1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם.

לנאשם נרשם דוח שבגינו ביקש הנאשם להישפט. הדיון בעניין נקבע ליום 16.7.17. ביום 10.7.17 ביקש הנאשם לדחות את מועד הדיון שנקבע. הנאשם לא נימק את הבקשה ולא תמך אותה באסמכתא ועל כן הבקשה נדחתה. הנאשם לא התייצב לדיון ועקב כך נשפט בהיעדרו.

הנאשם טוען כי יש לו דברים רבים וחשובים לומר אודות הדוח. עוד הוא טוען כי נקבעו לו, במפתיע, בדיקות רפואיות בשלושת הימים שקדמו לדיון. לבקשתו צורף אישור ביקור במרפאה ביום 16.7.17 בין השעות 08.00-12.00 ואישור על אי יכולת לעבוד מיום 13.7.17 עד 16.7.17.

דיון והכרעה

2

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה. שניים הם הטעמים בעטיים יבטל בימ"ש פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם. הטעם הראשון הוא קיום סיבה סבירה לאי התייצבות הנאשם לדיון. הטעם השני הוא גרימת עוול ועיוות דין לנאשם אם לא יבוטל פסק הדין שניתן נגדו. במקרה זה לא שוכנעתי כי הטעמים שמניתי. כבר בהחלטה שנתתי ביום 11.7.17 הובהר לנאשם כי אין בבקשתו נימוק המצדיק אי התייצבות. הנאשם, אילו חפץ, היה יכול לשלוח בקשה הכוללת נימוקים ולצרף אסמכתאות אך מטעמים השמורים עמו נמנע מלעשות כן. זאת ועוד, גם נימוקיו של הנאשם לדחיית הדיון כפי שהוצגו בבקשה לא היו מובילים למסקנה כי יש הכרח לדחות את הדיון. מדוע? הנאשם צירף אישור ביקור במרפאה ביום 16.7.17 בין השעות 08.00 עד 12.00. מכאן שהנאשם היה יכול, אילו רצה, להגיע לדיון בשעה מאוחרת יותר (לאחר הביקור במרפאה) . מטעמים השמורים עמו נמנע מכך. גם האישור על אי יכולת לעבוד בין הימים 13.7.17 עד 16.7.17 אינו רלוונטי שכן לא עולה ממנו כי מצבו הבריאותי של הנאשם מונע ממנו להתייצב לדיון, להבדיל מעבודה. אזכיר כי מצבו הרפואי של הנאשם, יהיה אשר יהיה, לא מנע ממנו מלהתייצב במרפאה בין שעות 08.00-12.00 כעולה מהאישור אותו הציג ולא שוכנעתי כי לא היה עולה ביד הנאשם להתייצב גם לדיון בבית המשפט, אילו חפץ.

מטיעוני הנאשם לא הוכח גם כי דחיית הבקשה תגרום לעיוות דינו. הנאשם טוען בעלמא כי יש לו טענות עקרוניות אולם הוא מפרט טענות אלה ואינו מסביר כיצד הרשעתו בדין וגזירת דינו גורמת לעיוות הדין בעניינו.

לאור כל האמור ומשלא הוכחה הצדקה לאי התייצבות הנאשם ולא הוכח כי דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין לנאשם אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.