובה לאישום, ביום 25.06.23 אתר בא כוח הנאשם וביקש להורות למאשימה להעביר אליו חומרים ונתונים שונים המצויים בידה, כאשר עיקרה של הבקשה עוסקת בכלל כתבי האישום אשר הוגשו על ידי משטרת ישראל, או כל רשות תביעה אחרת בעבירות של הסגת גבול והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, וזאת במקרים הקשורים למחאות או הפגנות וללא שקיימת אשמה בעבירה של אלימות או נזק פיזי כלפי רכוש או אדם (כפי שקיים במקרה דנן).

עוד התבקשו כלל התיקים האלו, הנחייה של כל גופי התביעה הרלוונטיים המלמדת על טיפול במקרים אלו וכן מדוע תיקים של מפגינים אשר הואשמו גם באלימות, יועברו ליחידת ההסדר המותנה וטופלו שם באורח מקל וללא ענישה משמעותית.

בקשה זו לוותה בטיעונים משפטיים ובפסיקות קודמות שניתנו על ידי בתי המשפט השונים, ובמיוחד ת"פ (י-ם) 15814-03-17 מדינת ישראל נ' בודה, פס' 48 (5.7.2018- להלן: "פרשת בודה") שם בוטל כתב אישום נגד מפגין חרדי נוכח מידע שהתקבל ממשטרת ישראל באמצעות חוק חופש המידע, אשר ממנו היה ניתן ללמוד כי כנגד הציבור החרדי, ננקטה אכיפה בררנית.

לשיטת בא כוח הנאשם 1, על מנת שניתן יהיה לבסס בקשה זו, הרי שהוא נצרך לחומרים ונתונים סטטיסטיים המצויים בידי המאשימה ושלוחותיה, ומכאן נולדה בקשתו זו אשר מקורה בסעיף 108 לחסד"פ, כאמור.

בא כוח המאשימה השיב ביום 13.09.23 כי מדובר בבקשה "חריגה ונעדרת כל הצדקה... בה נדרשת התביעה לאתר ולהעביר חומר בכמות אסטרונומית" (סעיף 7 לתגובת המאשימה).

עוד הוסיף בא כוח המאשימה כי במקרה דנן מדובר בנאשם שיחד עם אחר "פרץ לשטח לא שלו", ומשכך אין מדובר בהפגנה, אלא במי שמסיג גבול ולכן הבקשה העוסקת במפגינים לסוגיהם השונים אינה רלוונטית למקרה דנן. לקראת סיום, הוסיף בא כוח המאשימה וטען כי בכתב האישום מתוארת פציעתו של שוטר ועל כן החומר המבוקש אינו מתאים למקרה דנן ואין טעם להתאמץ ולתיתו.

הנוהג המקובל בכתיבה משפטית הוא כי יש לפרוס את יריעת הטיעונים במלואה, כפי שהובאה על ידי הצדדים ולאחר מכן לדון ולהכריע בנדרש, אלא, שכבר כעת יש לומר כי טיעוניה של המאשימה בכל הנוגע ל"קבוצת הנאשמים" אליה משתייך הנאשם אינה יכולה להתקבל.

כתב האישום עצמו מציין כי מדובר היה בהפגנה. זוהי כותרת האירוע וכל המאורעות הקשורים והמתוארים בכתב האישום חוסים תחת כותרת זאת (סעיף 1 לפרק העובדות).

המאשימה, בתגובה מאוחרת אשר הוגשה ביום 18.09.24 מנסה ליצור הפרדה, לטעמי מלאכותית, בין הפגנה להתפרעות. הפרדה זו נעוצה בטענה לפיה התפרעות אינה מכוונת לתכלית מחאתית, אלא להפרת סדר.

הפרדה זו דינה להידחות על הסף.

רבות היו ההפגנות בעת האחרונה בכל רחבי המדינה.

חלק משמעותי ביותר מהפגנות אלה אשר נועדו למחות או לתמוך, ברעיון זה או אחר, הפכו תוך זמן קצר או ארוך להתפרעויות, תוך הפרת חוקים שונים, חסימת כבישים, הקמת רעש, הצתות ועוד ועוד. אשר על כן, נדמה כי ההפרדה המוצעת, כאמור דינה להידחות, והבחינה הרלוונטית היא קיומה של אידאולוגיה בבסיסה של ההתפרעות. רוצה לומר, האם הנאשמים בהם אנו עוסקים ביצעו את המיוחס להם על מנת להעביר מסר או רעיון אידאולוגי-השקפתי בעניין זה.

התשובה לכך במקרה דנן ובכל יתר ההפגנות - הינה חיובית באופן מוחלט.

עיון באתר האקדמיה ללשון העברית ( האקדמיה ללשון העברית (hebrew-academy.org.il)) מלמד כי המילה "הפגנה" מקורה בשורש פ.ג.נ אשר משמעו הוא צעקה ותחנונים.

הצועק והמתחנן מבקש להעביר מסר והכלי באמצעותו מסר זה עובר הינו ההתפרעות, ההפגנה, או האסיפה.

עד כאן, אם כן, ניתן להסיק כי במקרה דנן מדובר באירוע "הפגנתי" ובקשתו של הסנגור היא להשוות אירוע זה לאירועים הפגנתיים אחרים, וזאת כדי לבחון את התנהלות גופי האכיפה כלפי ציבורים שונים.

כבר עתה, יש לדון בתגובתה של המאשימה מיום 19.09.24. בתגובתה זו מנסה המאשימה לטעון כי אין במקרה דנן מקום לבדיקה רוחבית שעניינה קהלים שונים וציבורים שונים ופעולות האכיפה אשר בהן נקטה המאשימה נגדם, זאת מאחר והנאשם שלפנינו הינו "רצדיביסט" מאחר ובחודשים ינואר ופברואר בשנת 2024 נפתחו נגד הנאשם שני תיקי חקירה אשר תלויים ועומדים נגדו, וכן הוגשו בעניינו שני כתבי אישום נוספים, שניהם בשנת 2022 שעניינם ביצוע עבירות של הסגת גבול, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעת הוראה חוקית והתקהלות אסורה.

כמו כן, נסגרו בעניינו שלושה תיקי חקירה שעניינם דומה, וזאת בין השנים 2020-2022.

לשיטתה של המאשימה, רקע זה מלמד כי כנגד נאשם זה יש צורך, שלא לומר חובה, להגיש כתבי אישום מאחר שעברו מלמד כי הוא "שור מועד" ואין בכך כדי להראות על אכיפה בררנית כלפי הציבור החרדי ומאחר והנאשם "איננו שייך לקבוצת השיוויון".

גם טענה זו יש לדחות מניה וביה.

ההגנה תטען, וטענה זו אינה יכולה להיסתר, כי האכיפה המוגברת נגד הציבור החרדי היא זו אשר הביאה לתוצאות הבאות לידי ביטוי בגיליון הפלילי של הנאשם.

רוצה לומר, היה ונאשם זה היה משתייך לציבור אחר, שאינו נאכף באותה עוצמה ובאותו היקף, לכאורה, כמו הציבור החרדי, הרי שגיליונו היה נשאר נקי וצח כשלג.

היינו, הרצידיביזם במקרה דנן ובהקשר לנאשם דנן נולד כתוצאה מהאכיפה הבררנית אותה מבקשת ההגנה להוכיח ועבורה היא מבקשת את המידע המפורט לעיל.

לא זו אף זו.

אמנם, נאשם 2 אינו מופיע בבית המשפט בהליך זה, אך הוא מעניינו ניתן ללמוד כי טענת המאשימה מופרכת מיסודה.

נאשם זה אינו בעל הרשעות קודמות, כיום וקל וחומר בעת הגשת כתב האישום, ועל אף כל זאת הוגש נגדו כתב אישום במקרה דנן ואותו, למרות שההליכים הותלו בשל אי התייצבותו - ניתן וצריך לשייך לקבוצת השווים המעלים את הצורך בבדיקה ואותו הצורך מגדיר את דרישת ההגנה לחומר חקירה כהגיונית וראויה.

עתה, משהחלטתי כי יש ראשית ראיה, ואף למעלה מכך, שיש בה כדי לחייב את המאשימה ליתן בידי ב"כ הנאשם 1 חומר אשר יהיה בו כדי לבחון את טענת האכיפה הבררנית אשר יכול ותעלה על פיו, הרי שיש לבחון מהו היקף החומר אותו יש לחשוף ושיהיה בו די כדי להניח את דעתו של הסניגור בעת שיבדוק האם הנאשם אותו הוא מייצג, נאכף בררנית או שמא לא.

בעניין זה, יש להתחשב במאמץ הנדרש על ידי המאשימה באיסופו של החומר ועל כן יש מקום להרחיב את הטיעון בשאלה זו.

ב"כ הנאשם יגיב בכתב ובקצרה וימסור את עמדתו בדבר היקף החומר, הן מבחינת פרק הזמן הנדרש והן מבחינת המהות ויגישה עד ליום 13.11.24.

המאשימה תגיב אף היא בכתב ובקצרה וזאת עד ליום 20.11.24 והחלטה (קצרה) תינתן בהתאם.

מזכירות -נא להודיע ולהעביר החלטה זו לעיונם של הצדדים.

ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"ה, 06 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.