1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 28.3.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזרו עליה העונשים הבאים: פסילה של 3 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית (תוך הפעלת עונש של פסילה מותנית לריצוי באופן חופף), פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,200 ₪.

3.         המבקשת טענה כי לא הגיעה לדיון בתום לב משום שסברה שבא כוח מטעמה יתייצב לדיון וצירפה ייפוי כוח שניתן מטעמה לבא כוחה ביום 10.5.17. טענה כי סיכויי הגנתה טובים וכי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה לעיוות דין.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקשת ידעה על מועד הדיון ולא סיפקה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה. טענה כי המבקשת לא פירטה כיצד מתבטא עיוות הדין כלפיה.

2

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, לא מצאתי לנכון להיעתר לה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         המבקשת ידעה על מועד הדיון ולא סיפקה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה. באחריותה של המבקשת היה לוודא כי בא כוח מטעמה מתכוון להגיע לדיון שאם לא כן היה עליה להתייצב לדיון בעצמה. הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

לא מיותר אף לציין כי המבקשת חתמה על ייפוי הכוח לאחר מועד הדיון בעניינה.

8.         מעבר לכך לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו יגרום עיוות דין למבקשת.

9.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

הנאשמת תשלם הקנס עד ליום 14.9.17.

הפסילה תחל לא יאוחר מיום 14.9.17 בשעה 09:00. הנאשמת תפקיד את רישיון הנהיגה שלה, או תצהיר, ככל שאין בידה רישיון נהיגה תקף, במזכירות בית המשפט בהתאם.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים ותוודא קבלתה בידיהם.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ז, 14 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.