1

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

באשר לא התייצבותו, מאשר המבקש, אם כי בעקיפין, כי ידע על הדיון. לטענתו, הגיע האמור לביהמ"ש. המבקש לא פירט כיצד "נודע לו במקרה" על הדיון, ומכל מקום, משניתן לנאשם יומו והוא לא התייצב, הוא נושא באחריות לרשלנותו (ראה בהקשר זה דברים מפורשים שאמר בית המשפט העליון בענין רע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מ"י, פד"י לט 3279 כב' הנשיא שמגר; וכן ראה רע"פ 3690/03 מור מזרחי נ' מ"י כב' השופט חיות).

באשר לחשש לעיוות דין, אין בבקשה נימוקים, המבססים את נטל הראיה המוטל על שכמו של המבקש, להראות ולהוכיח כי נגרם עיוות דין. המבקש לא התייחס לראיות ולסיכויי הגנה וממילא, לא הוכיח כי תוצאת פסק הדין היתה שונה לו היה מבוטל.

בנסיבות אלה, חוששני שלא אוכל להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.