החלטה

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 14.2.22 התקיימה הפגנה רבת משתתפים בירושלים. בין המפגינים היה גם המתלונן, אשר עמד על שפת המדרכה, כך שגבו צמוד אל מעקה הבטיחות שעל המדרכה. במהלך ההפגנה ניתנה הוראת פיזור כדין, ואושר לשוטרים לעשות שימוש באמצעים לפיזור הפרות סדר. הנאשם, שבאותה עת שירת כשוטר במשטרת ישראל, פנה אל המתלונן והורה לו לעבור אל מעבר למעקה הבטיחות. המתלונן לא נענה להוראת הנאשם ונותר עומד במקומו. בשלב זה הנאשם עזב את המקום. מיד לאחר מכן תפס הנאשם באלה שהיתה ברשותו של שוטר אחר, שב אל המתלונן וחבט ברגליו שלוש פעמים. הנאשם ניגש אל המתלונן פעם נוספת, דחף אותו בחזהו בשתי ידיו, אחז ברגליו והעיפן בחוזקה אחורנית אל מעבר למעקה, וכתוצאה מכך התהפך המתלונן ונפל על ראשו. לבסוף נטען כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן שבר בשורש כף יד ימין, שבר בצלעות וחבלה בראש.

2. לפני טענה מקדמית מטעם הנאשם לפגם או פסול בכתב האישום, ולצדה בקשה להורות על תיקון כתב האישום. על פי הנטען, מכתב האישום לא ברור מהו המעשה אשר מגבש עבירה פלילית. עוד נטען כי מיוחס לנאשם שחבט ברגליו של המתלונן שלוש פעמים, אך לא מיוחסת לו גרימת חבלה ברגלו של המתלונן. כן נטען כי לנאשם מיוחסת דחיפתו של המתלונן בחזהו, אחיזה ברגליו והעפתו לאחור אל מעבר למעקה, אך לא פורט איזה מהמעשים גרם לחבלות המתוארות בסעיף 8 לכתב האישום- שבר בשורש כף יד ימין, שבר בצלעות וחבלה בראש.

ב"כ הנאשם ביקש להורות למאשימה לתקן את כתב האישום ולהבהיר איזה ממעשי הנאשם גרם לחבלות המתוארות בכתב האישום ואיזה מן המעשים המיוחסים מהווים לשיטתה תקיפה- שמא אלה החבטות באמצעות האלה, ההדיפה בחזה או האחיזה ברגליים והעפתן אחורנית.

3. המאשימה ביקשה לדחות את הטענה המקדמית וטענה כי כתב האישום מתאר מסכת אירועים אחת ויחידה שנמשכה כדקה אחת, שהחלה בחבטות הנאשם באמצעות אלה ברגלו של המתלונן, המשיכה בדחיפתו והסתיימה באחיזה ברגליו והעפתו אחורנית אל מעבר למעקה הבטיחות, וכי כתוצאה מכלל המעשים הללו נגרמו למתלונן החבלות המתוארות בכתב האישום. לפיכך טענה המאשימה כי אין פגם או פסול בכתב האישום.