2. בשל גילו של הנאשם נערך תסקיר בעניינו ובו פורטו בהרחבה נסיבות חייו. מטעמים של צנעת הפרט לא ארחיב בדברים ובתמצית ייאמר כי הנאשם כבר 22, מתגורר בבית הוריו ולאורך השנים התקשה להשתלב במסגרות לימודיות ולא גויס לצבא בשל עברו הפלילי. בגיל צעיר מאוד החל הנאשם לצרוך סמים מסוגים שונים ולבצע עבירות פליליות ואף ריצה מאסר בכליאה. הנאשם התייצב לבדיקת שתן יחידה מתוך שלוש אליהן זומן ונמצאו בה שרידי סם. ביחס לביצוע העבירות קיבל הנאשם אחריות למעשיו, הביע חרטה וציין כי התנצל בפני הורי המתלוננת וחש בושה על מעשיו. כן תאר את האירוע מנקודת מבטו וציין כי חווה אכזבה קשה ותסכול והתקשה לשלוט במעשיו. בניסיון לשוחח עם המתלוננת נתקלה קצינת המבחן בהתנגדות מצד אמה, שתיארה את השלכות המקרה על בתה וביקשה שלא לשוחח עמה ישירות על מנת שלא לפגוע בה שוב. שירות המבחן התרשם כי הנאשם התקשה בעבר לבחון את התנהגותו במסגרת הליך טיפולי, הוא עושה כיום שימוש בסמים ואינו פנוי להליך טיפולי. משכך לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו.

טיעוני הצדדים לעונש והראיות

3. ב"כ המאשימה הגישה טיעון כתוב וכן הוסיפה טיעונים על פה בהם הדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו וטענה כי מדובר באיומים ברף חומרה גבוהה. ביחס למתחם הענישה טענה כי הוא נע בין 8-18 חודשי מאסר בפועל ולאור המלצות התסקיר והעבר הפלילי עתרה לגזור על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל ולהורות על הפעלת המאסר המותנה במצטבר.

4. ב"כ הנאשם עתרה לקביעת מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה ועד שנת מאסר וביקשה לזקוף לזכותו את הודאתו בביצוע העבירות, החרטה שהביע וכן את חלוף הזמן והעובדה כי הקשר בין השניים נותק. כן ציינה הסנגורית כי משפחת המתלוננת לא ביקשה להחמיר עמו ועתרה למקם את עונשו בתחתית המתחם לו עתרה.

5. הנאשם בדברו האחרון הביע רצון לעבור הליך טיפולי, ציין כי לא התכוון לפגוע באיש והוא מתבייש במעשיו.

דיון והכרעה

קביעת מתחם הענישה

6. הערכים המוגנים שנפגעו ברורים ומדובר בפגיעה בשלוות הנפש, בביטחון האישי ובאוטונומיה של הפרט.מידת הפגיעה אינה קלה, וזאת בשל חומרת האיומים, הרקע הרומנטי שבבסיסם והעובדה שהופנו גם כלפי הורי המתלוננת. ביחס לנסיבות הקשורות לביצוע העבירות אציין כי כתב האישום המתוקן מפרט את הרקע לאירוע ומקובל עלי שמדובר בהתפרצויות ספונטניות אך מובן שאין להקל בהן ראש. הנאשם השמיע איומים קשים וקללות בוטות באוזני המתלוננת והוריה ולבטח גרם לפגיעה בשלוות נפשם ובשגרת חייהם ועל כך אפשר ללמוד, במידה מסוימת, מדברי האם לקצינת המבחן.

7. מדיניות הענישה במקרים דומים נעה על פני משרעת רחבה וזאת בין ענישה שיקומית (או צופה פני עתיד), לבין עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות שונות, והכל בהתאם לנסיבות העושה והמעשה. כך למשל ראו: רע"פ 637/21 ‏מרדכי הרמן נ' מדינת ישראל (25.2.2021), בו נידון נאשם שהורשע בשני כתבי אישום בעבירות איומים כלפי גרושתו למאסר מותנה, התחייבות וקנס. הנאשם במקרה זה היה מבוגר ללא עבר פלילי ולא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו; רע"פ 8253/18 פלוני נ' מדינת ישראל (25.11.2018), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת איומים כלפי גרושתו ועורך דינה, תוך שהוא מנבל את פיו בגסויות ואיומים כלפי השופט שדן בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה. הנאשם כבן 60, עברו היה ישן ומצבו הבריאותי היה רעוע והוא נידון לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; עפ"ג 68260-05-18 מדינת ישראל נ' גולן שיטרית (20.9.2018), בו נידון נאשם שהורשע בעבירות איומים על בת זוג והדחה בחקירה לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; עפ"ג 8759-02-22 מדינת ישראל נ' חסארמה (9.2.2022), בו הורשע הנאשם בכך שבמספר שיחות טלפון איים על המתלוננת שירצח אותה בשל חשדו שהייתה מעורבת ברצח אחיו. בית משפט השלום הטיל עליו 77 ימי מאסר ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שקבע כי "הענישה שהוטלה על המשיב תואמת באופן כללי את מדיניות הענישה הנהוגה". אציין כי בית המשפט המחוזי הוסיף כי "לא היה מקום, בנסיבות העניין, לעתור למתחם בין 12 ל 24 חודשים שכן מדובר במתחם שאין לו אחיזה"; ת"פ 455-10-20 מדינת ישראל נ' ח'ליליה (16.1.2022), בו נידון נאשם למאסר מותנה ושל"צ בגין איומים על בת זוג. במקרה זה עברו פלילי של הנאשם היה נקי.

8. לאור כל זאת, דעתי היא כי מתחם הענישה ההולם עבירות אלו בנסיבותיהן נע בין מאסר מותנה ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

קביעת עונשו של הנאשם

9. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי העונש אמור להיגזר בגדרי מתחם הענישה וכי אין הצדקה לחריגה מטעמי שיקום. אומר כבר עתה שיש להצר על מצב זה. מדובר בנאשם צעיר (כבן 21 במועד ביצוע העבירות) העומד לדין לראשונה בחייו כבגיר ואולם עמדת שירות המבחן בנושא זה ברורה ונובעת מהתייחסותו, כך שאין לו אלא להלין על עצמו. בעניין זה אציין כי תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. הסנגורית לא ביקשה להאריכו אך ביקשה להסתפק בעונש בתחתית המתחם, היינו במאסר מותנה ואולם הדבר אינו אפשרי שכן על רקע המאסר המותנה שיש להפעיל, לא ניתן להטיל כעת מאסר שכולו על תנאי אלא קיימת חובה להטיל גם מאסר בפועל (סעיף 54 לחוק העונשין). בכל מקרה, על רקע האמור בתסקיר והעבר הפלילי, אין הצדקה להארכת המאסר המותנה אלא נדרש עונש מוחשי שיבטא נכונה את שיקולי ההלימה וההרתעה.

10. לצורך קביעת עונשו של הנאשם הבאתי בחשבון לקולה את גילו הצעיר, את נסיבות חייו כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר ואת הודאתו בביצוע העבירות, אשר חסכה זמן שיפוטי, כמו גם את עדות המתלוננים. בנוסף ראיתי בהודאה זו כביטוי של חרטה וקבלת אחריות. כן הבאתי בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (למעלה משנה וחצי). מנגד, כפי שפורט לעיל, לא ניתן במקרה זה להתעלם מהיעדר סיכויי שיקום ומהתרשמות גורמי הטיפול מדפוסי התנהגותו ומהמוטיבציה הנמוכה להשתלב בטיפול התואם את צרכיו, כפי שהתרשמה קצינת המבחן. כל אלו מצדיקים להעדיף את שיקולי ההלימה וההרתעה ואין מנוס מהטלת עונש מאסר. עם זאת, בהביאי בחשבון את נסיבות חייו של הנאשם, חלוף הזמן, הגיל הצעיר וקבלת האחריות, דעתי היא כי ההקלה לה הוא ראוי היא באופן נשיאת עונשו. עונש מאסר בכליאה הוא עונש חמור וקשה ובעל השפעות שליליות על האסיר, לא כל שכן בגיל צעיר וראיתי במקרה זה להימנע מכך. יש לקוות שלאחר סיום הליך זה יסגל הנאשם דפוסי התנהגות שונים, יטפל בבעיותיו ויפעל לשקם את חייו.

11. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך חודשיים.

ב. אני מפעיל מאסר מותנה בן 60 ימים שהוטל על הנאשם בת"פ 40518-09-19 (בית משפט לנוער- שלום נתניה, גזר הדין מיום 10.12.20) וזאת באופן מצטבר לעונש אותו הטלתי. אציין בעניין זה שלא מצאתי נימוקים ראויים לחפיפה של העונש כנדרש בסעיף 58 לחוק העונשין ולא נטען דבר בנושא.

סה"כ יישא הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל. הנאשם יישא עונש זה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה ויתייצב לתחילת עונשו ביום 19.8.24 במתחם כלא מגידו עד השעה 08.00. מובהר לנאשם כי עליו לבצע את העבודות בהתאם להוראות הממונה וכי אם לא יעשה כן ניתן יהיה להפקיע את העבודות מנהלית והוא יאלץ לשאת ביתרת התקופה בבית מאסר.

ג. מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע.

ד. פיצוי למתלוננת, ע"ת מס' 3, בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 90 ימים. המאשימה תמציא בתוך 30 יום למזכירות את פרטי המתלוננת ותביא לידיעתה את תוכנו של גזר הדין.

המזכירות תמציא את גזר הדין לממונה על עבודות השירות למעקב.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ד, 15 יולי 2024, במעמד הצדדים.