1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

נגד המבקש הוגש כתב אישום ובו יוחסה לו עבירת סירוב להיבדק בבדיקת שכרות.

המבקש לא התייצב לדיון ביום 20.4.15 שנקבע בעניינו, ונשפט בהיעדרו ל - 24 חודשי פסילה, קנס 2,000 ₪, ופסילה על תנאי של 5 חודשים למשך 3 שנים.

המבקש טוען בבקשתו כי במהלך העיכוב בו התבקש להיבדק בבדיקת שכרות, הוכה ע"י השוטרים שעיכבו אותו, ותוך כדי שהתפנה לבית החולים מיד לאחר מכן, כנראה שנשמט מידו הזימון לדין שקיבל ועקב כך נמנע ממנו להתייצב לדיון שנקבע בענייננו.

המבקש מציין בבקשתו כי בעקבות המכות אותם ספג, הוא סבל מנפיחות קלה, מסימן חבלה, וכן מחבורות בכתפיים, וכן הוא סובל עד היום ממצוקה נפשית קשה עקב אירוע התקיפה.

המבקש, מבקש כי יבוטל פסק הדין שניתן בהיעדרו, ולחלופין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד לדיון בבקשה.

דיון

2

הנימוק אותו מעלה המבקש בבקשתו אין בו כדי לתת טעם מוצדק לאי התייצבותו, התעודות הרפואיות אותן צירף לבקשתו מראים כי השתחרר מבית החולים כבר ביום 28.3.15, כ- 3 שבועות לפני מועד הדיון שהיה קבוע בעניינו ביום 20.4.15. כאשר לא היתה למבקש כל מניעה בריאותית להתייצב ביום הדיון.

אוסיף כי - לדעתי - אם אכן הוכה ע"י השוטרים ללא סיבה , ההיתי מצפה שדווקא יקפיד להתייצב לדיון כדי לטעון את טיעוניו בפני ביהמ"ש.

הלכה היא כי שכחה של מועד הדיון, אין בה טעם מספיק כדי להביא לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

המבקש גם לא העלה בבקשתו כל נימוק המעלה חשש לעיוות דין שייגרם למבקש כתוצאה משפיטתו בהיעדרו.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, גזר הדין והענישה שקבעתי יישארו על כנם.

מהנימוקים דלעיל, איני רואה מקום להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, או לבקשת הדיון במעמד הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.