טיעוני הצדדים לעונש

4. אימו של הנאשם העידה לעונש מטעם ההגנה. האם סיפרה על הקשיים עמם מתמודד בנה ועל רצונו להתמיד בהליכי הטיפול ולנהל חיים נורמטיביים. כן סיפרה על התגייסות המשפחה למענו וביקשה לתת לו הזדמנות.

5. ב"כ המאשימה הגיש טיעון כתוב והשלימו על פה. בטיעוני המאשימה הודגשו הערכים המוגנים שנפגעו וחומרת המעשים וביחס למתחם הענישה נטען כי הוא נע בין מספר חודשי מאסר לבין 12 חודשים. ביחס לעונש שיש להטיל הפנתה המאשימה להתרשמות שירות המבחן מהנאשם ועתרה לעונש מאסר למשך תשעה חודשים לריצוי בעבודות שירות וענישה נלווית.

6. ב"כ הנאשם לא הציעה מתחם ענישה אך הדגישה את התיקון שבוצע בכתב האישום על רקע ההסדר וטענה כי מדובר בעבירות ברף חומרה נמוך וכי הנאשם שיתף פעולה מהרגע הראשון. כן הפנתה לניסיונותיו להיגמל מסמים ולחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי ועתרה להסתפק בענישה צופה פני עתיד.

7. הנאשם בדברו האחרון ציין כי כיום הוא מודע למעשיו והפנים את חומרתם.

דיון והכרעה

קביעת מתחם הענישה

8. נהיגה בקלות ראש יוצרת סיכון למשתמשי הדרך ומלמדת על זלזול בחוקי התנועה. כמו כן, הצטיידות בסכין שלא למטרה כשרה יוצרת סיכון ממשי לפגיעה בערך המוגן של שמירה על שלום הגוף ובטחון הציבור. מטעם זה ראה המחוקק להגביל לא רק את השימוש בכלי נשק זה, אלא אף את עצם החזקתו והכל אם אינו מוחזק למטרה כשרה (ראו למשל: רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.2009)). ביחס לנסיבות הקשורות לביצוע העבירות אזי הסכין שהחזיק הנאשם היא בעלת פוטנציאל גרימת נזק לא מבוטל, אם כי מדובר בסכין שלהבה אינו גדול (יחסית) אשר הוחזקה ברכב ולא על גופו של הנאשם. כן, לא נעשה בה כל שימוש. עוד אציין בעניין זה כי המאשימה ציינה בכתב האישום שהסכין הוחזקה "לצורך הגנה עצמית". אכן, ההגנה הסכימה שאין בכך להוות מטרה כשרה (ומכאן ההרשעה בעבירה) ואולם כאשר המאשימה מסכימה שהסכין הוחזקה לשם הגנה עצמית (ולא תואר סכסוך קונקרטי) אזי ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת (סעיף 40י'(ג) לחוק העונשין) שהיא לא הוחזקה לשם פגיעה או גרימת נזק, אלא כפי שטוענת המאשימה "לצורך הגנה עצמית" ביחס לאיום שאינו קונקרטי. ביחס לעבירת התעבורה, אזי מדובר בנהיגה מסוכנת אשר יוצרת סיכון למשתמשי הדרך אם כי במקרה זה לא נגרם נזק אך זאת בשל בלימת השוטר. כן יצוין שהנאשם לא ציית בתחילה להוראת השוטר לעצור, אלא לאחר שנעצר לפניו, אך בהתאם להסדר הטיעון נמחקה העבירה הקשורה להתנהגות זו ולדבר יש משמעות כמובן.

9. לצורך בחינת מדיניות הענישה אפנה לפסקי הדין הבאים בשינויים המחויבים: רע"פ 1297/22 דניאל ממן נ' מדינת ישראל (1.3.2022), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת החזקת סכין שהייתה תלויה על מכנסיו. נקבע כי מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועל הנאשם נגזרו 7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי וכן בקשת רשות ערעור לעליון נדחו; רע"פ 3059/22 מוחמד אבו עלי נ' מדינת ישראל (6.12.2022), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת החזקת סכין בטיילת ונידון לארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס; עפ"ג 14809-09-19 אלטורי נ' מדינת ישראל (8.1.2020), בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירת החזקת סכין שלא למטרה כשרה ונידון למאסר על תנאי וקנס. הנאשם שהה ברכבו בחניה ציבורית והחזיק בין רגליו בסכין מתקבעת; עפ"ג 49347-09-20 אסמעיל מחסין נ' מדינת ישראל (9.3.2021), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת החזקת סכין ונידון ל-300 שעות של"צ, מאסר מותנה והתחייבות. הנאשם נעצר לבדיקה משטרתית וברכבו נתפסה להב של סכין יפנית באורך 10 ס"מ. ערעורו נדחה וצוין כי "העבירה של החזקת סכין הנה עבירה חמורה, אותה הגדיר המחוקק כעבירה מסוג 'פשע', ובשל השכיחות של ביצועה ובשל פוטנציאל המסוכנות הטמון בה קוראת הפסיקה להחמרת הענישה כנגד נושאי סכינים"; רע"פ 7213/14 מאיר נ' מדינת ישראל (21.12.2014), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בקלות ראש בכך שעקף במהירות רכבים מימין ומשמאל ובית משפט השלום השית עליו קנס ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 4 חודשים; ת"פ (קריות) 17720-04-24 מדינת ישראל נ' מיכאל לוין (19.8.2024), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות שבל"ר, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נהיגה ללא ביטוח ועל ידי בלתי מורשה לסוג רכב זה ונהיגה בקלות ראש. הנאשם נהג במשאית שנותרה סגורה אך לא נעולה, כשכבש המשאית על הרצפה ובידו בקבוק בירה. במהלך נהיגתו לא עצר במעבר חציה ולא נתן זכות קדימה ובכך נהג בקלות ראש. נקבע מתחם ענישה הנע בין 6-24 חודשי מאסר והנאשם נידון ל-10 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

10. לאור כל זאת, דעתי היא כי מתחם העונש ההולם את העבירות שעבר הנאשם, בנסיבות ביצוען, נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בפועל בצירוף פסילת רישיון וקנס.

קביעת עונשו של הנאשם

11. אקדים ואומר שיש להצר על כך שההליך מסתיים מבלי שהנאשם טיפל בבעיותיו ועבר הליך גמילה. אמנם, על פני הדברים, העבירות מושא הליך זה אינן קשורות להתמכרות זו, אך מובן שטיפול בבעיית הסמים ממנה סובל הנאשם הייתה מטיבה את מצבו ואף את מצב החברה.

12. לצורך גזירת העונש הבאתי בחשבון את הגיל הצעיר, קבלת האחריות וכן את חלוף הזמן (כשנתיים). מנגד הבאתי בחשבון את העבר הפלילי הכולל הליך מבית המשפט לנוער שהסתיים בצו מבחן שלא השיג, כך דומה, את מטרותיו לטווח הארוך. כן הבאתי בחשבון את העבר התעבורתי הכולל מספר לא מבוטל של הרשעות, חרף שנות הנהיגה המעטות. עוד הבאתי בחשבון את התרשמות שירות המבחן המתכתבת עם הדברים שצוינו לעיל בדבר העובדה שהנאשם לא השכיל למנף הליך זה לצורך טיפול בבעיית ההתמכרות. עם זאת, אינני סבור שהתמונה בעניינו "שחורה" בלבד, שכן הנאשם עשה ניסיונות להיגמל, אף אם פרטיים, והתרשמתי שמשפחתו תומכת בו, ויש בכך ללמד על סיכויים לא מבוטלים לכך שימצא בהמשך את הכוחות לעבור הליך טיפול משמעותי.

13. סיכומו של דבר, בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים שלעיל דעתי היא שניתן להסתפק בענישה המצויה בחלקו התחתון של מתחם הענישה, וזאת מבלי שיפגעו יתר שיקולי הענישה השונים. שוכנעתי עוד שההליך המשפטי היווה גורם מרתיע עבורו ומשכך סברתי שניתן להשיג את תכליות הענישה במקרה זה, היינו הלימה והרתעה, באמצעות ענישה מותנית, פסילת רישיון וקנס.

14. לסיכום, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

ב. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 4 חודשים.

ג. קנס בסך 1,500 ₪. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.25 ובכל 1 לחודש שאחריו. אם לא ישולם אחד התשלומים במועדו - תעמוד היתרה לפירעון מידי.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ה, 29 אוקטובר 2024, במעמד הצדדים.