1

ביום 22.12.16 נרשם לנאשם דוח שעניינו עבירה על תקנה 21 (ב)(1) לתקנות התעבורה ('קיפוח זכות'). הנאשם הודה כי נהג בזמן ובמקום כאמור בדוח. הוא הודה כי סטה עם רכבו כנטען אך כפר כי בעשותו כן קיפח את זכותו של איש לעשות שימוש בדרך.

2

במסגרת פרשת התביעה העיד עורך הדוח, השוטר טל שוסט (להלן: השוטר). מן הדיון עלה כי עובר לרישום הדוח היה השוטר בנסיעה על הנתיב השני מימין על כביש 20 לצפון. הנתיב הימני ביותר בכביש נועד לאפשר עלייה למחלף. השוטר הבחין ברכב הנאשם שנסע לפניו באותו נתיב כשהוא סוטה ימינה לעבר הנתיב המיועד לאפשר עלייה למחלף, עובר את שטח ההפרדה ו"חותך" את הרכב העומד ראשון בעלייה למחלף. השוטר המשיך בנסיעה לעבר רכב הנאשם, תוך שמירת קשר עין, עצר את רכב הנאשם ורשם את הדוח.

הנאשם אישר כי נהג על כביש 20 לצפון שכן ביקש להגיע לוולפסון. הוא ציין כי הכביש אינו מוכר לו והוא הונחה על ידי השילוט. כאשר הבין כי עליו לסטות לנתיב הימני ביותר על מנת לעלות למחלף היה הנתיב פקוק. הוא המשיך הנאשם בנסיעה במקביל לנתיב הימני ביותר בחיפוש אחר "פרצה" (כלשונו) בין כלי הרכב שיוכל להשתחל אליה. כאשר מצא "פרצה" כזו "פניתי ונכנסתי ימינה, לא ביקשתי שום זכות. אף אחד לא בלם או האיץ" ( ע' 6 ש' 7-9; הדגשה הוספה).

דיון והכרעה

משמיעת גרסת הנאשם עולה רושם כי הנאשם מבין את העבירה שיוחסה לו כעבירה שנועדה למנוע התנהגות מסוכנת או גורמת הפרעה לתנועה ולא כך הוא. תקנה 21 (ב)(1) לתקנות התעבורה מוסיפה על כך משום שהיא נועדה להבטיח כי התנועה תיעשה מתוך יחס של כבוד הדדי, נימוס ומתינות בין המשתמשים בדרך. נהג הכופה את רצונו על יתר הנהגים העושים שימוש בדרך על פי זכותם בדין מקפח את זכותם של אותם נהגים לעשות שימוש מלא בדרך. (ראו: ע"פ (ת"א) 4004/98 ורשבסקי נ' מדינת ישראל). נובע מכך, כי אין רלוונטיות לטענת הנאשם לפיה בעת שסטה לעבר הנתיב הימני ביותר לא סיכן ולא הפריע לאיש. העובדה שהנאשם סטה ימינה לעבר הנתיב הימני ביותר תוך שהוא עוקף טור מכוניות (ונהגים) שהמתינו בסבלנות למימוש זכותם כעוברי דרך תוך כפיית רצונו על נהגים אלה ("לא ביקשתי שום זכות.." ע' 6 ש' 7-9) קיפחה את זכותם לעשות שימוש מלא בדרך.

לאור כל האמור מצאתי להרשיע את הנאשם במיוחס לו בדוח.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, במעמד הצדדים

3