החלטה

במסגרת גזר הדין שניתן ביום 27.12.23 חויב הנאשם בין היתר בתשלום פיצוי בסך 1,116 ₪ לחברה בשם שולינקה בע"מ ח.פ 516176823 (להלן - המבקשת). ביום 25.9.24 הגישה המבקשת בקשה להעברת הפיצוי לטובת חברה בשם סגל מ.ע השקעות בע"מ ח.פ 516238060 (להלן - סגל בע"מ). המבקשת נימקה הבקשה בכך שהחברה הפסיקה את פעילותה ואינה מנהלת חשבון בנק ואילו סגל בע"מ היא חברת האם.

בתחילה דחיתי הבקשה תוך שציינתי שאין די בטיעון זה. בהמשך טענה המבקשת באמצעות רואה החשבון המטפל בה כי היא "נמצאת בהליכי סגירה" מול רשויות המס כי חברת סגל בע"מ מחזיקה במבקשת באופן מלא. בהחלטתי מיום 24.11.24 ציינתי כי ספק אם בית המשפט הפלילי הוא שאמור להורות כמבוקש, שכן דומה שההליך הנכון הוא אזרחי (במסגרת בקשה לסעד הצהרתי). עם זאת, ציינתי שלאור סכום הפיצוי הנמוך סביר שלא יהיה למבקשת תמריץ לנקוט בהליך אזרחי ולכן ביקשתי לקבל הצהרה ממנהלה לפיה אין היא מצויה בפירוק, שלא מונה לה נאמן וכי לפי מיטב ידיעתו אין מניעה להעברת זכויותיה לצד ג'. כן הוריתי שהמידע יאומת על ידי רואה החשבון של החברה.

מנהל המבקשת הגיש תצהיר ובו הפרטים הנדרשים הנתמכים בפלטי רשם החברות. כן הוגש אישור רואה החשבון של החברה שאישר את נכונות הפרטים. אעיר שבתדפיס רשם החברות צוין שהמבקשת היא חברה פעילה אך דומה שכאשר טענה שהיא "בהליכי סגירה" הכוונה הייתה לסגירה בפועל של הפעילות ולאו דווקא מבחינה משפטית.

כפי שצוין לעיל, נוכח הסכום הנמוך דומה שאם לא יוענק למבקשת הסעד בהליך זה, ספק אם תממש את זכותה לפיצוי. משכך, ראיתי לדון בנושא. לגופו של עניין, בהינתן שאין כל מניעה חוקית להעברת הזכאות לפיצוי מהמבקשת לחברת סגל בע"מ, יש לראות את המבקשת כמי שהמחתה את זכותה לפיצוי בתיק זה לחברת סגל בע"מ (סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969; ולמען הסר ספק אינני סבור שמדובר בזכות שאינה ניתנת להמחאה, שהרי הפיצוי כבר נפסק; רע"א 6250/23 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' איוב (10.1.2024)).