1

בהמשך להחלטתי הקודמת הגיש הנאשם בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין.

לאחר ששקלתי את טענותיו, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

ראשית, יוזכר כי הזימון שנשלח לנאשם הוחזר בצירוף הערה "לא נדרש". המדובר במסירה כדין ועל הנאשם הנטל לסתור אותה, אך הוא לא עמד בכך. הזימון נשלח לכתובת מלאה ונכונה ופרט להכחשת קבלתו בידי הנאשם לא הצגה אסמכתא כלשהי או טיעון משכנע אחר לטענת הנאשם.

בהחלטה הקודמת אפשרתי לנאשם להעלות טענותיו לגופו של עניין, ולאחר ששקלתי אותן כאמור לא מצאתי כי הנאשם ביסס חשש ממשי לעיוות דין המצדיק ביטול פסק הדין.

מקום האכיפה מוכר לי היטב מתיקים רבים המתנהלים בפניי ומביקור במקום שנערך באחד מהם.

2

ראשית, טענתו של הנאשם כי מדובר בשטח בין-עירוני אינה נכונה. המדובר בשטח עירוני ותמרור הקובע זאת מוצב כ - 1,600 מ' לפני מקום האכיפה. אף טענת הנאשם כי אין במקום תמרור התראה בדבר הצבת מצלמה אינו יכול להצדיק ביטול פסק הדין, ואין כל חובה להצבת תמרור כזה, בדיוק כפי שאין חובה "להזהיר" בדבר כל פעילות משטרתית אשר יכולה להיות סמויה.

טענתו העיקרית של הנאשם היא בדבר קירבה בין תמרור הגבלת המהירות ובין המצלמה, עובדה שאינה מאפשרת הסתגלות להפחתת מהירות. כאמור לעיל מקום האכיפה מוכר ולדעתי מן הראוי היה להרחיק את התמרור כך שיועמד במרחק גדול יותר מן המצלמה.

עם זאת, טענות אלה כבר נדונו בבית המשפט המחוזי והעליון בפרשת גורן (עפ"ת 3360-02-17 ו - רע"פ 3653/17) שם נדחו טענות הנאשם כנגד הצבת המצלמות במקום האכיפה דנן, לרבות טענותיו בדבר מרחק ההסתגלות.

לפיכך, המסקנה היא כי לנאשם לא נגרם עיוות דין כתוצאה משפיטתו בהעדר התייצבות, וכל טענותיו יכולות להיות לעניין העונש בלבד. בהקשר זה כבר נקבע לא אחת כי טענה נגד חומרת העונש אינה מצדיקה ביטול פסק הדין, אלא הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. אולם אף לגופו של עניין דומה כי במקרה דנן לא נגזר על הנאשם עונש חמור כתוצאה משפיטתו שלא בפניו שכן נגזר עליו קנס נמוך - הנופל מהקנס שבברירת המשפט.

עונש זה אותו גזרתי מביא בחשבון את עברו התעברותי של הנאשם ואת הבעייתיות שבמקום האכיפה, ולפיכך סטיתי מההלכה הקובעת כי בדרך כלל יוטל על אדם קנס העולה על ברירת המשפט.

לאור כל האמור לעיל פסק הדין מיום 10.12 נשאר על כנו.

אם טרם שולם הקנס, יש לעשות זאת עד יום 1.4.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ח, 29 ינואר 2018.