בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

תפ"ח 13024-10-22 מדינת ישראל נ' פלוני 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עינת בניטה

ב"כ הנאשם עו"ד עמית פרנטי

ב"כ נפגעת העבירה עו"ד תמי נותב פייל

הנאשם הובא באמצעות שב"ס

נוסח זה של גזר הדין מותר בפרסום

גזר דין

1.  הנאשם הודה בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר דיוני ללא הסכמות לעניין העונש, והורשע על פי הודאתו בביצוע עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(2) ו-(3) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

עובדות כתב האישום המתוקן

2. בין הנאשם לבין המתלוננת שררה היכרות מוקדמת על רקע עבודתם במתחם הצימרים "צימר בכפר" בכפר סבא (להלן: "המתחם"). במסגרת עבודתם, לנו השניים בחדרי מגורים נפרדים בתוך המתחם.

3.  ביום 26.9.22 בסמוך לשעה 07:00 בבוקר, התקשר הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת וביקש ממנה להגיע לחדרה באמתלה שעליו לבדוק האם יש במקום סמים. המתלוננת השיבה כי אינה מחזיקה סמים בחדרה, אך הסכימה לבקשתו להגיע ולבדוק את האמור בעצמו.

4.  בחלוף דקות אחדות, הגיע הנאשם לחדר כשהוא מצויד בסכין שהוסלקה בחלק האחורי של כיס מכנסיו (להלן: "הסכין"), וביקש מהמתלוננת כי תיכנס ראשונה לחדר והוא יכנס אחריה. המתלוננת עשתה כדברו, נכנסה לחדר ונעמדה בסמוך למיטה, והנאשם נכנס אחריה וסגר את הדלת. או אז, אחז הנאשם בכוח את צווארה של המתלוננת וחנק אותה, נצמד אל גופה והצמידה בכוח לקיר ושלף בידו השנייה את הסכין וכיוון אותה לבטנה. כל אותה העת ניסתה המתלוננת להדוף את הנאשם ממנה ולהיאבק בו, ואילו הנאשם המשיך לחנוק אותה וגרם לה לפציעות בצווארה.

5. במהלך המאבק ביניהם, אחז הנאשם את המתלוננת והדף אותה בכוח לעבר המיטה כשהסכין מוצמדת לבטנה ואיים עליה כי אם תצעק יהרוג אותה, ודרש ממנה לא לספר לאף אחד על מעשיו ולא להתלונן במשטרה. המתלוננת בתגובה התחננה בפני הנאשם כי לא יהרוג אותה.

6. בעודה שכובה על המיטה, הפשיל הנאשם את מכנסיו, איים על המתלוננת באומרו: "אני אהרוג אותך עכשיו, תורידי מכנסיים יא שרמוטה" והפשיל את מכנסיה ואת תחתוניה בכוח ובאיומים. המתלוננת חששה מהנאשם, רעדה והתחננה בפניו שלא יפגע בה או יהרוג אותה.

7. הנאשם לא שעה לתחנוניה של המתלוננת, הורה לה להרים את רגליה כלפי מעלה כאשר היא שכובה על המיטה, והמתלוננת אשר חששה מהנאשם עשתה כדבריו. בשלב זה הניח הנאשם את הסכין ליד המיטה, רכן מעל המתלוננת כשאיבר מינו חשוף, והמתלוננת אמרה לו: "לא". בשל כך, לקח הנאשם בחזרה את הסכין, הצמידה לבטנה של המתלוננת, ואיים עליה באומרו: "שרמוטה תרימי רגליים למעלה". בשל איומי הנאשם המתלוננת עשתה כדבריו והוא הניח את הסכין בחזרה ליד המיטה.

8. בשלב זה החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, כשכל אותה העת היא מתחננת אליו לחדול ממעשיו. חרף זאת, המשיך הנאשם לבעול את המתלוננת, כשהוא מסובב אותה על הצד ולאחר מכן על גבה, עד אשר הגיע לפורקן מיני.

9. באותה העת קם הנאשם, לבש את מכנסיו, הוציא את הטלפון הנייד שלו מכיס מכנסיו וצילם את המתלוננת כשהיא עירומה בחלק התחתון של גופה. או אז, איים עליה שאם תתלונן במשטרה או תספר לאחראי עליהם בעבודה על המקרה הוא יפרסם את התמונה למשפחתה, לחבריה, וברשת ה"פייסבוק", ויהרוג אותה.

ראיות לעונש מטעם המאשימה

תסקיר נפגעת העבירה

10. [הושמט].

11. [הושמט].

12. [הושמט].

13. [הושמט].

14. [הושמט].

15. [הושמט].

16. [הושמט].

17. [הושמט].

18. [הושמט].

תמצית טיעוני ב"כ המאשימה

19.  ב"כ המאשימה, עו"ד אפרת פאר, הפנתה לעובדות כתב האישום המתוקן, וטענה כי מעשי הנאשם פגעו בערכים המוגנים של כבוד האדם, צנעת הפרט והזכות לפרטיות, וכי מידת הפגיעה בערכים אלה היא ברף הגבוה.

20.  באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, נטען, כי חלקו של הנאשם בלעדי, הנאשם תכנן את מעשיו, ניצל את עבודתם המשותפת על מנת להגיע לחדרה, השתמש בנשק קר על מנת להשיג את מבוקשו וגרם למתלוננת לחבלות במסגרת האינוס. באשר לנזק שנגרם למתלוננת, הפנתה לאמור בתסקיר נפגע העבירה, וכן להמלצה להשית על הנאשם פיצוי כספי משמעותי.

21.  ב"כ המאשימה עתרה לקבוע מתחם עונש הנע בין 11 ל-15.5 שנות מאסר, והפנתה לפסיקה התומכת לשיטתה בעתירתה זו. כן אבחנה את הפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם בציינה כי שלא כבענייננו, המדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי ובנסיבות שונות.

22.  באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, צוין כי הנאשם הודה והורשע, ואולם זאת לאחר שנשמעה עדות המתלוננת, על כל הכרוך בכך.

23.  ב"כ המאשימה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל מאסר על תנאי בר הפעלה (ע/1, ע/2), ועתרה להשית על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם, נוכח עברו הפלילי והניהול החלקי של התיק. כן ביקשה להפעיל בעניינו את המאסר המותנה באופן מצטבר לעונש בתיק דנן.

תמצית טיעוני ב"כ הנאשם

24.  ב"כ הנאשם, עו"ד עמית פרנטי, לא חלק על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ואולם טען כי מתחם העונש ההולם צריך להיות נמוך מזה לו עתרה ב"כ המאשימה, ובהתאם גם העונש שיושת על הנאשם בסופו של יום.

25.  הוטעם כי ענישה היא לעולם אינדיווידואלית, גם אם עסקינן בעבירות חמורות, כי מנעד הענישה בעבירות המין הוא רחב וכי יש לשקול בכל מקרה ומקרה את נסיבות ביצוע העבירה הייחודיות לו. ב"כ הנאשם עתר לקבוע מתחם עונש "שגבולו התחתון הוא מספר חד ספרתי והעליון דו ספרתי נמוך", והפנה לפסיקה התומכת לשיטתו בעתירתו זו. הובהר כי כאשר מדובר בפסקי דין בהם קיימת הרשעה בעבירת אינוס שלא בנסיבות מחמירות כבענייננו, אך בנסיבות חמורות המפורטות בעובדות, מושתים על הנאשמים עונשי מאסר חד ספרתיים. כן אבחן לקולא את ענייננו מהפסיקה אליה הפנתה המאשימה, בציינו כי המדובר בה בנסיבות חמורות יותר, הכוללות אלימות קשה וחבלות רבות.

26.  באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נטען כי המדובר באירוע אחד ובנפגעת אחת, ולא ניתן להשוות בינו לבין פסקי דין שעוסקים במספר אירועים חוזרים ושיטתיים או במספר נפגעות שונות. עוד צוין כי בענייננו קיימת היכרות מוקדמת, גם אם לא מעמיקה, בין הנאשם לבין המתלוננת.

באשר לטענת ב"כ המאשימה לפיה המדובר בעבירה מתוכננת, נטען כי גם אם ניתן לראות תכנון מסוים במעשים, אין המדובר בתכנון משמעותי או מובהק. האירוע התרחש במקום עבודתם וארך דקות ספורות, כשההתנהלות שקדמה לאירוע היתה קצרה אף היא. אין המדובר במעבר גאוגרפי בין מקום אחד לאחר או בסד זמנים ממושך אשר מלמדים מטיבם על תכנון.

באשר לנסיבות המחמירות בהן הודה הנאשם, נטען כי הן מתקיימות שלא בשיא עוצמתן. כך נטען כי הנאשם לא עשה שימוש בפועל בסכין, וכי החבלה הפיזית שנגרמה למתלוננת לא נגרמה כתוצאה מהסכין והיתה מינורית באופן יחסי.

27.  באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, צוין כי הנאשם בן 33, עובד זר בארץ מעל 10 שנים. נטען כי הנאשם עבד בעבודות בהם מועסקים עובדים זרים, שמתאפיינות בשעות עבודה ארוכות ושכר נמוך, אך במשך השנים הצליח לפרנס בכבוד את שני ילדיו, עמם לא מצוי בקשר כיום. מאז מעצרו אינו עובד והדבר משפיע על משפחתו. עוד צוין כי הנאשם לא מצוי כיום בקשר עם מי מבני משפחתו, גם אלה שבארץ וגם אלה שבחו"ל, ונמצא במעצר בבדידות מוחלטת, ויש לשקול גם נתון זה כשיקול לקולא, בייחוד נוכח תקופת המאסר הממושכת שצפויה לו.

כן נטען כי יש לזקוף לקולא את הודאת הנאשם, הגם שלא בהזדמנות הראשונה, שכן חסך בעטיה זמן שיפוטי לא מבוטל, וכי יש בהודאתו כדי ללמד על הבעת חרטה והפנמת הפסול שבמעשים.

לאור מכלול האמור, עתר להשית על הנאשם עונש באמצע מתחם העונש ההולם.

28.  אשר לפיצוי, נטען כי יש להימנע מלהשיתו שכן אין ביכולתו של הנאשם לשלמו.

דברי הנאשם

29.  הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו ועל הנזק שנגרם למתלוננת.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

30.  על פי מבחני הפסיקה (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)) מצאנו, כעתירת הצדדים, כי ראוי לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם, שכן מדובר בעבירות שנעשו במתלוננת אחת, כחלק מתכנית עבריינית אחת, וברצף של זמן ומקום.

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו

31.  הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהמעשים שביצע הנאשם כלפי המתלוננות הם כבוד האדם, שלמות הגוף והנפש, הביטחון האישי, הזכות לאוטונומיה על הגוף, וכן צנעת הפרט.

32.  בענייננו מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה, לנוכח חומרת המעשים ואופיים האלים והאכזרי, השימוש שנעשה בסכין תוך איומים על חייה של המתלוננת, מיקום המעשים בתוך חדר מגוריה שהיה אמור לשמש לה כמקום מבטחים, וההשלכות החמורות של הפגיעה.

33.  בתי המשפט עמדו לא אחת על החומרה היתירה הטבועה בביצוע עבירות המין, ובעבירות האינוס בפרט, בהיותן מהחמורות והבזויות שבעבירות המנויות בספר החוקים.

ראוי להפנות לדברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 14 (11.8.2008):

"הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה".

יפים גם הדברים שנקבעו בהקשר זה בע"פ 115/00‏ טייב נ' מדינת ישראל, פס' 19 (27.07.2000):

"עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על ריבונות האישה על גופה, על כבודה של האישה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על הָאֲנִי. בריח-התיכון בעבירת האינוס הוא הגנה בלתי מתפשרת על זכותה של האישה - כמוה כגבר - לבחירה חופשית; הרשות נתונה לה לאישה, וזכותה עומדת לה לבחירה חופשית מה תעשה ומה לא תעשה (והוא, כמובן, כל עוד לא תפלוש לשדה הזולת). פלישה שלא-בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם, משפילה היא - משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא - פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא - והעלבון עמוק וצורב. נרמס הָאֲנִי, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד".

34.  מפסיקת בתי המשפט עולה מגמת החמרה ברורה בענישתם של עברייני המין, מטעמי גמול והרתעה. בהקשר זה נקבע בע"פ 5167/09 דרביקין נ' מדינת ישראל, פס' כ"ח (1.2.12):

"...עבירות אלו מחייבות הטלת עונשים חמורים אשר ירחיקו את עברייני המין מן הציבור לתקופה ממושכת, ישקפו את חומרת העבירה באופן המגשים את אינטרס הגמול והרתעת היחיד והרבים, יעבירו מסר חד-משמעי של סלידה חברתית מן המעשים ויבטאו את הצורך בהגנה על הקרבנות...".

ובע"פ 764/12 ‏מדינת ישראל נ' גרמסיון, פס' 18 (23.06.2013):

"...בית משפט זה שב ועמד על הצורך בענישה משמעותית בגין עבירות מין, הן מטעמי גמול לעבריין והן מטעמים המתמקדים באינטרס הציבורי המחייב את הרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים".

35.  גם המחוקק נתן ביטוי לחומרת עבירת האינוס בנסיבות מחמירות בה הורשע הנאשם ולענישה המתחייבת בגינה, במסגרת הוראת סעיף 355 לחוק, הקובעת עונש מזערי העומד על רבע מהעונש המרבי הנקוב בצדה, קרי, 5 שנות מאסר.

נסיבות הקשורות לביצוע העבירות

36.  מעשיו של המערער אכזריים, ומעוררים שאט נפש. הנאשם ניצל את ההיכרות המוקדמת עם המתלוננת ואת האמון שרחשה לו על רקע עבודתם המשותפת במתחם. באופן המצביע על תכנון מוקדם, גרם לה בעורמה להסכים להכניסו לחדרה, וזאת בתואנה כי עליו לבדוק האם יש בחדר סמים וכן ביקש ממנה כי תיכנס ראשונה לחדר, ונכנס בעקבותיה כשהוא מסווה את הסכין, בה הצטייד מבעוד מועד.

37.  הנאשם נכנס לחדרה של המתלוננת, מקום מגוריה, מבטחה ומבצרה וכפה עצמו עליה באיומים ובאלימות. הוא התנפל במפתיע על המתלוננת, אחז בצווארה וחנק אותה, נצמד אל גופה והצמידה בכוח לקיר, שלף בידו השנייה את הסכין וכיוון אותה לבטנה, הדף אותה בכוח לעבר המיטה והפשיל את מכנסיה ואת תחתוניה. הנאשם אנס את המתלוננת בברוטליות, כשהוא מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בכוח ומשנה את תנוחות גופה, כשהוא אוחז בידו בסכין אותה הצמיד לבטנה, בעודו מאיים כי יהרוג אותה, ודורש ממנה לא לצעוק, להישמע לדרישותיו ולא לספר לאיש על מעשיו. הנאשם הטיל את אימתו על המתלוננת, כשהוא שב ומאיים עליה באמצעות הסכין כל אימת שניסתה לסרב ולהתנגד למעשיו, וגרם לה לחשוש לחייה. הנאשם אטם ליבו לתחנוניה של המתלוננת והמשיך במעשיו הנלוזים חרף התנגדותה וניסיונותיה להדפו ממנה, ולא הפסיק עד שהגיע לפורקן מיני.

38.  למעשים אכזריים אלה אף נלווה נדבך מילולי של השפלה, שכן במהלך מעשיו הטיח במתלוננת ביטויי גנאי מבזים. כמו כן, הוסיף הנאשם על פגיעתה של המתלוננת בכך שעם סיום האונס צילם אותה באמצעות הטלפון הנייד שלו בעודה עירומה בחלק התחתון של גופה, תוך שאיים עליה כי אם תעז ותתלונן במשטרה או תפנה לאחראי במקום עבודתם הוא יפרסם את התמונה למשפחתה, לחבריה, וברשת החברתית, ויהרוג אותה.

39.  הלכה היא כי בעבירות מין טמון נזק אינהרנטי לנפגעי העבירה, שאינו טעון הוכחה. בהקשר זה נקבע לא אחת כי עבירות מין בכלל, ועבירת האינוס בפרט, מסבות נזק פיזי ונפשי משמעותי לנפגעי העבירות. בענייננו גרמו מעשיו של הנאשם לפציעתה הפיסית של המתלוננת בצווארה וביתר שאת, כעולה בהרחבה בתסקיר נפגע העבירה, לצלקות בנפשה. מהתסקיר עולה תמונת נזק קשה ורחבת היקף, החולשת כמעט על כל תחומי חייה. [הושמט].

40. נוכח השימוש שעשה הנאשם בסכין שאותה כיוון והצמיד לבטנה של המתלוננת למימוש מאווייו המיניים האלימים, לא ניתן להתעלם אף מהנזק הפוטנציאלי החמור שעלול היה להיגרם לגופה ואף לחייה של המתלוננת.

מדיניות הענישה הנוהגת

41.  בפסיקה קיים מנעד רחב של עונשים המוטלים בעבירות מין המבוצעות בנסיבות דומות לענייננו. בבואנו לקבוע את מתחם העונש ההולם, התחשבנו בגזרי הדין שיפורטו להלן, וזאת בשינויים המחויבים.

א.  ע"פ 2370/06‏‏ אונויאטוב נ' מדינת ישראל (14.11.2007) - המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות (גרימת חבלות גופניות) ומעשה סדום בנסיבות אינוס מחמירות (גרימת חבלות גופניות). המערער הועסק יחד עם המתלוננת בבר. באחד הלילות, ניגש אליה והכריז כי הוא חושק בה. בהמשך, ולאחר שהמתלוננת סיימה את עבודתה ויצאה מן הבר, הלך המערער אחריה והציע לה להצטרף אליו לדירתו. משסירבה, אחז המערער בידה ומנע ממנה להמשיך בדרכה. מחמת פחדה, חזרה המתלוננת עם המערער לתוך הבר וניסתה להרגיעו. משביקשה לעזוב את המקום רץ המערער אחריה, משך אותה בחוזקה אל מאחורי הבר, הפילה ארצה ונשכב עליה. הוא הפשיט אותה כאשר כל אותה העת היא צועקת ומנסה להדוף אותו. בעודו אוחז בצווארה ומאיים עליה, ניסה לבעול אותה, ומשלא הגיע לזקפה האשים אותה בכך ואיים לפגוע בה. בפחדה הציעה המתלוננת למערער שיחדל ממעשיו ויתלווה אליה לביתה, מתוך ידיעה ששם שוהה חברה. אולם לאחר הליכה קצרה, גרר אותה המערער לחניון, הצמיד אותה לקיר, קרע שרשרת שענדה על צווארה והפשיטה בכוח ממעילה וחולצתה. נוכח התנגדות המתלוננת, איים עליה המערער כי יפגע בה בסכין, והטיח את ראשה בקיר. בהמשך, הושיב המערער את המתלוננת על הקרקע ודחף את איבר מינו בכוח לפיה. המתלוננת הדפה אותו, אולם הוא קפץ עליה והפילה על גבה, הפשיט בכוח את מכנסיה, קרע את תחתוניה, ודרש ממנה לעורר את זקפתו. בהמשך, הצמידה לקרקע והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אך משאיבד את זקפתו, שב ואיים על חייה, העמידה על ארבע והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

בית משפט קמא גזר על המערער, נעדר עבר פלילי, 14 שנות מאסר, ותשלום פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח. הערעור נדחה.

ב.  ע"פ 8802/07סימנדויב נ' מדינת ישראל (12.11.2009) (הוגש מטעם ההגנה) - המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות (תוך איום בנשק קר וגרימת חבלה גופנית), ניסיון למעשה סדום, קבלת דבר במרמה, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, והדחה בחקירה. המערער הציג בפני המתלוננת, ילידת 1938, אותה הכיר באקראי, מצג שווא לפיו הוא יכול לסייע לה לקבל אזרחות ישראלית. בעקבות כך הוא קיבל מידיה סכום כסף. במשך זמן רב הבטיח המערער כי הסדרת מעמדה של המתלוננת בארץ קרב, עד שבאחד הימים הוביל את המתלוננת לדירתו באמתלה כי ימסור לה שם את המסמכים המיוחלים. אולם, משהגיעה לדירה נעל המערער את הדלת, ובאיומים באמצעות סכין ובהמשך תוך הפעלתו של מכשיר חיתוך חשמל, ניסה לבצע בה מעשה סדום, ומשדחתה אותו, כפה עליה בכוח קיומם של יחסי מין. בית משפט קמא גזר על המערער, נעדר עבר פלילי, 11 שנות מאסר, ופיצוי למתלוננת בסך 40,000 ₪. הערעור נדחה.

ג. ע"פ 7867/11 מדינת ישראל נ' פלוני (16.9.2013) (הוגש מטעם ההגנה) - המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות מעשה סדום בנסיבות אינוס מחמירות (באיום בנשק וגרימת חבלות גופניות) ואיומים. המשיב נסע ברכב ליד תחנת אוטובוסים בה עמדו באותה העת מספר נוסעים שהמתינו לאוטובוס, וביניהם המתלוננת, והציע לה ולממתינים אחרים כי יסיעם לתחנה המרכזית בחיפה, תמורת 5 ₪ כל אחד. המתלוננת ושלושה נוסעים נוספים נענו להצעה ועלו לרכבו של המשיב. לאחר שירדו הנוסעים והמתלוננת נותרה לבדה ברכב, שאל אותה להיכן ברצונה להגיע, והיא השיבה לו מהו מקום חפצה. המשיב המשיך בנסיעה, ובשלב כלשהו פנה לכיוון חוף הים, שם עצר את רכבו והרכין את המושב שליד כיסא הנהג. המתלוננת, אשר לא שלטה בשפה העברית, סימנה למשיב בתנועות ידיים כי היא מבקשת לצאת מהרכב ולהמשיך ברגל, וניסתה לפתוח את דלת הרכב, אולם הדלת לא נפתחה. בשלב זה, התנפל המשיב על המתלוננת, רכן מעליה והצמיד סכין לצווארה. הסכין גרמה למתלוננת לכאב חזק ולשריטה בצווארה. המתלוננת נאבקה במשיב אך הוא הצמיד, ביתר חוזקה, את הסכין לגרונה, פתח את מכנסיו והוציא את איבר מינו. למרות התנגדותה של המתלוננת, הצליח המשיב להפשיל את שמלתה ותחתוניה של המתלוננת, אשר המשיכה להיאבק בו והדפה אותו ממנה, אולם הוא חיכך את איבר מינו בחזה, ובהמשך הניח את איבר מינו ליד פיה והורה לה למצוץ אותו. משסירבה המתלוננת לדרישתו זו של המשיב, הוא שב והצמיד את הסכין בחוזקה לגרונה וגרם לה לכאב, ואף איים עליה בתנועות ידיים כי יהרוג אותה. המתלוננת המשיכה להתנגד ואולם המשיב הורה לה לשוב ולמצוץ את איבר מינו, ולאחר מכן דחף את איבר המין לפיה של המתלוננת, באיימו עליה בסכין ואילץ אותה למצוץ אותו עד שהגיע לסיפוקו. לאחר מכן הסיע אותה כברת דרך מסוימת והורה לה לצאת מהרכב תוך שדחף אותה, וסימן לה בידו שלא תתלונן במשטרה.

בית משפט קמא גזר על הנאשם 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, ופיצוי למתלוננת בסכום של 40,000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשו של המשיב על 8 שנות מאסר, וזאת מבלי למצות עמו את הדין.

ד.  ע"פ 8874/12  אברהה נ' מדינת ישראל (06.03.2014) (הוגש הן מטעם המאשימה והן מטעם ההגנה) - המערער, תושב אריתריאה, הורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות מין כלפי שלוש מתלוננות, בשלושה אישומים שונים. אישום 2 הוא הרלוונטי לענייננו, ואליו הפנו הצדדים, במסגרתו הורשע בביצוע אינוס בנסיבות מחמירות (תוך איום בנשק קר). המערער פגש את המתלוננת, תושבת אריתריאה, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב והציע לה עבודה. היא נענתה להצעתו והתלוותה אליו לפארק הירקון בתל אביב, וכשהגיעו השניים לפינה חשוכה התנפל עליה המערער, חבט בראשה, הפילה ארצה, התיישב על בטנה, הוציא סכין ואיים עליה באומרו: "סקס או שאני ארצח אותך". המערער הפשיט את המתלוננת בכוח ממכנסיה ותחתוניה והצמיד סכין לצווארה. המתלוננת זעקה לעזרה והפצירה במערער כי יחדל ממעשיו, אך הוא המשיך בשלו ועל מנת להשתיקה ולמנוע את התנגדותה הצמיד ז'קט לפיה וניסה לחנוק אותה. המערער פשט את מכנסיו ותחתוניו, פיסק בכוח את רגליה חרף התנגדותה, והחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה.

בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם לעבירת האינוס שביצע המערער נע בין 9 ל-14 שנות מאסר בפועל, ובגין אישום זה גזר על המערער, נעדר עבר פלילי, מאסר בפועל של 11 שנים. בסופו של יום, ובשקלול העונשים שנגזרו על המערער בגין שלושת האישומים בהם הורשע, נגזר עליו עונש כולל של 19 שנות מאסר לריצוי בפועל. הערעור נדחה.

ה. ע"פ 882/14 ‏סמהרט נ' מדינת ישראל (21.09.2015) (הוגש מטעם המאשימה) - המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות (תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות). המערער, אזרח אריתריאה, הגיע יחד עם שני אנשים נוספים לדירה בה התגוררה המתלוננת, אזרחית אריתריאה אף היא, ובה הפעילה בית קפה המיועד בעיקר לאזרחי אריתריאה. המתלוננת נכנסה לחדר השירותים בדירה ואולם כשביקשה לצאת ממנו גילתה כי דלת החדר נעולה. המתלוננת קראה לעזרה והמערער נכנס לחדר דרך רווח בין הדלת לתקרה על מנת לסייע לה לפתוח את הדלת. ואולם, מיד לאחר כניסתו דרש המערער מהמתלוננת לקיים עימו יחסי מין, ואיים עליה כי אם תסרב יהרוג אותה. המתלוננת סירבה וזה אחז בגרונה בניסיון לחנוק אותה. משנאבקה בו הפיל המערער את המתלוננת אל רצפת השירותים, וחרף תחנוניה שיניח לה לנפשה, הרימה באמצעות משיכת שיערותיה, היכה אותה בראשה עם בקבוק בירה ודחף את פניה לתוך מי האסלה שבשירותים. מיד לאחר מכן, המערער הסיט את החצאית והתחתונים של המתלוננת, ובעל אותה בניגוד לרצונה שעה שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר שהמערער הגיע לפורקן, המתלוננת הדפה אותו מעליה וניסתה להימלט מהשירותים ללא הועיל. המערער, שזעם על כך שהמתלוננת דחפה אותו, החל להכותה באגרופיו ובאמצעות צינור ברזל, הטיח בגבה כיור שאותו תלש מקיר השירותים, הפילה ארצה, דרך על בטנה וחנק אותה. לאחר מכן טיפס על קיר השירותים ונמלט מהמקום, בהותירו את המתלוננת שותתת דם על רצפת חדר השירותים. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות ודימומים, בצווארה ובפניה. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל- 15 שנות מאסר בפועל. על המערער, בעל עבר פלילי בעבירות אלימות, נגזר עונש מאסר בפועל למשך 12 שנים וכן הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן ששה חודשים, כך שבסך הכל נגזרו על המערער 12 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל ופיצוי של 10,000 ₪ למתלוננת. הערעור נדחה.

ו. ע"פ 171/18 פלוני נ' מדינת ישראל (21.06.2018) (הוגש מטעם המאשימה) - המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס מחמירות (תוך איום בנשק קר); גרם מעשה סדום בנסיבות אינוס מחמירות (תוך איום בנשק קר); וניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס מחמירות (תוך איום בנשק קר). בין המערער לבין המתלוננת, ילידת אריתריאה, היכרות מוקדמת שהחלה כשנה לפני שעברה להתגורר בשכירות משנה, בדירה שאותה שכר המערער. ביום האירוע, סמוך לשעת חצות, נכנס המערער לחדרה של המתלוננת כשהוא אוחז בידו סכין, איים עליה, והורה לה להתפשט, לפשק את רגליה ולכבות את הטלפון הנייד שלה. המתלוננת עשתה כדבריו, תוך שהתחננה כי יניח לה לנפשה, וביקשה שיאפשר לה להתקלח מכיוון שהיא בנידה. המערער אפשר לה להתקלח. לאחר צאתה מן המקלחת המתין לה המערער כשהוא עירום, שפשף תוך איומים את איבר מינו באיבר מינה, וביקש שתבצע בו מין אוראלי. משטענה בפניו כי אינה יודעת לעשות כן, הכריח אותה לצפות בסרט פורנוגרפי, ולאחר מכן על פי דרישתו ביצעה בו מין אוראלי, במהלכו הקיאה ונחבלה מן הסכין. בשלב זה, הורה המערער למתלוננת לשכב על גבה ולהרים את רגליה, וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, תוך הכאתה, ללא הצלחה. לבסוף, הצליח המערער במזימתו, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, עד אשר הגיע לפורקן מיני. תוך כדי מעשיו של המערער התפללה המתלוננת בלחישה לאלוהיה, אולם המערער דרש ש'תסתום', ואיים שאם תרעיש 'יהרוג אותה'. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-13 שנות מאסר בפועל, וגזר על המערער, נעדר עבר פלילי, עונש של 11 שנות מאסר בפועל והוא חויב בתשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 20,000 ₪. הערעור נדחה.

ז. תפ"ח 46511-05-15 מדינת ישראל נ' יואל (16.12.2015) (הוגש מטעם ההגנה) - הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בשורה של עבירות מין כלפי שלוש מתלוננות, בשלושה אישומים שונים, כשהשניים הראשונים הם הרלוונטיים לענייננו. בגין האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירת מעשה סדום בנסיבות אינוס מחמירות (תוך גרימת חבלה), מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, ואיומים. בגין האישום השני הורשע הנאשם בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות (באיום בנשק) וכן בעבירה של החזקת סכין. על פי האישום הראשון, ארב הנאשם למתלוננת 1, כבת 21, שהייתה בדרכה מעבודתה לביתה.על ידיו של הנאשםהיו כפפות ועל פניו כיסוי המגלה את עיניו בלבד. הנאשם הגיח מאחורי המתלוננת 1, הכניס אצבעותיו לפיה על מנת שלא תצעק, גרר אותה בכוח לעבר מבנה בטון, נאבק בה עד שהתישה ואף גרם לה להחליק ולפול. בתוך המבנה נגע בחזה מתחת לחולצתה הפשיל את מכנסיה ותחתוניה ונצמד לגופה תוך שהוא מאיים שירצח אותה. בהמשך החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה שלא בהסכמתה החופשית עד שהגיע לסיפוק מיני. לאחר מכן עזב הנאשם את המקום כשהוא מותיר את מתלוננת 1 כשהיא חבולה בכפות ידיה מהמאבק עימו, בוכייה ונסערת. על פי האישום השני, הנאשם ארב למתלוננת 2, כבת 28, בעת שרצה ריצה ספורטיבית. הנאשם כיסה את ראשו וחלק מפניו והחזיק בסכין, הגיח מאחורי מתלוננת 2, שם ידו על פיה והורה לה להיות בשקט, וכשהוא מאיים עליה באמצעות הסכין, משך אותה מהשביל, השכיבה בכוח על האדמה, קרע את חולצתה, פשט את מכנסיה ותחתוניה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני.

בית משפט קמא קבע מתחם עונש נפרד לכל אחד מהאישומים, אך מצא כי מתחם העונש בגין אישומים 1 ו-2 צריך להיות זהה, וקבע כי הוא נע בין 8 ל-15 שנות מאסר. על הנאשם, נעדר עבר פלילי, נגזר עונש כולל לשלושת האישומים לפיו ירצה 15 שנות מאסר בפועל.

שני הצדדים חזרו בהם מערעוריהם(ע"פ 186/16 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (27.02.2017)).

42.  לאור מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מצאנו לקבוע את מתחם העונש ההולם בטווח של 10-15 שנות מאסר בפועל.

גזירת העונש בגדרי המתחם

43.  המדובר בנאשם יליד שנת 1991, שזקף לחובתו 3 הרשעות קודמות. האחת בעבירת מין (ניסיון לבעילה שלא בהסכמה חופשית), השנייה אלימות במשפחה והשלישית עבירת איומים, בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, של 6 חודשים.

הנאשם אף ריצה בעברו מאסרים בפועל, לרבות תקופת מאסר ממושכת של 3 שנים, שלא היה בהם, כמו גם במאסר המותנה המונף כחרב מעל ראשו, כדי להרתיעו, ובלא מורא שב על מעשיו זמן קצר לאחר הטלתו.

44.  לזכות הנאשם זקפנו את הודייתו, תוך לקיחת אחריות והבעת חרטה. בצד האמור, לא ניתן להתעלם מכך שהודה אך לאחר שהחלה שמיעת הראיות ונשמעה עדותה של המתלוננת, על כל הקושי הכרוך בכך (ר' ע"פ 4095/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 14-16 (29.12.20) אליו הפנה ב"כ הנאשם).

עוד התחשבנו, במידה מסוימת, בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כמפורט בטיעוני בא כוחו.

45.  נוכח הנזקים רחבי ההיקף שנגרמו למתלוננת כתוצאה מהפגיעה שחוותה, כמפורט לעיל, מצאנו להשית על הנאשם גם פיצוי כספי, תוך הפנייה להלכה המורה כי יכולותיו הכלכליות של הנאשם אינן מהוות שיקול בקביעת שיעור הפיצוי, וכי אין בפיצוי הפלילי כדי לשלול את האפשרות של המתלוננת לתבוע את מלוא נזקיה במסגרת הליך אזרחי, על פי כל דין (ר' ע"פ 2104/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 16 (20.03.19); דברי כב' הנשיאה חיות בדנ"פ 5625/16 אסרף נ' מדינת ישראל, פס' 14-16 (13.9.17)).

46.  לפיכך אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א.  מאסר בפועל למשך 13 שנים.

ב.  אנו מפעילים את המאסר על תנאי בן 6 חודשים שהושת בת"פ (שלום באר שבע) 686-04-21 מדינת ישראל נ' MOGS (20.05.21), במצטבר לתקופת המאסר שהושתה בגין תיק זה, כך שסה"כ ירצה הנאשם 13.5 שנים שמניינן מיום מעצרו,26.9.22.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת מין מסוג פשע.

ד.  6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת מין מסוג עוון או עבירת איומים.

ה. פיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.24. לא ישולם תשלום אחד מסך כל התשלומים יעמוד החוב כולו לפירעון מידי.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר הדין לעורכת תסקיר נפגעת העבירה.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום י"ג אלול תשפ"ד, 16/09/2024 במעמד הנוכחים.