1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.11.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון, ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות המבקש וחרף היעדר תגובת המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

2

בתיק מצוים שני אישורי מסירה; מהאחד עולה כי הזימון לדיון נמסר לידי הנמען הרשום, המבקש, אשר אישר קבלת דבר הדואר בחתימתו בתאריך 26.6.22.

מהשני עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש ונמסר לידי ורד גנות, אשר אישרה קבלת דבר הדואר בחתימתה בתאריך 25.7.22. מכאן, שבוצעה מסירה כדין.

המבקש לא התייחס לאישורי המסירה הסרוקים בתיק ולא הפריך את חזקת המסירה. המבקש אף לא צירף תצהיר ערוך כדין לתמיכה בבקשתו.

6.         אשר לטענת המבקש כי התבלבל עם דיון נוסף אשר היה קבוע במועד אחר, הרי שהלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

7.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 16.4.23.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"ג, 19 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.