1

לנאשם מיוחסת עבירה בניוגד 21(ב)(3) לתקנות התעבורה. עפ"י העובדות ביום 7.9.16 בשעה 12:12 גרם הנאשם הפרעה לתנועה עת נהג באוטובוס ציבורי עירוני נושא לוחית רישוי 7571169.

הנאשם בתשובתו לאישום מסר כי הוא משמש נהג אגד בקו 164 והחל את משמרתו בתחנת המוצא בשעה 12:25. על פיו, המתין במקום לקבלת "תקשורת" זאת כדי להתחיל ולקלוט את הנוסעים. השוטרת שראתה כי האוטובוס עומד בתחנה סברה בטעות כך לדבריו, כי הוא עורך הפסקה בתחנה, על כן הגיעה אליו ורשמה לו דו"ח. הנאשם הוסיף, כי השוטרת החלה לצעוק עליו בעת שהגיעה לקחה את רישיונו וזה הושב לו למחרת על ידי קצין הבטיחות של אגד.

הנאשם כפר כאמור בכך שבמעשיו היווה הפרעה לתנועה ולאוטובוסים שהגיעו לתחנת זו שמשמשת תחנת מוצא עבור מספר רב של אוטובוסים.

ראיות התביעה

מטעם התביעה העידה רס"מ מורן גרנות להלן: ("השוטרת") שמשרתת במשטרת ישראל 9 שנים. על פיה ובהתאם לדו"ח שנכתב על ידה, האירוע החל בעת שהנאשם העמיד את האוטובוס על המדרכה. השוטרת ניגשה אליו וביקשה מהנאשם ששוחח בטלפון להזיז את האוטובוס משום שהוא חוסם את המדרכה ולא מאפשר להולכי רגל לנוע במקום בבטחה. הנאשם המשיך בנסיעה ועמד במפרץ האוטובוס הסמוך לבנייני האומה. השוטרת הוסיפה כי על האוטובוס הופיע הכיתוב "לא בשירות". השוטרת המתינה מספר דקות וכשהגיעה אל האוטובוס ראתה כי הנאשם משוחח שוב בטלפון. כשהנאשם הבחין בה מסר כי הוא יוצא מהתחנה בשעה 12:25 ומכיוון שהתכוון לעמוד בתחנה כ- 10 דקות ובכך להפריע לאוטובוסים אחרים המגיעים לתחנה נרשם לו דו"ח. השוטרת הוסיפה כי בעת ששוחחה עמו אמר לה הנאשם: "איפה את רוצה שאני אחכה להפסקה אין לי היכן לעמוד" . בחקירתה הנגדית הוסיפה העדה כי כתבה בדו"ח כי הנאשם עמד בתחנה מספר דקות ולכן ניתן הדו"ח, כשהדבר מצטרף להפרעה הראשונית שביצע שעה שעמד בתחילה עם האוטובוס כשחציו על המדרכה.

2

ראיות הגנה:

במסגרת עדותו שב הנאשם ומסר כי לא ערך הפסקה במקום אלא החל בנסיעה, ומשום שהמתין לקבלת "תקשורת" התעכב במקום. לפעמים הדבר אורך כ-10 דקות לקבלת התקשורת ולפעמים שניות בודדות והוא מחויב להמתין עד לקבלת האישור. בנסיבות אלו ביקש הנאשם לזכותו מהעבירה שיוחסה לו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים החלטתי להעדיף את עדות השוטרת שהינה אמינה בעיניי.

כאמור סיפור המעשה החל לא בתחנת המוצא כפי שהציג זאת הנאשם בתשובתו לאישום, אלא עוד קודם לכן שעה שבחר להעמיד את האוטובוס כשחציו על המדרכה, ובכך גרם סיכון והפרעה לתנועת הולכי הרגל במקום. במסגרת עדותו בבית המשפט לא כפר הנאשם בהשתלשלות דברים זו, אך ציין כי העמדת האוטובוס באופן זה לא היוותה הפרעה במקום. ובכן, עמדתי שונה. די במעשה זה כדי לבסס נגד הנאשם את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בכל מקרה, אירוע זה שהחל בהעמדת האוטובוס על המדרכה יכול ללמד על ההמשך. שהרי העמדת האוטובוס באופן זה ובמקום זה מלמדת כי לא הגיעה העת לאסוף נוסעים, ובשלב הזה ללא ספק ערך הנאשם הפסקה במקום באופן המנוגד לחוק. לכך יש להוסיף את העובדה, כי בעת שהגיעה השוטרת למקום הבחינה כי הנאשם משוחח בטלפון דבר שמחזק הנחה זו.

בשלב הזה ומכיוון שהעמדת האוטובוס נעשתה באופן היוצר הפרעה, הורתה השוטרת לנאשם לנסוע מהמקום. הנאשם אכן פעל בהתאם להוראתה אך גם הפעם העמיד את האוטובוס שלא כדין בתחנת מוצא המשמשת כאמור אך להעלאת והורדת נוסעים.

הנאשם אומנם טען, כי בשלב הזה הגעתו לתחנה נועדה לשם איסוף נוסעים והמתנתו נועדה לקבל "תקשורת" המאפשרת לו יציאה מתחנת המוצא עם נוסעים. בפועל, וכפי שמסרה השוטרת הנאשם עמד בתחנת המוצא כשהשילוט הינו "לא בשירות" וכשהגיעה אליו לאחר מספר דקות בהן הבחינה כי הוא עומד במקום, גם הפעם נוכחה כי הנאשם עסוק בשיחת טלפון.

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל פשוטה היא. הנאשם שעמד בתחילה באופן היוצר הפרעה כשחציו על המדרכה, נאלץ להזיז את האוטובוס בהוראת השוטרת למקום אחר נוח מבחינתו להמתנה והפסקה עד לתחילת האיסוף.

עמידתו במקום, אף אם מקום זה מהווה גם עבורו תחנת מוצא, אינו מתיר לו לעשות שימוש בתחנה זולת איסוף או הורדת נוסעים, שהרי קווי אוטובוס רבים עושים שימוש בתחנה זו, ובמעשהו זה יוצר הנאשם הפרעה לתנועה סדירה ונוחה של קווי אוטובוס במקום, דבר שמשליך על התנועה כולה בכביש שמהווה עורק תנועה מרכזי בכניסה לעיר.

אוסיף, כי לנאשם הייתה האפשרות להמתין בחניון טרם יציאתו לתחנת המוצא, ובעת קבלת "ההתקשרות" לצאת אל תחנת המוצא ולאסוף את הנוסעים. הפעולה בה נקט, אף לדבריו, שעה שהתקשרות יכולה להתקבל בתוך 10 דקות או מספר שניות, מחייבת את המסקנה הברורה מאליה, ודאי גם לנאשם, כמי שמשמש נהג מקצועי, שבמצב דברים זה הוא אינו יכול להעמיד את האוטובוס במקום.

לאור כל האמור ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה לצורך הרשעה, אני מחליט כאמור להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ז, 09 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

3