כתב האישום

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו שניתנה במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בשני אישומים המייחסים לו עבירות אלימות כלפי המתלוננת (להלן: "המתלוננת").

לפי הרקע לכתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלוננת היו בני זוג במשך 6 שנים, התגרשו בחודש מרץ 2021, ולהם ילד משותף בן 4 (להלן: "הקטין") .

האישום הראשון - ביום 30.4.2021 החל משעות הבוקר, שהה הקטין בבית יחד עם הנאשם, במסגרת הסדרי הראייה בין הנאשם למתלוננת. בשל דאגת המתלוננת לקטין, מכיוון שלראשונה שהה הקטין לבדו בבית הנאשם, הגם שלא קרה לו דבר, בשעה 20:08 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת לבית הנאשם לאסוף את הקטין לביתה, וזאת בניגוד להסדרי הראיה. המתלוננת ניסתה להיכנס לבית הנאשם מספר פעמים והנאשם ניסה למנוע את כניסתה. באותן נסיבות, התפתח ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת. הנאשם ביקש מהמתלוננת לעזוב, אך זו סירבה לעזוב ללא הקטין. בתוך כך, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שדחף אותה מדלת הכניסה לבית לעבר המדרגות, אחז בשערות ראשה והפילה על שביל הכניסה לבית. בהמשך לכך, קמה המתלוננת והלכה לעבר דלת הכניסה לבית. בתגובה, משך הנאשם בשערות ראשה של המתלוננת והכניסה לבית, תוך שהיכה בראשה באמצעות ידו. משישבה המתלוננת על כיסא בסלון, תקף אותה הנאשם בכך שאחז בראשה באמצעות ידיו והיכה בפניה, תוך שהקטין בוכה ודוחף את הנאשם. בהמשך לאותן נסיבות, ניגש הנאשם למזוג כוס מים, חזר אל המתלוננת, הציע לה מים והמתלוננת לא הגיבה. הנאשם היכה את המתלוננת באמצעות ידו בפניה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות בראשה ובגפיים התחתונות.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

האישום השני - כשלושה חודשים עובר ליום 30.4.2021, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, שהו הנאשם והמתלוננת בבית. באותן הנסיבות, נתגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת. בהמשך לכך, החל הנאשם לקלל את המתלוננת ותקף אותה בכך שדחף אותה על ארונות המטבח. כחמישה חודשים עובר ליום 30.4.2021, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, שהו הנאשם והמתלוננת בבית. באותן הנסיבות ישבה המתלוננת במטבח, כשהקטין יושב עליה. בהמשך לכך, הגיע הנאשם למטבח והתפתח ויכוח בינו לבין המתלוננת. באותן הנסיבות, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהיכה באמצעות ידו בראשה.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם - בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

התנהלות ההליך המשפטי, הסדר הדיוני ותסקירי שירות המבחן

בהמשך להליך גישור והידברות בין הצדדים, בדיון מיום 9.2.2022 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני במסגרתו כתב האישום תוקן כמפורט לעיל. הנאשם הודה בעבירות שבכתב האישום המתוקן, הורשע ונשלח לקבלת תסקיר מטעם שירות מבחן. עוד הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמות עונשיות, עמדת המאשימה היא להטלת מאסר בפועל, וכי הם ישובו וישוחחו לאחר קבלת התסקיר. כן הוסכם ביניהם כי אם לא יגיעו לאחר קבלת התסקיר לעונש מוסכם, תגיש המאשימה את הסרטון בו תועד האירוע נושא האישום הראשון.

ב"כ הנאשם אישר דברים אלו והוסיף כי לגבי האישום הראשון ההגנה ויתרה על טענותיה לעניין אחריותו הפלילית של הנאשם, אך הוסכם כי כל צד יוכל לטעון במסגרת טיעוניו לעונש בעניין כניסת המתלוננת למקרקעין של הנאשם.

במהלך הדיונים בתיק התקבלו מספר תסקירים, כפי שיפורטו להלן:

תסקיר מיום 3.11.2022 - הנאשם בן 57, גרוש בשנית ואב לארבעה ילדים. הנאשם בעל 12 שנות לימוד, למד בבית ספר מקצועי וברשותו תעודת בגרות חלקית. הנאשם שירת שירות צבאי מלא בתפקיד קשר ביחידה קרבית. הנאשם נישא לראשונה בגיל 27 ומנישואיו אלה נולדו שלושה מילדיו, ששלושתם בגירים. באשר לכך , הנאשם תיאר מערכת יחסים שאופיינה בתפקידי מגדר מסורתיים, כשלאורך השנים התפתחו פערים רגשיים, ולאחר 22 שנות נישואים התגרשו השניים. בגיל 50 נישא הנאשם למתלוננת, לאחר מספר חודשי היכרות. המתלוננת צעירה מהנאשם ב-18 שנה ואם לילד כבן 13 ממערכת יחסים קודמת. הנאשם תיאר קשר זוגי אינטנסיבי, שהתאפיין באהבה הדדית וקנאה מצד המתלוננת. לדברי הנאשם, חלה הידרדרות במערכת היחסים, שבאה לידי ביטוי בהתנהלות בעייתית מצידה של המתלוננת, שכללה גילויי כעס רבים וצעקות. על רקע האמור, לאחר כשנתיים של נישואין, יזם הנאשם הליך פרידה המתלוננת. לדברי הנאשם, המתלוננת סירבה להיפרד והסכימה להשתלב בטיפול רגשי, ולאור זאת ביטל את הליך הפירוד, ומימן עבור המתלוננת טיפול במשך כשמונה חודשים. לדבריו, לאחר סיום הטיפול, חלה נסיגה במצבה של המתלוננת, והם התגרשו לאחר 4 וחצי שנות נישואין.

לדברי הנאשם, עובדת סוציאלית לסדרי דין מהלשכה לשירותים חברתיים ברחובות מעורבת בעניין הסדרי הראייה. הנאשם הביע עמדות אמביוולנטיות באשר לחתימה על טופס ויתור סודיות, על מנת לאפשר לשירות המבחן לקבל מידע מגורמי הטיפול. בהתייחסו לכך, מסר הנאשם כי אינו מסרב לחתום, אך גם לא הביע נכונות לחתימה, ובסופו של דבר לא חתם, כך שלא עלה בידי שירות המבחן לקבל מידע מהגורמים הרלוונטיים. לדברי הנאשם, פקידת הסעד מסרה כי המליצה על טיפול עבורו, כדי שיוכל לקיים תקשורת עם המתלוננת, כשלהתרשמותה יש לו טענות, טרוניות וכעס כלפי המתלוננת. הנאשם מסר כי לאחר הגירושים מהמתלוננת, החל במערכת יחסים עם בת זוגו הנוכחית ותאר מערכת יחסים תקינה ונורמטיבית.

הנאשם מסר כי במועד האירוע נושא כתב האישום המתוקן, שהה בנו בביתו, בהתאם להסדרי הראייה, זאת לאחר מספר חודשים בהם לא התראו. במהלך השהות, שוחח הקטין עם המתלוננת ושיתף אותה הוא עתיד לפגוש את בת זוגו של הנאשם. להערכת הנאשם, על רקע האמור, החליטה המתלוננת להגיע אל ביתו. הנאשם מסר כי לאחר ניסיונות רבים, הצליחה המתלוננת לפרוץ את קוד שער הכניסה, ומשנכנסה לשטח הבית, נקשה בעוצמה רבה על הדלת, תוך שהיא צועקת ודורשת ממנו לפתוח. הנאשם תיאר כי חש בושה על רקע התנהלותה של המתלוננת ותגובותיהם האפשריות של השכנים, כך שהוא נאלץ לפתוח לה את הדלת. כן תאר הנאשם כי כאשר המתלוננת נכנסה נדף ממנה ריח אלכוהול, הוא ניסה לשוחח עם המתלוננת ולשכנע אותה ללכת, אך זו סירבה. במהלך חילופי הדברים, המתלוננת אף קיללה אותו ואת בני משפחתו, באופן שהשפיע על שיקול דעתו והוא היכה אותה. הנאשם ייחס את התנהגותו התוקפנית והאלימה לתסכול שצבר כלפי המתלוננת, בשל קשיים שהערימה בהליכי הפרידה והגירושין, כאשר סירבה לאפשר לו לראות את בנו במשך מספר חודשים. הנאשם הדגיש כי התנהלותו באירוע היא חריגה ואינה אופיינית לו ושלל אירועי אלימות קודמים במסגרת נישואיו הראשוניים או במסגרת מערכת היחסים הנוכחית.

כמו כן, שלל הנאשם, כל בעייתיות במצבו או קשיים בהתנהגותו מכל סוג שהוא. לצד זאת, הנאשם ציין כי הוא מוכן להשתלב בטיפול, זאת חרף עמדותיו בהתייחס להתנהגות האלימה כלפי המתלוננת, כפי שהביע בפני שירות המבחן.

שירות המבחן יצר קשר עם המתלוננת, אך היא סירבה לשוחח עם שירות המבחן, ומסרה כי ברצונה להשאיר את העבר מאחוריה ואינה מעוניינת לדבר אודות האירועים ולחוות שוב את שאירע.

במהלך האבחון התרשם שירות המבחן כי הנאשם ממוקד בהצגת חלקיו המתפקדים, מרוכז בעצמו ובצרכיו, באופן שמקשה עליו לבחון את התנהלותו באירועים המיוחסים לו ובכלל. על אף שהנאשם מודה בביצוע העבירות, ניכר כי הוא מתקשה לקבל אחריות בגינן, כשמציג את התנהגותו האלימה באירועים כתגובתית להתנהגות המתלוננת כלפיו, ומשליך עליה את האחריות למעשיו. שירות המבחן התרשם מעמדות קורבניות של הנאשם ונוקשות חשיבתית וכן מקיום סכסוך פעיל גם כיום, והפניית כעס והאשמה כלפי המתלוננת.

כגורמי סיכוי לשיקום, ציין שירות המבחן את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי ומתפקד באופן תקין מבחינה תעסוקתית לאורך השנים.

כגורמי סיכון לביצוע עבירות נוספות בעתיד, שקל שירות המבחן את קשייו של הנאשם בלקיחת אחריות על ביצוע העבירות, היעדר תובנה מצדו באשר לחומרת מעשיו, והשלכת האחריות להתנהגותו על המתלוננת.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלוננת, כשהוא ממוקד בעצמו, בפגיעה בדימויו העצמי ובהצגתו כקורבן. עוד הובאה בחשבון התרשמות שירות המבחן מקיומו של סכסוך פעיל בין הנאשם לבין המתלוננת, שיש בו להערכתו להגביר את הסיכון לביצוע עבירות בעתיד מצד הנאשם.

נוכח עמדותיו של הנאשם , התייחסותו המצמצמת לביצוע העבירות, קשיו בלקיחת אחריות, היעדר נכונות מצדו להתגייס להליך טיפולי הנדרש במצבו לצורך הפחתת הסיכון, העריך שירות המבחן כי לא נוצר פתח להמשך מעורבותו ונמנע מהמלצה שיקומית טיפולית בעניינו של הנאשם.

כמו כן, שירות המבחן ציין כי אינו בא בהמלצה להטלת צו של"צ, בשל הערכתו כי בענישה זו עלול לעבור מסר מקל אודות התנהלותו של הנאשם ואין בו כדי להפחית את הסיכון שבמצבו. לפיכך, הומלץ על הטלת ענישה מרתיעה, שתיקח בחשבון בין היתר את רמת הסיכון המתוארת.

בדיון שהתקיים ביום 9.11.2022 ביקש ב"כ הנאשם לתת לנאשם הזדמנות נוספת לפנות לשירות המבחן, על מנת שיוכל לשכנעם כי הוא מעוניין להשתלב בהליך טיפולי. הנאשם טען בדיון כי הוא מבין שנהג לא נכון באירועים נושאי כתב האישום, וכי הוא מעוניין מאוד לקבל הזדמנות נוספת לעבור הליך טיפולי כדי לשקם את חייו.

לפנים משורת הדין, מבלי לטעת כל תקווה בליבו של הנאשם, בעקבות הצהרתו של הנאשם כי הוא מוכן לחתום על וויתור סודיות, טענתו כי הוא מעוניין מאד להתגייס להליך טיפולי, לאור רמת הסיכון שבמצבו ונוכח עמדתה העונשית של המאשימה להטלת עונש מאסר על הנאשם, נעתר בית המשפט לבקשת הנאשם והוא הופנה שוב לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר משלים.

תסקיר משלים מיום 15.2.23 - שירות המבחן פגש בנאשם, שתיאר תחושות של לחץ ומתח בשל ההליך המשפטי ולתפיסתו, תחושות אלו השפיעו על התנהלותו בקשר עם שירות המבחן בעיתוי הקודם. הנאשם מסר כי הוא מבין את הפסול שבהתנהגותו ומכיר בכך שפעל באלימות כלפי המתלוננת. הנאשם הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי, אך התקשה להציב מטרות התערבות רלוונטיות והתבטא באופן שהקשה על הערכת מצבו. שירות המבחן הפנה את הנאשם למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, במסגרתו נכח בשתי פגישות אינטייק במרכז ונמסר כי הוא עתיד להצטרף לקבוצה טיפולית לכשתפתח.

מדיווח של העובדת הסוציאלית לסדרי דין מהלשכה לשירותים חברתיים ברחובות, עלה כי התערבותה הייתה ממוקדת בנושא הסדרת הסדרי הראייה והטיפול בקטין, ולהתרשמותה, הנאשם לא עיבד את החוויה של הקשר הזוגי שלו עם המתלוננת.

מתסקיר מיום 8.7.2021 , שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה, עלה כי להתרשמות העובדת הסוציאלית לסדרי דין, מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת קונפליקטואלית וסוערת, כשלכל אחד מהם גרסה שונה לגבי מה שאירע. הקשר בין הנאשם לקטין תואר כטבעי וזורם וללא מסוכנות מצד הנאשם כלפי הקטין. הומלץ כי המעבר של הקטין בין ההורים יתקיים מהמסגרת החינוכית ואליה, ובימים שאין מסגרת, הומלץ כי המעבר יתבצע אצל בן משפחה המקובל על הנאשם והמתלוננת. הנאשם מסר לשירות המבחן כי כיום הוא והמתלוננת מנהלים קשר קונקרטי בכל הנוגע לטיפול בקטין.

שירות המבחן התרשם כי גם בעיתוי הנוכחי מתקשה הנאשם לערוך בחינה מעמיקה של התנהלותו האלימה, מוסר מידע מבלבל אודות קשייו ודחפיו האימפולסיביים והאלימים. להערכת שירות המבחן, הנאשם מעוניין לקדם השתלבותו בטיפול לשם קידום מצבו המשפטי. עם זאת, לאור הנכונות המילולית שהביע הנאשם ושיתוף הפעולה מצדו עם גורמי הטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בארבעה חודשים לצורך ניסיון טיפולי.

ביום 14.2.2023 הגיש הנאשם בקשה לדחיית הדיון, ולאור המלצת שירות המבחן בית המשפט דחה את הדיון להגשת תסקיר משלים נוסף.

תסקיר משלים מיום 25.4.2023 - שירות המבחן דיווח כי הנאשם נמצא ברשימת המתנה לטיפול קבוצתי וטרם נקבע מועד להתחלת המפגשים. שירות המבחן עמד בקשר עם הנאשם במהלך תקופת הדחייה, במהלכה שיתף בשגרת חייו, אינטנסיביות עבודתו, הטיפול באמו והקשר עם הקטין עמו הוא נפגש בסופי שבוע אחת לשבועיים. הנאשם מסר כי הוא עושה מאמצים לקיים את הסדרי הראיה כפי שנקבעו, אך בשל עבודתו הוא מתקשה בכך, ולתפיסתו המתלוננת מתקשה לגלות גמישות בשינוי המועדים והוא מצדו נוטה להתפשר ולהתגמש כדי למנוע קונפליקטים ביניהם. כן עדכן הנאשם כי הגיש נגד המתלוננת תביעה אזרחית על כך שהתפרצה לביתו כמתואר באישום הראשון נושא כתב האישום המתוקן.

הנאשם הביע נכונות להשתלב בטיפול הקבוצתי הכולל 12 מפגשים, תוך שהדגיש את חוסר פניותו להליך טיפולי ממושך. בנוסף, הביע הנאשם עייפות מהתמשכות ההליך המשפטי וציין כי הוא מעוניין לסיים את ההליך ולחזור לשגרת חייו. עוד הדגיש הנאשם את רצונו בסיום ההליך המשפטי ללא הרשעה בדין, והביע נכונות לשתף פעולה עם כל המלצה טיפולית שתהא לשירות המבחן לאחר סיום מפגשי הקבוצה הטיפולית.

בנוסף, התקבל דיווח לפיו במהלך תקופת הדחייה נחקר הנאשם בחשד לביצוע עבירה של תקיפת קטין. הנאשם לא שיתף את שירות המבחן בכך מיוזמתו, ובהתייחסותו לכך מסר כי המתלוננת הגישה תלונה במשטרה, לתפיסתו, כחלק מסכסוך מתמשך ביניהם, תוך ששלל פגיעה בקטין.

נוכח קשייו של הנאשם להתחייב להליך טיפולי ממושך לאור נסיעותיו הרבות לחו"ל במסגרת עבודתו, המשפיעות להערכת שירות המבחן על פניותו לטיפול, שירות המבחן סבר כי בטרם יגבש המלצה, יש צורך בתקופת דחייה נוספת בת 5 חודשים, על מנת לבחון את יכולתו של הנאשם להשתלב בטיפול, להתמיד בו ולהיתרם ממנו, ובהתאם תגובש המלצה לעניין העונש.

בית המשפט נעתר שוב לבקשה שהגיש הנאשם לדחיית הדיון, במסגרתה הצהיר כי הוא נחוש ומצפה להשתלב בטיפול, שטרם החל מסיבות שאינן תלויות בו, ולנוכח המלצת שירות המבחן נדחה הדיון לחודש אוקטובר 2024.

תסקיר משלים מיום 28.9.2023 - שירות המבחן מסר כי במהלך תקופת הדחייה, דיווח הנאשם על מתיחות ביחסיו עם המתלוננת, אשר לתפיסתו ממשיכה להערים קשיים על קשריו עם הקטין. הנאשם תיאר כי הוא עושה מאמצים להימנע מתקשורת קונפיקטואלית עמה, כשבמקביל מנהל נגדה הליך אזרחי על כך שהתפרצה לביתו בחודש אפריל 2021.

ביום 24.7.2023 השתלב הנאשם בטיפול קבוצתי קצר טווח, הכולל 12 מפגשים במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. מדיווח שהתקבל מגורמי הטיפול במרכז עלה כי הנאשם הגיע לכל המפגשים, תוך שביטא מוטיבציה לעבור תהליך טיפולי. להתרשמות גורמי הטיפול, הנאשם מכיר בקושי שלו להתמודד במצבי כעס ושמח על ההזדמנות שניתנה לו לרכוש כלים להתמודדות עם כעס וללמוד תקשורת אסרטיבית. עוד דווח כי הנאשם משתתף בקבוצה באופן פעיל ונראה כי הוא מפנים את הנושאים הנדונים בקבוצה.

הנאשם מסר לשירות המבחן כי הוא שבע רצון מהשתתפותו בקבוצה, ולדבריו, קיבל כלים פרקטיים ולמד טכניקות חדשות שמסייעות להתמודדות במצבי לחץ וקושי, בהן הוא עושה שימוש גם במסגרת יחסיו בעבודה וחווה גם שיפור בתקשורת בינאישית.

לאור דיווחי הנאשם, נבחנה נכונותו להשתלב בהליך טיפולי המשכי, בקבוצה טיפולית ייעודית לטיפול ומניעת אלימות זוגית המתנהלת בשירות המבחן, לצורך העמקת המודעות לגבי התנהלותו והתמודדותו, דפוסי תקשורת, זיהוי גורמי סיכון במצבו והמשך פיתוח כלים להתנהלות לא אלימה. אולם ביחס לכך, מסר הנאשם כי אינו יכול להתחייב לטיפול ארוך טווח בשל אופי עבודתו המצריך נסיעות תכופות לחו"ל. הנאשם התייחס להליך הטיפול קצר המועד בו השתתף במסגרת המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה כהליך משמעותי, יעיל ומספק עבורו. כמו כן, הנאשם תיאר את ההליך המשפטי כמציב גבול עבורו והביע נכונות להמשיך ולקיים אורח חיים נורמטיבי ותקין.

בבואו לגבש המלצה, שקל שירות המבחן מחד את השתלבות הנאשם בטיפול קצר טווח במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה אותו תיאר כמשמעותי עבורו וכן את התרשמותם החיובית של גורמי הטיפול במרכז והערכתם כי הנאשם נתרם מהטיפול. מאידך, שקל שירות המבחן את חומרת העבירות, קיומה של מתיחות ביחסי הנאשם עם המתלוננת על רקע הטיפול בבנם המשותף, וחוסר פניותו ונכונתו של הנאשם להיעזר בטיפול המשכי בתחום מניעת אלימות במשפחה.

במצב דברים זה, שירות המבחן התרשם כי בעיתוי חייו הנוכחי של הנאשם לא מתקיימים התנאים להמשך אפיק טיפולי, ולכן לא בא בהמלצה על הטלת צו מבחן. מאחר שהנאשם עשה מאמצים להשתלב בטיפול ונתרם ממנו בהתאם ליכולותיו, הומלץ להתחשב בכך בשיקולי הענישה.

הדיון שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש בחודש אוקטובר 2024, נדחה בשל פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'.

בדיון שהתקיים ביום 27.12.2023 ביקשה ב"כ המאשימה להגיש כראיה לעונש דיסק עם הסרטונים שתיעדו את האירוע נושא האישום הראשון. הגם שהגשת הסרטונים הללו הייתה חלק מההסדר הדיוני בין הצדדים, פרץ ויכוח עז בין באי כוח הצדדים באשר להגשתו. ב"כ הנאשם רצה להגיש יחד עם הסרטונים גם דו"ח צפייה ערוך על ידו, המתאר את האירוע וכן תמלול של הדברים שהוחלפו במהלך האירוע בין הנאשם למתלוננת, לפי גרסתו של הנאשם, ולמרות שהסרטונים לא כללו שמע ולא הייתה הקלטה קולית של האירוע. בית המשפט לא התיר לב"כ הנאשם להגיש את דו"ח הצפייה ואת התמלול. בנוסף, ב"כ הנאשם טען כי הסרטונים המצויים בידי המאשימה הם סרטונים ערוכים, שנמסרו על ידי המתלוננת, ולא כל הסרטונים כפי שהורדו על ידי המשטרה ממצלמות האבטחה של בית הנאשם.

כתוצאה מהתמשכות הדיון בשל המחלוקת המתוארת ולאור השעה המאוחרת, ביקש ב"כ הנאשם לדחות את הטיעונים לעונש. בית המשפט נענה לבקשתו והורה כי יוגשו כלל הסרטונים שהורדו ממצלמות האבטחה, ובהתאם נדחה מועד שמיעת הטיעונים לעונש.

ביום 20.2.2024 ב"כ המאשימה טענה לעונש. ב"כ הנאשם ביקש בשנית לדחות את טיעוניו לעונש לאור השעה המאוחרת ועל מנת שיוכל להתייחס לפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה בטיעוניה וציין כי הנאשם ישהה בחו"ל עד 18.3.2024. הדיון נדחה כבקשתו ליום 19.3.2024.

ביום 19.3.2024 הוגש על ידי ההגנה, בהסכמת ב"כ המאשימה, דיסק הכולל את הסרטונים שהורדו ממצלמות האבטחה בבית הנאשם וכן דו"ח צפייה שנערך על ידי ההגנה, שקטעים ניכרים ממנו הושחרו לאחר שהמאשימה עברה עליו. בסיום הטיעונים לעונש, ניתנה החלטה לפיה הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בשב"ס.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה סקרה את שני האישומים בהם הורשע הנאשם. לטענתה, מעובדות האישום הראשון עלה כי הנאשם פעל בצורה אלימה וללא רחמים, כלפי המתלוננת, הן בתוך הבית והן מחוצה לו, והכל לעיני בנם שנכח באירוע וניסה לאחוז בנאשם שהשתולל, על מנת להגן על אמו. ב"כ המאשימה טענה כי מהסרטונים ניתן להתרשם מחומרת האירוע, ועולה מהם כי במשך דקות ארוכות, נכנס הנאשם אל הבית, יצא ממנו, תקף את המתלוננת, הסתכל על הדלת כאילו ממתין שזו תשוב אז יוכל לתקוף אותה שוב, כפי שאכן קרה בפועל בהמשך. לטענת ב"כ המאשימה, אין בטענת ההגנה כי המתלוננת היא זו ששבה אל הבית פעם אחר פעם כדי להצדיק ולו במעט את התנהלות הנאשם כלפיה. עוד הוסיפה וטענה כי ניתן לראות בסרטונים, כי רוב האירוע התרחש מחוץ לבית הנאשם, לאחר שהוא כבר אפשר את כניסת המתלוננת לתוך הבית, או אז שב וגירש אותה באלימות. ב"כ המאשימה טענה כי הבסיס לטענת הנאשם לפיה המתלוננת נכנסה לבית נגד רצונו נשמט כאשר הנאשם גרר את המתלוננת בשערות ראשה אל תוך הבית. בהמשך למתואר, הנאשם הציע למתלוננת כוס מים, וכשזו סירבה לשתות בעודה יושבת על כיסא, המשיך להכותה בפניה, כשביניהם חוצץ ילדם הקטין בן ה- 4. ב"כ המאשימה ציינה כי גם במהלך האירוע המתואר באישום השני בו הורשע הנאשם, נכח בנם הקטין של השניים.

לטענת ב"כ המאשימה, כתב האישום המתוקן כולל שני אירועים נפרדים, המלמדים על התנהגות אלימה מתמשכת של הנאשם כלפי המתלוננת, כל זאת זמן שקיימים פערי כוחות ניכרים בין השניים, ומסוכנות הנאשם זועקת לשמיים, כפי שעלה הן מעובדות כתב האישום המתוקן והן מהסרטון.

ב"כ המאשימה טענה כי במעשיו פגע הנאשם באופן קשה בערכים חברתיים מוגנים שונים, בהם זכותו של הפרט לביטחון אישי, לשלוות הנפש והגוף, בייחוד כאשר מדובר באלימות בתוך התא המשפחתי. לשיטתה, לנאשם היו אפשרויות שונות כיצד לפעול באירוע נושא האישום הראשון, כך למשל יכול היה לנעול את דלת הבית, להזעיק משטרה או להתעלם מהמתלוננת, אולם הוא בחר להמשיך להכותה.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה וטענה כי מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בשני האישומים יחדיו נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

בנוסף, ב"כ המאשימה סקרה את האמור בארבעת התסקירים שהתקבלו, וטענה כי עולה מהם שהנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, אינו מבין את החומרה שבהם, ושב ומלין על התנהלות המתלוננת ועל התמשכות ההליכים המשפטיים. עוד טענה כי למרות הזמן שחלף, השתלב הנאשם בהליך טיפולי קצר טווח בלבד, ובניגוד להמלצת שירות המבחן סירב להמשיך בטיפול המשכי וייעודי, על כן שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינו. כן הפנתה ב"כ המאשימה לכך שהמתלוננת מסרה כי היא אינה מעוניינת לשמוע אודות הנאשם וכי מאז קרות האירועים היא פנתה לקבלת טיפול נפשי.

בסיום טיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל וכן ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשם טען כי יש לתת משקל משמעותי לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נושא האישום הראשון לאור חריגותן, והפנה לכך שהמתלוננת הקישה את הקוד של דלת הכניסה מספר פעמים ונכנסה לבית ללא רשות. לטענתו, בהתאם לסדרי השהות, שעה שהקטין שהה בבית הנאשם, הגיעה המתלוננת ללא תיאום ובניגוד לצו שיפוטי במטרה לחטוף את הקטין, כן הסיגה את גבול חצרו וביתו בכך שניסתה להיכנס לבית שמונה פעמים, הלוך ושוב. ב"כ הנאשם הפנה לסעיף 18 לחוק המקרקעין וטען כי בהתאם לסעיף זה רשאי היה הנאשם להשתמש בכוח סביר כדי להוציא את המתלוננת מביתו, ולדבריו, יש לתת לכך משקל משמעותי בעת בחינת נסיבות האירוע. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם כעס על כך שהמתלוננת הגיעה לביתו כדי לקחת את הקטין, ולדבריו, כעסו היה מוצדק. כמו כן, והגם שלא היה חייב לעשות כן, בסופו של אירוע זה, איפשר הנאשם למתלוננת לקחת את הקטין.

בהתייחסותו לטענת ב"כ המאשימה לפיה היה על הנאשם לנעול את דלת ביתו ולא לאפשר את כניסתה של המתלוננת, טען כי המתלוננת עמדה דקות ארוכות מחוץ לבית, כשלקטין נודע על נוכחותה והוא לא נשאר אדיש לכך. על כן, לשיטתו, לא הייתה לנאשם כל ברירה אלא לפתוח לה את הדלת ולא היה זה סביר באותו רגע נתון להתקשר למשטרה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי המתלוננת הייתה זו שהיה עליה לפנות למשטרה אם חששה לשלום הקטין ולא הנאשם והפנה לפסק הדין של בית משפט השלום לענייני משפחה, וכן טען כי המתלוננת הייתה שותפה באופן מלא לחשיפת הקטין לאירוע.

ב"כ הנאשם טען כי כחודשיים טרם האירוע נושא האישום הראשון עזבה המתלוננת את הבית, צפתה במצלמות האבטחה של הבית לאחר שהם התגרשו, ללא ידיעת הנאשם, תוך פגיעה בפרטיותו, והעבירה את הסרטונים שהורדו מהמצלמות למשטרה. ב"כ הנאשם ציין כי בגין האמור הגיש הנאשם נגד המתלוננת תביעה אזרחית שהתקבלה ובגינה חויבה המתלוננת לשלם לו פיצוי והפנה לפסק דין שניתן בתביעה זו מיום 05.02.24 על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתיק תלה"מ 46657-03-23 (להלן: "פסה"ד האזרחי").

עוד טען ב"כ הנאשם כי במהלך האירוע נושא האישום הראשון ביצעה המתלוננת שתי עבירות פליליות של חטיפת ילד והפרת צו שיפוטי והיה מקום שתיחקר עליהן ולטענתו, תקיפת הנאשם הייתה בכדי למנוע ממנה לחטוף את הקטין.

לטענת ב"כ הנאשם, טרם הגירושין היו היחסים בין הנאשם למתלוננת מורכבים, כשלשני הצדדים האחריות המלאה לכך. ב"כ הנאשם ביקש שיינתן משקל לקולה לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לקח אחריות למעשיו, הביע בושה וצער על מעשיו ובשל הודאתו נחסך הצורך בעדות המתלוננת. בנוסף טען ב"כ הנאשם כי יש להתחשב לקולה בחלוף הזמן - כשלוש שנים ממועד ביצוע העבירות, עינוי הדין שעבר הנאשם והסכמתו להשתלב בהליך טיפולי כעולה כבר מהתסקיר הראשון. כן טען כי יש להתחשב בהליך הטיפולי המשמעותי שעבר בשירות המבחן ולהמלצת שירות המבחן להתחשב במאמציו של הנאשם במסגרת שיקולי הענישה.

ב"כ הנאשם טען כי במקרים החמורים בהרבה מעניינו של הנאשם, ההליכים משפטיים הסתיימו ללא הטלת מאסר בפועל או בדרך של עבודות שירות, ולעיתים אף ללא הרשעה בדין. בסיום טיעוניו לעונש, עתר ב"כ הנאשם לקביעת מתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר בפועל והפנה לפסיקה, והוסיף כי יש לאפשר לנאשם לחזור לנהל שגרה נורמטיבית.

עת ניתנה לנאשם ההזדמנות לומר את דבריו טרם גזר הדין, מסר שלאורך ניהול ההליך הוא חש בוש ונכלם על מעשיו ולקח עליהם אחריות. הנאשם טען כי הוא נתרם מההליך הטיפולי וחש שהייתה לכך השפעה מיטיבה עבורו. בהתייחסותו לאירוע נושא האישום הראשון, טען כי ציפה לבלות עם הקטין באותו סוף שבוע, לאחר שלא התראה עמו במשך חמישה חודשים ביוזמת המתלוננת. הנאשם מסר כי לצד מעשיו, אותם הוא רואה בחומרה, ביקש כי יינתן משקל לנסיבות לפיהן המתלוננת היא שפלשה לטריטוריה שלו ללא הצדקה וגרמה לכאוס, כל זאת שעה שהקטין שהה עמו באותה העת וצפה בעל כורחו בכל שהתרחש.

דיון והכרעה

הנאשם התנהג באופן אלים כלפי המתלוננת, באירוע נושא האישום הראשון עת היו גרושים, ובשני האירועים נושאי האישום השני, שהם קודמים בזמן לאירוע נושא האישום הראשון, עת הם היו נשואים זה לזו והתגוררו יחד.

למרות שקיים פער זמנים של כחמישה חודשים בין שלושת המקרים המתוארים בשני האישומים, נוכח העובדה שבכל המקרים מדובר בעבירות אלימות כלפי המתלוננת, לאור מבחן "הקשר העובדתי" שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)), ומאחר ששני הצדדים עתרו להטלת עונש כולל בגין שני האישומים, יקבע מתחם עונש אחד לכלל העבירות שבכתב האישום.

במעשיו פגע הנאשם בערכים החברתיים המוגנים של שמירה על כבוד האדם, שלמות הגוף ותחושת הביטחון האישי. עבירות אלימות פוגעות לא רק בגופו של הנפגע, אלא גם בשלוותו, בנפשו וברוחו, ומכאן החומרה הרבה שטמונה בהן. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעבירות אלימות בחיק המשפחה.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה באישום הראשון, שקלתי לקולה את העובדה כי הנאשם לא היה זה שיזם את המפגש עם המתלוננת אלא המתלוננת היא שיזמה זאת ונכנסה לשטח ביתו של הנאשם ללא הזמנתו ובניגוד לרצונו. המתלוננת הגיעה לבית הנאשם עת הקטין שהה עימו וסירבה לעזוב את המקום, והתנהגותה ליבתה את זעמו של הנאשם. הנאשם מסר לשירות המבחן כי התנהגותו התוקפנית והאלימה נבעה מתסכול שצבר כלפי המתלוננת בתקופת הפרידה והליך הגירושין. עובדה זו ראויה להתחשבות לקולה, אך מובן שלא היה בה כדי להצדיק נקיטה באלימות של ממש מצד הנאשם כלפי המתלוננת.

בסרטונים שתיעדו את האירוע ניתן לצפות באופן הפעלת הכוח מצד הנאשם כלפי המתלוננת, לרבות דחיפתו אותה לעבר מדרגות הכניסה לבית שגרמה לנפילתה לקרקע, באחיזתו בשערות ראשה תוך שהכה אותה בראשה ובפניה ובהמשך היכה בפניה עת ישבה.

למרבה הצער, כל הסיטואציה האלימה הזו הייתה לנגד עיניו של בנם הקטין, אשר נחשף להתנהגות הבריונית של הנאשם, כשבסרטונים ניתן להבחין בהשפעת האירוע על הקטין שפרץ בבכי, ודחף את הנאשם בניסיון שלא צלח להניאו מלהמשיך ולהכות את המתלוננת.

הגם שהנאשם עבר את העבירה באישום הראשון על רקע התנהלותה של המתלוננת, שהגיעה למקום וסירבה לעזוב, והגם כי יש לגנות את האופן בו פעלה, אין בכך כדי להקהות את חומרת מעשיו.

לנאשם הייתה שליטה מלאה על מעשיו ולא נגרעה יכולתו להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשיו או את משמעותם. אדרבא, יכול היה להימנע מהם ולפעול בדרכים חלופיות וללא אלימות.

כתוצאה מתקיפת הנאשם, במהלך ההתרחשות הזו נגרמו למתלוננת חבלות בראשה ובגפיים התחתונות.

האישום השני כולל שני אירועים נפרדים, גם בהם מדובר במעשי אלימות בדרגת חומרה שאינה מבוטלת, בשניהם תקף הנאשם את המתלוננת על רקע ויכוח ביניהם. באחד מהם, קילל הנאשם את המתלוננת ודחף אותה על ארונות המטבח, ובשני, היכה באמצעות ידו בראשה, עת היא ישבה במטבח והקטין ישב עליה.

מעובדות האישום השני עולה כי לא מדובר באלימות מתוכננת כלפי המתלוננת, אלא אלימות על רקע ויכוחים של מה בכך, ולאחר שנראה כי הנאשם איבד רסן על התנהגותו.

אף שבשני האירועים הללו לא נגרמו חבלות למתלוננת, לצד המכאוב כתוצאה מהדחיפה והמכה בראש, ניתן להעריך כי תקיפות אלו גרמו למתלוננת לתחושת השפלה.

עוד יש לציין כי בכל משלושת האירועים המתוארים, לא הייתה כל אלימות פיזית מצד המתלוננת כלפי הנאשם, לא לפני ולא אחרי התקיפות שספגה ממנו.

לריבוי העבירות המתוארות בכתב האישום יש לתת את הדעת לחומרה בעת קביעת מתחם העונש ההולם.

במכלול הנסיבות המתוארות, בשים לב לרמת האלימות הפיזית שהופעלה על ידי הנאשם כלפי המתלוננת והחזרתיות בביצוע המעשים, אני קובעת כי הפגיעה בערכים המוגנים במקרים המתוארים בכתב האישום היא ממשית ומוחשית ואינה מצויה ברף נמוך.

בתי המשפט עמדו פעם אחר פעם בפסיקותיהם על חומרת עבירות אלימות המבוצעות כלפי נשים על ידי בני זוגן ועל הצורך בהטלת ענישה מרתיעה. ראו לדוגמה את דברי בית המשפט העליון בהחלטה שניתנה לאחרונה -

"בית משפט זה שב ועומד על החומרה המגולמת בעבירות אלימות בתוך המשפחה, ושל עבירות אלימות כלפי נשים מצד בני זוג בפרט. דומה, כי למרבה הצער הללו הפכו בשנים האחרונות לחזון נפרץ במחוזותינו."

רע"פ 2503/24 נחימוב ני נ' מדינת ישראל (28.03.2024)

ראו גם את דברי בית המשפט העליון ב-ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2007):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה."

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות ולנסיבותיו האישיות של הנאשם שעמד לדין.

ראו והשוו: רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2016); ת"פ (שלום-אש') 27788-06-18 מדינת ישראל נ' פלוני (4.6.2019); ת"פ (שלום-רמלה) 56950-08-18 מדינת ישראל נ' ישראלוב (29.12.2020).

כך עולה גם מהפסיקה אליה הפנו הצדדים לתמיכה בעתירתם לעונש, כדלקמן:

ב"כ המאשימה - רע"פ 1529/23 שמלה נ' מדינת ישראל (15.03.2023); ת"פ (שלום-נת') 56886-10-20 מדינת ישראל נ' אגבאריה (17.02.2021); ת"פ (שלום-ראשל"צ) 56373-11-20 מדינת ישראל נ' אבולדזה (13.04.2021); ת"פ (שלום-רמלה) 948-09-19 מדינת ישראל נ' אבו סלימאן (1.12.2019); ת"פ (שלום-רמ') 40776-12-19 מדינת ישראל נ' אבו מחסן (12.12.2021); ת"פ (שלום-ראשל"צ) 72801-12-19 מדינת ישראל נ' פרברוב (10.11.2021) ו-ת"פ (שלום-רמ') 12048-12-18 מדינת ישראל נ' אלולו (4.8.2020).

ב"כ הנאשם - ת"פ (שלום-נת') 20399-01-19 מדינת ישראל נ' פלוני (30.09.2021); ת"פ (שלום-ק"ג) 65384-01-19 מדינת ישראל נ' פלוני (21.06.2020); 52600-08-19 מדינת ישראל נ' פלוני (22.06.2021); ת"פ 45062-01-19 מדינת ישראל נ' אלירן לנץ (10.05.2021).

יש לדחות את טענת ההגנה, לפיה מעשיו של הנאשם היו "מעשים סבירים" בנסיבות העניין ותואמים את הוראות סעיף 18 (א) לחוק המקרקעין,תשכ"ט-1969, לפיו: "המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין...".

בהתאם לחוק היה רשאי הנאשם לנסות למנוע את כניסת המתלוננת לביתו, ולפיכך, כאשר הוא לא פתח את הדלת, סירב להכניסה, דרש ממנה לצאת ואף כשהדף אותה, המדובר במעשים סבירים התואמים את הוראות סעיף 18(א) לחוק המקרקעין וביצועם אינו מהווה תקיפה שלא כדין.

אולם, הנאשם בחר להתעמת עם המתלוננת, באופן שחרג מהמידה הדרושה לשימוש בכוח סביר כדי למנוע הסגת גבול, תוך הסלמת תגובותיו באמצעות תקיפות מוחשיות ועוצמתיות והפעלת כוח של ממש על ידי משיכת שערות ראשה של המתלוננת, דחיפתה לעבר מדרגות הכניסה לבית שגרמה לנפילתה, והכאתה בפניה ובראשה באמצעות ידו, וכל זאת, שעה שהנאשמת לא נקטה כלפיו באלימות פיזית.

מכל האמור ובנסיבות העניין, לא היה כל מקום ולא ניתן לתת כל הצדקה להפעלת כוח פיזי ברוטאלי כפי שבחר הנאשם להפעיל כלפי המתלוננת.

לאור כל המפורט לעיל ולאור עקרון ההלימה, הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות והענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את כלל העבירות נע החל ממספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

לא נטען על ידי מי מהצדדים ולא מצאתי כי יש מקום לחרוג לחומרה ממתחם העונש ההולם מטעמי שמירה על שלום הציבור או לחומרה מטעמי שיקום, ועל כן, יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה, על פי הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות.

אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, אציין כי הנאשם בן 59, גרוש בשנית ואב לארבעה ילדים משתי מערכות יחסים קודמות שניהל, בעל עסק עצמאי בתחום היהלומים. כלל נסיבותיו האישיות של הנאשם מופיעות בתסקירי שירות המבחן ולא אחזור עליהם.

בבסיס השיקולים לקולה התחשבתי בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, בהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הבעת הצער והחרטה מצדו בגין מעשיו, החיסכון בזמן השיפוטי והעובדה שהודאתו ייתרה את הצורך בהעדת המתלוננת. עוד הבאתי בחשבון את רצונו ונכונותו של הנאשם להיות פעיל בגידול בנו הקטין, חרף הסכסוכים והמחלוקות הקיימות בינו לבין המתלוננת.

אף שיש להתחשב בכך שהנאשם עבר טיפול קצר מועד במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ונתרם ממנו, לא ניתן להתעלם מכך שעדיין קיים סיכון כי ישוב ויפעל באלימות כלפי המתלוננת, זאת גם לנוכח סירובו להשתלב בטיפול המשכי ארוך טווח, כפי ששירות המבחן סבר שראוי כי ישתלב בו, ונוכח התמשכותו של הסכסוך בין השניים. על כך ניתן ללמוד מתסקירי שירות המבחן ומטיעוני ההגנה לעונש במסגרתם עלה כי הנאשם ממשיך להפנות את האצבע המאשימה כלפי המתלוננת ולהטיל עליה את מירב האשמה.

כך ניתן ללמוד גם מהתביעה האזרחית שהגיש הנאשם כנגד המתלוננת בגין כניסתה לביתו באירוע נושא האישום הראשון, שעה שזו הוגשה סמוך לאחר מועד הגשת התסקיר השני. יוזכר כי באותו מועד של הגשת התביעה האזרחית מסר הנאשם לשירות המבחן כי הוא מבין את הפסול שבהתנהגותו, מכיר בכך שפעל באלימות כלפי המתלוננת והביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי, והמשיך לנהל את התביעה האזרחית במקביל להתנהלות ההליך הפלילי.

כך ניתן ללמוד גם מעיון בפסק הדין האזרחי שניתן בתביעת הנאשם כנגד המתלוננת, אליו הפנה ב"כ הנאשם, לאחר קבלת היתר לכך מבית המשפט לענייני משפחה, אף שבהחלטתו הותירו חסוי, ולכן אתייחס אליו בתמצית במסגרת גזר הדין.

יובהר כי פסק הדין האזרחי ניתן בתביעה כספית נזיקית שהגיש הנאשם על סך 467,000 ₪ כנגד המתלוננת, הכוללת שלושה ראשי נזק:- 181,300 ₪ בגין הסגת גבול באירוע הנדון באישום הראשון; 181,300 ₪ בגין צפיית המתלוננת במצלמות האבטחה של בית הנאשם, ויתרת סכום התביעה בגין טענה לתלונת שווא שהגישה המתלוננת נגד הנאשם באירוע אחר.

בית המשפט לענייני משפחה חיווה דעתו באשר לאירוע הנדון באישום הראשון, מצא לנכון לתאר את "תוצאותיו העגומות, לשון המעטה, של אותו ליל שבת", וציין כי המתלוננתסיימה את אותו לילה קשה בבית החולים והנאשם סיימו בבית המעצר.

בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת הנאשם פיצוי בסך של 30,000 ₪ בלבד (פחות מעשירית מסכום התביעה) בגין הסגת גבול ביתו על ידי המתלוננת, ודחה את יתר טענותיו של הנאשם, לאחר שקבע כי הן לא הוכחו. למרות האמור, מצא לנכון ב"כ הנאשם לחזור ולטעון בטיעוניו לעונש טענות שנדחו בפסק הדין האזרחי, כמו למשל הטענה כי המתלוננת צפתה במצלמות האבטחה של בית הנאשם, כאילו הן עובדות שהוכחו.

בעוד שב"כ הנאשם טען לפניי כי לא עמדה לפניי הנאשם כל אלטרנטיבה אחרת, בפסק הדין קבע בית המשפט לענייני משפחה כי נכון היה עושה הנאשם אם היה משיב למתלוננת את הקטין ומבקש סעדים בדרך המקובלת מבית המשפט. עוד קבע כי היו לשני הצדדים הזדמנויות רבות לעצור לילה עגום זה ותוצאותיו, אך איש מהם לא השכיל לעצור את כדור השלג המתגלגל.

כמו כן, מעיון באמור בפסק הדין האזרחי, ניתן ללמוד כי בית המשפט לענייני משפחה התרשם מהצדדים וכך גם מהתסקירים שהוגשו לתיק כי קיים קונפליקט עז בין הצדדים, חוסר אמון, חוסר תקשורת וכיו"ב, כשכל אחד מהצדדים מלא טענות כרימון כלפי האחר.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין לקבל את האלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת אל מול הקטין, וזאת גם אם המתלוננת נכנסה לביתו באופן מפתיע ולא קרוא. עוד קבע כי עד שהצדדים לא ילמדו שפה אחרת, צפויים הם והקטין, להמשיך לחיות בצל קונפליקטעז ומתמשך.

גם באשר לטענת ב"כ הנאשם שנטענה במסגרת טיעוניו לעונש לפיה ביצעה המתלוננת שתי עבירות פליליות של חטיפת ילד והפרת צו שיפוטי לא מצאתי בסיס בקביעות בפסק הדין האזרחי. נהפוך הוא, בפסק הדין נקבע כי הנאשם איפשר למתלוננת לקחת את הקטין עמה.

בפסיקה נקבע כי ניסיון החיים מלמד כי כאשר גבר נוהג באלימות כלפי בת-זוגו בהווה או בעבר, אירועי אלימות ברף נמןך יכולים להוות סמן מקדים לאירוע אלימות חמור הרבה יותר, וחשש זה גובר כאשר מדובר במספר אירועי אלימות (רע"פ 2329/23 פלוני נ' מדינת ישראל (23.03.2023) (להלן: "עניין פלוני")).

עוד אציין בהקשר זה כי נקבע בפסיקה כי בעת גזירת הדין בעבירות אלימות במשפחה, יש לתת עדיפות בשיקולי הענישה לשיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולי השיקום, כפי שנאמר לדוגמה בעניין פלוני:

"... אל לנו לבכר את הצד האלים ושיקולי שיקומו אלא את קורבן האלימות ושלמות גופו, כמו גם שיקולי גמול והרתעה. נדרש אפוא ליישם מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה."

לא הוצג על ידי ההגנה כל נזק שעלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו, אך יש להניח כי עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות עלול לפגוע בו כמי שמנהל עסק עצמאי במסגרתו הוא נוסע מרבה לדבריו לטוס לחו"ל.

לנוכח כל האמור לעיל, יש לגזור על הנאשם עונש המצוי בחלקו התחתון של מתחם הענישה, אך לא ניתן לסיים את ההליך המשפטי הזה בענישה שאינה כוללת ענישה ממשית ומוחשית, הן לשם הרתעת הנאשם והן לשם הרתעת הרבים. בנוסף, מצאתי כי המתלוננת זכאית לקבלת פיצוי הולם בגין האירועים נושא כתב האישום.

סוף דבר

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר לתקופה של חמישה חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות , החל מיום 14.8.2024 ב"בית אבות עולי בולגריה", רחוב האם 8 ראשון לציון, 5 ימים בשבוע , לפי טווח השעות המתאפשר על פי חוק העונשין.

הובהר לנאשם כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע וכי כל הפרה בעבודות השירות או ביצוע עבירות נוספות, יביאו להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר.

על הנאשם להתייצב ביום 14.8.2024בשעה 08:00 לצורך קליטה לפני המפקח על עבודות השירות ביחידת ברקאי, רחוב לוחמי בית"ר 6, רמלה.

ב. מאסר על תנאי למשך 5 חודשים לבל יעבור הנאשם בתוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ג. מאסר על תנאי למשך 3 חודשים לבל יעבור הנאשם בתוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג עוון.

ד. הנאשם ישלם למתלוננת, עדת תביעה מס' 1, פיצוי בסך של 5,000 ₪, וזאת לא יאוחר מיום 1.8.2024. על המאשימה להעביר למזכירות בית המשפט את פרטי המתלוננת הנדרשים לצורך ביצוע תשלום תוך 10 ימים.

הפיצוי יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, וניתן יהיה לשלמו בתוך שלושה ימים מיום גזר הדין באחת הדרכים המפורטות באתר האינטרנט של המרכז.

צו כללי למוצגים.

זכות ערעור לבית המשפט מחוזי מרכז- לוד תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות בשב"ס ולשירות המבחן למבוגרים.