1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 04.07.23 (להלן:"פסק הדין").

2.      במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של אי ציות לרמזור אדום ונגזר עליה קנס בסך 6,000 ₪.

3.      המבקשת טוענת כי לא קיבלה זימון לדיון וכי אישור המסירה הקיים בתיק מתייחס רק לטופס ביצוע העבירה ולא למועד הדיון או להגשת כתב אישום ומשכך יש לקבל את בקשתה זו. בנוסף, מציינת המבקשת כי היא חברה להשכרת רכבים וכי בעת ביצוע העבירה הרכב היה בחזקת חברה אחרת, תחת הסכם שכירות והצהרת שוכר אשר צורפו לבקשה כ"נספח 1". לאור האמור, מבקשת היא לקבל את יומה בבית המשפט ולהיעתר לבקשה.

4.      ב"כ המשיבה טוענת כי המבקשת זומנה כדין והזמנה לדיון נמסרה למיופה כח מטעמה. בנוסף, פסק הדין ניתן לאחר שבחן בית המשפט את אישור המסירה בהעדר המבקשת בדיון ולפיכך מצא את המבקשת כמי שהודתה בכתב האישום והרשיעה וגזר את דינה. בנוסף טענה כי בקשה לביטול הכרעת דין תתקבל רק בנסיבות יוצאות דופן מאוד ומאחר ולא הציגה המבקשת טעם המצדיק קבלת הבקשה ומאחר ויש לשמור על כללי הפרוצדורה, מבקשת היא לדחות הבקשה על הסף.

5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

6.      לפי ס' 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ר' לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים ביום 28.11.2013).

7.      בענייננו, המבקשת לא הפריכה את "חזקת המסירה" ולא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בכדי לשכנע כי לא קיבלה את הדואר מסיבות שאינן תלויות בה, שכן הודעת הדו"ח שנמסרה למיופה כח המבקשת מכילה בתוכה גם את הזימון לדיון .

8.      מצאתי בכל זאת מקום לבטל את פסק הדין היות והמבקשת צרפה אישור ברור מי נהג ברכב ובחזקת מי היה הרכב, כך שלמבקשת הגנה טובה. כמו כן, הבקשה הוגשה תוך זמן סביר ממועד מתן פסק הדין.

9.      פסק הדין יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך של 500 ₪, תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ג, 07 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.