1

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר, שניתן כנגד המבקשת, ביום 14.10.13.

להלן עובדות המקרה -

כנגד המבקשת הוגש, ביום 4.7.13, כתב אישום שעניינו, עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169 ב' לתקנות התעבורה, כאשר על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.4.13, נהגה המבקשת ברכב בכביש מספר 20, כאשר היא שיכורה ובגופה 355 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

טרם מועד הדיון, הגיש בא כוחה דאז של המבקשת, עו"ד גולדבאום, בקשת דחיה והדיון נדחה ליום 15.9.13.

טרם מועד הדיון, הגיש הסנגור בקשת דחיה נוספת ובה ציין כי נקבעה פגישה עם המאשימה, לצורך הידברות בעניינה של המבקשת וזאת ליום 6.10.13 ועתר לדחייה נוספת.

לפנים משורת הדין, נדחה הדיון ליום 14.10.13 ובמועד זה, התייצב הסנגור, ביקש להשתחרר מייצוג ומסר כי המבקשת מודעת לדיון הקבוע.

הסנגור שוחרר מייצוג ובשעה 12:00, משלא התייצבה המבקשת, ניתן נגדה פסק דין בהעדר.

פסק הדין הובא לידיעת המבקשת וביום 23.10.13, הפקידה המבקשת רישיונה בגין הפסילה שנגזרה עליה.

היום, עותרת המבקשת, באמצעות בא כוחה, לביטול פסק הדין, בטענה כי היא כופרת למעשה בעבירה בה הורשעה וכי לא ידעה על מועד הדיון בו ניתן נגדה פסק דין בהעדר.

2

לגבי השיהוי הממושך בהגשת הבקשה, טוענת המבקשת, כי שהתה בחו"ל, אביה אושפז לאחר חזרתה לארץ, רישיון הנהיגה נחוץ לה ביותר לצורך פרנסתה והסעת אביה לטיפולים רפואיים וכן, מעלה טענות נוספות לגבי נסיבותיה האישיות .

דיון והכרעה

בית המשפט העליון פסק במספר פסקי דין, כי אין מניעה לדון נאשם בהעדר, גם בעבירה של נהיגה בשכרות - ראה רע"פ 85/14 קונקוב נגד מדינת ישראל, רע"פ 3507/11 ימין נגד מדינת ישראל, רע"פ 9183/11 הסנפרץ נגד מדינת ישראל ועוד.

באשר לטענת המבקשת, כי שגתה במועד הדיון , נאמר ברע"פ 10357/09 עזריה נגד מדינת ישראל:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים לתת פסק דין בהיעדר הנאשם משקף את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי" (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009)). הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו. בשני המקרים רואים את הנאשם כמודה בעובדות של כתב האישום וניתן לדון בעניינו שלא בנוכחותו ולגזור את דינו" (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 799 (2003) (להלן: פרשת איטליא). על כן, היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

בנסיבות שהובאו בפני, לא מצאתי כל הצדקה לאי התייצבות המבקשת לדיון, שכן נאמנים עלי דברי בא כוחה הקודם, כפי שנרשמו בפרוטוקול מיום 14.10.13, לפיהם הודע לה על המועד.

משבחרה המבקשת שלא להתייצב ואפילו אם שגתה במועד הדיון, אין לה להלין אלא על עצמה.

יתרה מזו, לטעמי, אין המבקשת באה בידיים נקיות בפני בית המשפט, שכן, עוד ביום 23.10.13, כמפורט לעיל, הפקידה המבקשת את רישיונה, בגין הפסילה שנגזרה עליה ועד למועד הגשת הבקשה, מרצה המבקשת תקופה של כחמישה וחצי חודשי פסילה ולמרות זאת, בחרה להשתהות בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, מטעמים השמורים עמה, שכן, לדבריה, פנתה לקבלת ייצוג משפטי במקביל להפקדת רישיונה במזכירות בית המשפט וגם אם לא שהתה בארץ, יכול היה בא כוחה להגיש את הבקשה עבורה.

3

אציין, כי להתרשמותי, בחרה המבקשת להפקיד רישיונה טרם נסיעתה לחו"ל, כנטען בבקשה, על מנת לרצות חלק מהתקופה, כאשר אינה בארץ.

נוסף על כך, טענה המבקשת כי היא זקוקה לרישיון הנהיגה שלה לצורכי פרנסה והסעת אביה לטיפולים רפואיים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם השיהוי הממושך בהגשת הבקשה.

גזר הדין שניתן נגד המבקשת, אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירה החמורה בה הורשעה.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי לא התקיימו התנאים המצדיקים ביטול פסק הדין בהעדר שניתן כנגד המבקשת ולכן, כמו גם נוכח אופן התנהלותה של המבקשת, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ד, 11 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.