בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 16.04.23 בגין עבירה של מהירות מופרזת (187 במקום 110 קמ"ש בדרך מהירה ).

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

הדוח שהמבקש קיבל מהוה כתב אישום והזמנה לדין על גביו מופיע מועד הדיון אליו הוזמן.

אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

הנאשם לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

המבקש טוען, כי עקב טעות אנוש ובלבול הנעוצים במצבו הכלכלי, לא התייצב לדיון.

טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיינו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

המפורט בבקשה דנן אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין הגנה לגופו של ענין.

למבקש תהיות באשר לנסיבות האכיפה שהתבצעה באמצעות מכשיר דבורה.

אך אין בהעלאת טענות אלה בשלב זה, כדי להוביל לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

טענה בדבר עיוות דין צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה [ רע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (26.07.18)] .

כפי שצוין בגזר הדין, המהירות המופרזת בה נהג המבקש הוגדרה לא אחת כ"טיסה".

במהירות כזו יש קושי לנהג להגיב לנעשה בדרך ולצמצם סיכונים לעומת נהג שנאלץ להגיב באותם תנאים אך נוהג במהירות המותרת.

העונש שהוטל מצוי במתחם הענישה ואף נוטה לקולא.

במקרה דנן הטענות מועלות בעלמא ואין בהן כדי להוות עיוות דין.

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין והואיל והמבקש הצהיר כי רשיון הנהיגה שלו נתפס עי המשטרה ולא הושב , מנין ההפקדה יהיה ברצף לפסילה המנהלית.

המשטרה תעביר הרישיון לבית המשפט.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשפ"ג, 05 יולי 2023, בהעדר הצדדים.