3. המאשימה טענה בתגובתה כי הנסיבות המחמירות של עבירות הזיוף והמרמה, הנובעות מן העובדה כי מדובר בזיוף חותמת של עורך דין בתצהיר רשמי, שהובילה לשינוי במסמכים רשמיים של רשם החברות, פורטו בכתב האישום. המאשימה פירטה את מועדי הטיפול בתיק מרגע הפתיחה בחקירה ועד להגשת כתב האישום, לרבות המועדים שבהם התבקשה השלמת חקירה ונשלחו מכתבי יידוע ושימוע, וכן פירטה את הארכות שניתנו לטיפול בתיק, וטענה כי משך הטיפול בתיק עומדת בתנאי סעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי ובהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 ביחס למשך הטיפול בתיקים. עוד טענה המאשימה כי משעה שעמדה בדרישות החוק וההנחיה בנוגע למשך הטיפול בתיק, אין מקום להידרש לטענת השיהוי, וכי בנסיבות כאלה על בית המשפט לשקול את חלוף הזמן במסגרת פרשת העונש. לצד זאת המאשימה הוסיפה, כי לאחר בחינה מחודשת של כתב האישום, הגיעה למסקנה כי סעיפים 1 ו-2 לפרק העובדות שבאישום השלישי התיישנו וביקשה לתקן את כתב האישום ולמחוק אותם ממנו.

דיון והכרעה

הטענה כי עובדות האישומים 1 ו-2 אינן מגלות את העבירות המיוחסות לנאשם

4. ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר מואשם אדם בעבירות זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות, על המאשימה לציין בכתב האישום מהן הנסיבות שאותן היא רואה כמחמירות (ראו ע"פ 548/82 מילר נ' מדינת ישראל (פ"ד לח(1) 347).

5. בסעיף 7 לפרק העובדות באישום הראשון ובסעיף 12 לפרק העובדות באישום השני צוין כי הנסיבות המחמירות באישומים אלה הן העובדה כי זויפו תצהירים של עורך דין ונעשה שימוש בחותמת עורך דין לשם הזיוף, בנזקים שנגרמו, בנזקים הפוטנציאליים והעובדה שזויפו מסמכים רשמיים של רשם החברות. לפיכך, המאשימה עמדה בדרישה הטכנית של פירוט הנסיבות שהיא רואה כמחמירות.

6. בהיבט המהותי, שימוש במסמכים מזויפים לצורך המרמה, כמו גם קבלה במרמה של סכומי כסף או טובות הנאה בשווי משמעותי, הוכרו בפסיקה כנסיבות מחמירות, אף אם המרמה לא בוצעה בצורה מתוחכמת במיוחד (ראו י.קדמי, על הדין בפלילים חלק שני, (מהדורה חדשה 2013) עמ' 1038-1040).

7. לפיכך, יש לדחות את הטענה כי עובדות האישומים הראשון והשני אינן מגלות את עבירות הזיוף והמרמה בנסיבות מחמירות המיוחסות לנאשם.

הטענה בדבר חריגה ממסגרת הזמן שנקבעה לטיפול בתיק

8. הנאשם לא פירט בבקשתו טענות ביחס למועדים קונקרטיים של ההתרחשויות בתיק, מועד פתיחת החקירה, ביצוע השלמות חקירה ומועדיהם של הליכי השימוע, ולפיכך אסתמך במסגרת ההחלטה על המועדים שפורטו בתגובת המאשימה.

9. בהתאם לתגובת המאשימה, החקירה נפתחה בחודש נובמבר 2019, תיק החקירה הועבר לפרקליטות ביום 11.1.21 וכתב האישום הוגש ביום 14.8.23, כעבור פרק זמן של שנתיים, שבעה חודשים ושלושה ימים.

10. הנאשם מואשם בעבירות מסוג פשע שעונשן עד עשר שנות מאסר.

בהתאם לסעיף 4(א)(2)(ב) להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 משך הזמן שהוקצב לטיפול בתיק הוא 18 חודשים, ואולם המאשימה הודיעה כי ניתנה ארכה בת שישה חודשים לטיפול בתיק בהתאם להוראות סעיף 4(ד)(1) להנחיה, ולפיכך משך הזמן שהוקצב לטיפול בתיק הוא 24 חודשים.

11. המאשימה הוסיפה כי התיק היה בהשלמות חקירה מיום 10.2.22 עד יום 4.4.22 וכן מיום 30.5.23 ועד יום 10.8.23 דהיינו פרק זמן של חודש ו-25 ימים בהשלמת החקירה הראשונה וחודשיים ועשרה ימים בהשלמת החקירה השנייה, ובסך הכול ארבעה חודשים וחמישה ימים שאינם באים במניין משך הטיפול בתיק.

עוד הבהירה המאשימה כי נערכו הליכי שימוע מיום 16.11.22 ועד ליום 28.2.23, ועל כן גם תקופה זו, בת שלושה חודשים ו-12 ימים אינה באה במניין משך הטיפול בתיק.

סיכומם של דברים - תקופה כוללת של שבעה חודשים ו-17 ימים שמיוחסת להשלמות החקירה ולהליכי השימוע, אינה באה במניין משך הטיפול בתיק.

12. מכלול העובדות שפורטו מוביל למסקנה כי כתב האישום הוגש לבית המשפט כשבועיים ימים לפני תום תקופת משך הטיפול בתיק כפי שנקבעה בחוק ובהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

13. משעה שהמאשימה עמדה במסגרת הזמנים שקבעו החוק וההנחיות המנהליות שעל פיהן היא פועלת, והגישה את כתב האישום בתוך התקופה שקבועה בהן, לא ניתן לומר כי חל שיהוי בהגשת כתב האישום המצדיק את ביטולו.

14. בדיון שהתקיים ביום 1.4.25, ב"כ הנאשם חזר בו מטענתו להתיישנות העבירות, ואולם משעה שהמאשימה הודיעה כי שני פריטים מתוך האישום השלישי התיישנו, אני מתירה את תיקון כתב האישום בדרך של מחיקתם.

15. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשפ"ה, 22 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.