החלטה

אמה של הנאשמת, המשמשת אפוטרופוסית עליה בנושאי רכוש וגוף, פנתה לבית המשפט בבקשה כי יתאפשר לה "לקחת אותה תחת חסותי ולדאוג לכל צרכיה". האם טוענת כי נמסר לה שללא החלטת בית המשפט הדבר לא יתאפשר.

ברקע הבקשה גזר דין שניתן על ידי ביום 9.3.22 במסגרתו הוריתי על נקיטת דרכי טיפול בעניינה של הנאשמת בהתאם לסעיף 19ג לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית), תשכ"ט-1969 (להלן - חוק הסעד). בגזר הדין לא הוריתי על אורך התקופה בה תשהה הנאשמת תחת סמכותה של וועדת האבחון, שכן החוק אינו קובע תקופה מרבית בנושא. עם זאת, ציינתי שבהתאם לסעיף 15 לחוק הסעד מחויב העו"ס להביא את עניינו של החוסה בפני וועדת האבחון על מנת שתחליט אם עדיין קיימת הצדקה לדרכי הטיפול או שמא יש לבטלם/לשנותם. ויודגש: הסמכות להורות על ביטול או שינוי תנאי הטיפול (ובכלל זה לאפשר מגורי הנאשמת עם אמה - האפוטרופסית (ואף המתלוננת בענייננו) - מסורה לוועדת האבחון.

מפניית האם אני מסיק שאפשר שטרם הובא עניינה של הנאשמת בפני וועדת האבחון במסגרת סעיף 15 לחוק ומשכך, יפעיל העו"ס את סמכותו ויוודא שעניינה יובא בפני הוועדה לכל המאוחר עד חלוף 3 שנים מיום גזר הדין.

להמציא לצדדים לרבות למבקשת (האם).

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ה, 22 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.