1

הנאשמת, חברה בע"מ, נשפטה בהיעדרה לאחר שלא התייצבה לדיון שנקבע בעניינה.

הנאשמת טוענת בבקשתה לביטול פסק הדין, כי ל התייצבה בשל טעות אנוש של הנציג מטעמה ועומס עבודה במועד הרלבנטי. עוד טוענת המבקשת קיומו של חשש לעיוות דין שכן ברכב נהג מי מעובדי החברה כאשר "לכל קנס יש תצהיר ולקיחת אחריות של עובד אחר".

לבקשה צורף תצהיר של נציג החברה שהיה אמור להופיע לדיון.

2

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי הנאשמת זומנה כדין ולא פירטה את סיכויי הגנתה כנדרש.

דין הבקשה להידחות.

אין מחלוקת כי הנאשמת זומנה כדין לדיון וידעה עליו מבעוד מועד. כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446-14 ריאד אסדי (פורסם בנבו) וכן רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי (פורסם בנבו)]. "דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו" (רע"פ 9142/01 איטליא (פורסם בנבו)).

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותה של הנאשמת, או מי מטעמה לדיון.

זאת ועוד, גם בטענתה הכללית של הנאשמת כי עובד מטעמה נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה אין כדי לסייע לה. על פי הפסיקה הנוהגת גם כאשר מוגש תצהיר לפיו אדם אחר נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה לא בהכרח די בכך על מנת להחזיר הגלגל לאחור, לא כל שכן אמירה כללית ולאקונית כפי המופיעה בבקשה, צמבלי להצביע על הנהג ומבלי לצרף תצהיר כנדרש. ר' לעניין זה הדברים שנאמרו, ברע"פ 8427/17 סאלם (פורסם בנבו):

כאמור, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (עניין נג'אר). בעניין סמארה, טען המבקש כי אדם אחר נהג ברכבו במועד ביצוע העבירה, ולראיה צורף תצהירו של אותו אדם. נקבע, כי אין בכך די על מנת לבסס טענה של עיוות דין, שכן "תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין בתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו... כשנה טרם הגשתו של התצהיר" (וראו גם, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (19.4.2012)).

כן' ר' עפ"ת 42642-12-17 שלום (פורסם בנבו), ועוד.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' תשרי תש"פ, 05 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.