החלטה

בית הדין עיין בבקשת הנאשמים לזיכויים לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ובתגובת המאשימה לבקשה, ומחליט לדחות את הבקשה, שכן הטענה ש"אין להשיב לאשמה" אינה מבוססת על כך שאין בראיות התביעה כדי להוות הוכחה לכאורה של כל יסודות העבירה המתוארת בסעיף א' - "העובדות" - של כתב האישום (המתארות ביצוע עבירה של עיסוק כקבלן שירות - הספקת עובדים שהעסיקה בין היתר לצורך עבודות ניקיון למספר מזמניות שירות, ללא רישיון לעסוק כקבלן שירות לפי חוק העסקת עובדים על ידי כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), אלא היא מבוססת על אי איזכור בסעיף ב' של כתב האישום (שעניינו "הוראות החיקוק לפיהם מואשמים הנאשמים"), של סעיף 10א לחוק ביחס לנאשמת 1 (בלבד).

מקובלת על בית הדין טענת המאשימה כי מדובר בהשטמה שיסודה בטעות, אשר בית הדין רואה להתיר למאשימה לתקנה. התיקון אינו כרוך בפגיעה בנאשמים, שבתשובתם לאישום השיבו לגופן של הטענות העובדתיות שבכתב האישום. לפי תשובתם, הם אינם קבלני שירות אלא עוסקים במתן שירותי ניהול ואחזקה במספר פרוייקטים, ועל כן לא היו חייבים לקבל רישיון לפעילות המתוארת בסעיף העובדות של כתב האישום.

אף ללא תיקון כתב האישום, סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית הדין להרשיע את הנאשמים בעבירה שאשמתם בהן תתגלה, אם תתגלה, מן העובדות שיוכחו. כאמור, אין טענה שראיות התביעה אינן כוללות ראיות שאם יינתן להן מלוא המשקל, אין בהן כדי להוכיח את כל יסודות העבירה לפי סעיפים 2(א), 10א(א) ו-20 לחוק. זהו המבחן הרלוונטי לקבלת בקשה לזיכוי לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי.

מכל מקום, בית הדין מתיר לתקן את כתב האישום כך שגם ביחס לנאשמת 1, סעיף ב' לכתב האישום יפנה לסעיף 10א לחוק. בנסיבות אלה אין צורך להכריע בטענת המאשימה כי אין להיזקק לטענת הנאשמים לגופה, בשל איחור בהעלאתה.

הצדדים יגישו מועדים מתואמים לשמיעת פרשת ההגנה, תוך 7 ימים.