בית משפט לנוער בבית משפט השלום בנתניה

ת"פ 14467-01-24 מדינת ישראל נ' פלוני(עציר)

18 יולי 2024

  ק. המבחן: אסתי קריגר

מתורגמנית לערבית: אמינה עאטף טהה - שעת תחילת הדיון: 12:30.

גזר דין

ביום 30/6/24 ניתנה הכרעת דין בעניינו של הנאשם, בה קבעתי כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום: כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב בצוותא, החזקת כלי פריצה לרכב בצוותא, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת ברכב, חבלה במזיד ברכב בצוותא, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.

על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 2/1/24 שהה הנאשם במדינת ישראל שלא כדין וללא אישור כניסה. בשעת בוקר הוא הגיע עם אחרים לרחוב xxxx בxxx, הם פרצו לרכב קאיה שחנה במקום, הניעו אותו ונסעו מהמקום כשהנאשם נוהג ברכב.

בהמשך הבחין בהם שוטר על גשר 57 בxxx וכרז לו לעצור. הנאשם החל לברוח כשהוא נוסע בין רכבים ופוגע במשאית וברכב של הגב' xxxxxx.

האחר שהיה עימו ברכב עבר מהמושב האחורי לקדמי וברח מהדלת הקדמית, הנאשם שלא הצליח לצאת מהדלת שליד מושב הנהג, שכן היא נתקעה עקב התאונה, עבר למושב שלידו ויצא מאותה דלת והחל לברוח. הוא נתפס ונעצר על ידי המשטרה.

ברכב נתפסו מברג ומפתח צינורות המשמשים ככלי פריצה.

כתוצאה מהמעשים נגרמו לרכב הגנוב נזקים כפי שמפורט בכתב האישום, כמו כן נפגעה הגב' xxxxxx ונזקקה לטיפול רפואי בבית חולים.

תסקיר שירות המבחן:

לקראת הדיון היום הוגש תסקיר, כאמור בחוק הנוער, לשירות המבחן אין המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. נכתב כי נפגשו עימו במקום מעצרו ושמעו ממנו את תיאור המשפחה. הוא למד עד כיתה ה' בבית ספר יסודי ונשר מלימודים כדי לסייע לפרנסת משפחתו. הנאשם לא לקח אחריות על העבירות מלבד עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, הוא השליך את כל האחריות על שותפו לעבירה. תואר כי בתחילת מעצרו התקשה להתרגל לתנאים ועם הזמן הצליח להסתגל.

קצינת המבחן התרשמה שמצבו הנפשי הוא ירוד.

בשים לב לכך שלא לקח אחריות ולאור חומרת העבירה, ולאור העובדה שמדובר בנער שאינו תושב המדינה, לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי.

טיעוני הצדדים:

התובעת עמדה על חומרת העבירות והדגישה את הנזקים שגרם הנאשם במעשיו למתלוננים השונים.

היא הדגישה את הפגיעה בערכים המוגנים וביתר שאת, כאשר אנו נמצאים עדיין בתקופת מלחמה. כמו כן הפנתה לחשש שחשו הנפגעים בתאונה, כולם סברו שמדובר בפיגוע כאשר הנאשם התנגש ברכבים.

הנאשם לא לקח אחריות ולא חסך זמן שיפוטי והיא ביקשה לתת לכך ביטוי בגזר הדין, הדגישה את העובדה שהעבירות של גניבות רכבים הפכו זה מכבר למכת מדינה. פעמים רבות נכנסים קטינים לישראל כדי לבצע עבירות אלו, יש להילחם בתופעה זו על ידי הטלת ענישה מחמירה.

עוד הפנתה לכך שהנאשם נמלט משוטרים ונהג בצורה מסוכנת. יש בכך כדי לסכן את הציבור וגם נתון זה צריך לבוא לידי ביטוי בענישה.

היא הגישה פסיקה ועתרה להרשעה, 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי כספי למתלוננים והתחייבות כספית.

הסניגור הזכיר כי מדובר בנער שביצע את העבירות בהיותו בן 16.5, אין לו עבר פלילי וזהו מעמד משפטי ראשון ויחיד. הנעצר עצור כבר 6 חודשים ועמד על זכותו לכפור ולנהל הוכחות. הסניגור ביקש שלא לזקוף זאת לחובתו, שכן מדובר בזכות והוא ניצל אותה.

לטעמו של הסניגור, עתירת התביעה מוגזמת ואינה עולה בקנה גם עם הפסיקה שהוגשה.

הוא ציין כי לנער היו שותפים, שהם היו הרוח החיה באירוע, אמנם בית המשפט קבע שהוא נהג ברכב אך הנהיגה הפוחזת הייתה מאות מטרים בלבד, אין מדובר במרדף ארוך, הוא גם לא סטה מהכביש ולא עבר ברמזורים אדומים, כך שאין מדובר ברף חומרה גבוה של עבירה זו.

הסניגור הפנה לנסיבות חייו שמפורטות בתסקיר, לקושי של הנער במעצרו וביקש להקל בעונשו.

עוד הזכיר את הנחיות הפסיקה בעניינם של קטינים, ואת העובדה שמצויים אנו בין כתלי בית המשפט לנוער. יש להתחשב בעקרונות אלה, גם כשמדובר בנער כדוגמת הנאשם.

הוא ביקש להסתפק ב-10 חודשי מאסר וענישה צופה פני עתיד, מתונה, ללא ענישה כספית, בשל המצב הכלכלי הקשה המתואר בתסקיר.

הנאשם אמר שהוא מצטער על המעשים, רוצה לחזור לביתו ולא יחזור לישראל ויבצע עבירות.

דיון והכרעה:

הנאשם שלפניי יליד נובמבר 2007, עומד לדין לראשונה על עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק ולצידה, עבירות רכוש חמורות וכן עבירות תעבורה.

כפי שכתבתי בפסקי דין קודמים, השילוב של עבירות אלו יוצר חומרה ממשית.

בנוגע לגניבות רכבים, כבר בעבר קבעו בתי המשפט כי מדובר ב"מכת מדינה" שיש להלחם בה בתוקף ולהטיל ענישה מחמירה (ר' לדוגמא רע"פ 7890/10 מליטאת נ' מדינת ישראל וכן ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיאן נ' מדינת ישראל).

ענישה על עבירות שב"ח בשילוב עבירות רכוש הוחמרה בשנתיים האחרונות, וזאת כי רבו המקרים בהם הקטינים נכנסים לישראל שלא כחוק, גונבים רכבים ונוהגים בהם ללא רישיון לעבר תחומי הרשות.

גם לכך התייחסתי בפסקי דין קודמים, ואף שופטי הנוער התייחסו בפסקי דין רבים שניתנו בתקופה זו. מדובר בתופעה קשה, בה נלחמים גורמי האכיפה, למרבה הצער לא בהצלחה מרובה.

כך לדוגמא, הוחמרה הענישה גם בבית המשפט המחוזי, ואם בעבר הוטלו מספר חודשי מאסר ספורים, הרי שלאחרונה בענ"פ 63695-02-24 פלוני נ' מדינת ישראל (15/4/24), נקבע בבית המשפט המחוזי מרכז רף ענישה של 9 חודשי מאסר בפועל לקטין שביצע עבירות שב"ח, גניבת רכב, פריצה לרכב, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיונות. (במקרה זה לא הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת).

בחנתי את נסיבות האירוע, והן הובאו לפניי במסגרת שמיעת הראיות בתיק הזה.

אם בדרך כלל מצויות בפני השופט המילים הכתובות בלבד, הרי שבמהלך שמיעת הראיות ניתן היה לחוש את המקרה בצורה חדה יותר.

שמעתי את השכן אשר יצא מביתו וראה את הנאשם ושותפיו מתעסקים ברכב, שמעתי את העדות שברכבן הנאשם התנגש, למדתי על הבהלה שהמעשים גרמו. שמעתי את השוטרים אשר כרזו לו לעצור והוא התעלם, את המרדף שביצעו אחריו עד תפיסתו כאשר ניסה לברוח מהרכב.

אני רואה בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם, אשר לא הסתפק בכניסה לישראל שלא כחוק, אלא ביצע עבירות רכוש חמורות, נהג ברכב ללא רישיון תוך סיכון הציבור. במקרה זה הסיכון גם התממש. אחת המתלוננות נפגעה ונזקקה לטיפול רפואי ונגרם נזק רב לרכוש.

צודקת התובעת בהזכירה גם את פוטנציאל הנזק בעבירות מסוג זה. אכן, לפני כשנתיים קטין כבן 17 פרץ מחסום משטרתי כשהוא נוהג ברכב גנוב וגרם למותו של שוטר.

פוטנציאל הנזק הרב מחייב גם הוא החמרה בענישה, כדי להפסיק תופעה קשה זו בה קטינים נכנסים לישראל שלא כחוק, גונבים רכבים ונוסעים בהם ללא רישיון ובצורה מסוכנת.

אל מול חומרת העבירות והצורך בהרתעה וענישה, הרי כשמדובר בקטינים יש לתת משקל משמעותי לשיקולי שיקום וטיפול.

הרציונל בעניין זה ידוע וברור. קטינים צעירים אינם מיטיבים תמיד להבין את חומרת מעשיהם ועל כן יש לחנכם לתקן מעשיהם, כדי שישובו אל החברה הנורמטיבית.

יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי קטינות אינה מהווה חסינות מפני ענישה, ולצד שיקולי השיקום יש לתת משקל גם לשיקולי גמול והרתעה.

בחנתי את הנסיבות האישיות והמשפחתיות של הנער. על פי התסקיר ניכר כי מדובר במשפחה הסובלת ממצוקה כלכלית, יחד עם זאת הנער דיווח על תפקוד תקין וחיובי של משפחתו, ועל כך שחונך שלא להיות מעורב בפלילים.

ביחס לעבירות, הנער עמד על כפירתו גם בפני קצינת המבחן ולא לקח אחריות, מלבד על הכניסה לישראל שלא כחוק. מדובר בחוסר לקיחת אחריות קיצוני למדי, שכן מהראיות עלה בבירור, שהנאשם היה ברכב הגנוב וברח ממנו.

קבעתי בהכרעת הדין כי גרסתו מלאת סתירות ושקרים, ניכר גם כיום לפי התסקיר, שהוא דבק בגרסה מופרכת ואינו לוקח אחריות על מעשיו כלל.

אמנם לא ניתן להכין תכנית שיקום כשמדובר בנער שאינו תושב המדינה, אך במקרה של הנאשם ההכחשה הגורפת וחוסר לקיחת אחריות על מעשיו, גם לא היו מאפשרים להכין תכנית שיקום בעניינו.

סוף דבר, בשים לב לחומרת העבירות, לצורך בהרתעה, בהיעדר המלצה טיפולית ולאור חוסר לקיחת האחריות, אני מחליטה להרשיע את הנאשם לפי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן:

1.  אני גוזרת על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 2/1/24.

2.  אני גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירות רכוש מסוג פשע לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.

3.  אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירות רכוש מסוג עוון לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.

4.  אני גוזרת על הנאשם חודשיים מאסר אותם ירצה אם תוך שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירות על פי חוק הכניסה לישראל.

בשל המצב הכלכלי הקשה, החלטתי שלא להטיל ענישה כספית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשפ"ד, 18/07/2024 במעמד הנוכחים.

הותר פרסום לגזר הדין, ללא פרטים מזהים אודות הנאשם.

טלפון ושרשרת - יוחזרו לנאשם, מכשירי פריצה - יושמדו.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשפ"ד, 18/07/2024 במעמד הנוכחים.

שעת סיום הדיון 13:35.

הוקלדעלידייעלבז'ה