1

הנאשם עותר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבותו לדיון ביום 6.9, ואשר במסגרתו הוטל עליו קנס בסך 750 ₪.

לאחר ששקלתי את הבקשה, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה.

ראשית, לעניין אי התייצבותו לדיון הסביר הנאשם כי טעה ברישום התאריך ביומנו. כפי שציינתי בהחלטה הקודמת בתיק זה, טעות של אדם במועד הדיון אינה מצדיקה ביטול פסק דין ודיון חוזר. לפיכך, הנאשם נדרש להראות כי שפיטתו בהעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין.

אפשרתי בהחלטה קודמת לנאשם לתקן בקשתו וכעת הוגשה השלמה במסגרתה טוען הנאשם כי לא ניתן היה להבחין בתמרור המוצב במקום, עקב שיחים אשר הסתירו אותו ואשר נגזמו רק בחודש אוגוסט (המדובר בעבירה מחודש אוקטובר 2016).

2

לא מצאתי כי טענות הנאשם מקימות חשש לעיוות דין המצדיק ביטול פסק הדין. מקום האכיפה ידוע ומוכר ושאלת תקינות התמרורים במקום כבר הגיעה גם לבית המשפט העליון ברע"פ 3653/17 גורן נ' מדינת ישראל וטענות הנאשמים שם נדחו.

מעבר לכך, עצם ביצוע עבודות גיזום כשנתיים לאחר מועד העבירה בוודאי אינו יכול להצביע על כך שבמועד הרלוונטי היה התמרור במקום מוסתר.

על הנאשם נגזר קנס בהתאם לברירת המשפט, כך שבוודאי לא ניתן לומר כי עונשו הוחמר בשל אי התייצבותו לדיון.

בנסיבות אלה, אינני סבור כי הנאשם עומד בתנאים המצדיקים ביטול פסק הדין וקביעת דיון חוזר בעניינו.

פסק הדין נשאר על כנו. אם טרם שוחם הקנס, ישלם אותו הנאשם עד יום 1.12.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ח, 15 אוקטובר 2017.